tag:blogger.com,1999:blog-129645972011-11-10T10:57:14.513+02:00דעות , כתבות ומידע על ארץ ישראל שלנו (OurIsrael). כי ליהודים יש רק ארץ אחת ... <br> "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" </br>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.comBlogger681100tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1142157475437435762006-03-12T11:57:00.000+02:002006-03-12T12:00:51.783+02:00<a href="http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Popup/video_480x360.asp?ai=214&ar=1050wmv&amp;ak=null">סרטון מתוך ערוץ אל-ג'זירה<br /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-114215747543743576?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1139216521326318022006-02-08T10:59:00.000+02:002006-02-07T10:21:11.123+02:00ח"כ צבי הנדל מהאיחוד הלאומי האשים את יועצו האסטרטגי של ראש הממשלה, אייל ארד, בהתבטאויות קשות נגד המתנחלים.<br /><br />במסיבת עיתונאים של האיחוד הלאומי בירושלים אמר: "אייל ארד אמר לאחד מראשי יש"ע<br /><br /><strong>ש'העם שונא אתכם כמו ששונא את הערבים. </strong><br /><strong><span style="color:#ff0000;">התפקיד שלי לדאוג שהעם ישנא אתכם יותר משישנא את המחבלים'</span></strong>".<br /><br />ח"כ הנדל הוסיף שאם הדברים לא נאמרו ואינם נכונים, הוא יתפטר מהכנסת.<br /><br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3210102,00.html">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3210102,00.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113921652132631802?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1139309934081642892006-02-07T20:00:00.000+02:002006-02-07T12:58:54.370+02:00לפני שנתיים סירבה עירית לינור לאשר תמיכה כספית לסרטו של האני אבו אסעד. רגע לפני שהוא זוכה, אולי, באוסקר, היא מסבירה למה: "'גן עדן עכשיו' מצליח להיות סרט תעמולה אנטישמי ונאצי" עירית לינור<br /><br />המונח "סרט תעמולה" מעלה בדרך כלל בתודעה אמנות מתלהמת, פרימיטיבית, עטיפה זולה למסר פלקטי. "סרט אנטישמי" יתקשר עם סדרות רמדאן תוצרת סוריה בהן חבורת יהודונים מכוערת שוחטת מוסלמים תמימים או זוממת להשתלט על העולם. "סרט נאצי" הוא עדרי חיילי אס.אס באיצטדיון, והיטלר משקיף עליהם מלמעלה. "<strong>גן עדן עכשיו" מצליח להיות סרט תעמולה אנטישמי ונאצי, בלי להיזדקק לכל האמצעים המוכרים הללו</strong>.<br /><br /><br />"<strong>גן עדן עכשיו" הוא סרט שמומן והופק על ידי גרמניה, הולנד וצרפת</strong>. בניגוד לדעת תא העיתונאים הזרים של הוליווד <a class="bluelink" oncontextmenu="'this.href=" onblur="'this.href=" onmouseover="'window.status=" ondeactivate="'this.href=" onclick="'if(event.shiftKey)" x="txt_link(" width="800,height=" toolbar="1,scrollbars=" status="1,resizable=" location="1,menubar=" left="0,top=" target="_Blank" href="/articles/0,7340,L-3201184,00.html" onmouseout="'window.status=" href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3211771,00.html#n">שהעניק לו את גלובוס הזהב </a>- זה לא סרט פלסטיני. <strong>האני אבו אסעד, הבמאי ושותף לכתיבת התסריט, הוא ערבי ישראלי המתגורר בהולנ</strong>ד. שותפו לכתיבה, בירו באייר, נוצרי הולנדי. יש גם מפיק ישראלי, בחור נחמד ואינטליגנטי בשם אמיר הראל, שלדעתי לא הבין בדיוק מה הוא מפיק. לפני כשנתיים ביקשו היוצרים מקרן הקולנוע הישראלית מימון ציבורי להפקת הסרט ונדחו הודות לכמה לקטורים, ואני ביניהם, שעמדו על אופיו המוסרי. כך הפסידה ישראל את ההזדמנות להיות שותפה לסרט נאצי מרגש ואיכותי. שהרי תעמולה יעילה אינה דוחה – היא מפתה, היא מקסימה. כמו הסרט הזה, שעשוי ביד אמן, כתוב היטב, קולח, עדין – יפה לעין ונוגע ללב.<br /><br />אינני משתמשת במונח "נאצי" בקלות ראש או מתוך זעם. טענה כזו צריך לבסס, בעיקר כשמדובר בסרט שעונה על כל הקריטריונים של קולנוע איכותי, ואפילו אין בו כמעט יהודים. היה אפשר אולי להסתפק בכינוי "אנטי-ישראלי" או "אנטישמי", אלא שדווקא בגלל שאין שם "יהודים" ואין שם "ישראל", בגלל שישראל היהודית מכונה בסרט "הם", או "כיבוש", או "הרג" או "אי צדק", היא הופכת להפשטה דמונית של רוע ערטילאי תמידי, שאין לו רקע היסטורי ואין לו דמות אנושית. אין אפילו סכסוך. ה"יהודים" היחידים שרואים בו הם סטטיסטים שמייצגים מתנחלים וחיילים. רק יהודי ישראלי אחד זוכה לשם, למעשה כינוי: "אבו שבאב".<br /><br />אבו שבאב לוקח את המחבלים לתל אביב ומקבל תשלום רק לאחר שהפיגוע ("פעולה" בלשון הסרט) התבצע. כשהוא לוקח את המתאבדים לחניון הדולפינריום יושבת לצידו בלונדינית גויה, והמילה היחידה בעברית בסרט נשמעת מפיו, כאשר הוא מאחל לרוצחים "בהצלחה". בכמה שניות מסך הגדירו באייר ואבו אסעד את הישראלי, כלומר היהודי מהקריקטורות: שמנמן, לא יפה, לא צעיר, מזוקן, חובב צעירות בנות הגזע הארי ומוכן לכול תמורת בצע כסף.<br />המועמדויות<br />"גן עדן עכשיו" מועמד לאוסקר / מרב יודילוביץ' והסוכנויות<br />הוכרזו המועמדים לפרסי האוסקר: הנציג הפלסטיני מועמד בקטגורית הסרט הזר. שחקן הסרט, קייס נאשף: "קשה לי להאמין שאני, הילד מטייבה, בדרך לאוסקר"<br /><a class="bluelink" href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3208547,00.html">לכתבה המלאה</a><br /><br />מדוע להשתמש דווקא בדמות של יהודי ישראלי לתפקיד הזה, כאשר מתוך מאה פיגועי טרור מספר משתפי הפעולה היהודיים אינו עולה על שלושה, ורוב הישראלים סייעני הטרור הם דווקא ערבים? איזה שיקול גרם ליוצרים לוותר על הקשר למציאות? אמנותי או אידאולוגי? וכיוון שכל משתתפי הסרט חוזרים ומדגישים שכשלו כל הניסיונות הפלסטינים לפתור בדרכי שלום את בעיית הכיבוש והטיהור האתני, ואין ברירה אלא לבצע "פעולות", מציע הסאב-טקסט של הסרט פתרון לבעיה: רצח המוני. וכאן "גן עדן עכשיו" הוא נאצי: כשהוא טווה חוט דק של הבנה לאלה שכבר נקטו אמצעים נואשים לפתור את בעיית הרוע התמידי וחסר הפשר של היהודים.<br /><br />אפס קורבנות<br /><br />ומי המחבלים המתאבדים של הסרט? שה לעולה, קורבנות תמימים של כיבוש חסר סיבה ותכלית. עזבו פוליטיקה – בסוף הסרט הייתי עצובה יותר על קייס נאשף ההורס בתפקיד המתאבד הרגיש מאשר על חבורת סטטיסטים בתפקיד ישראלים באוטובוס תל אביבי, רובם חיילים, כמקובל באוטובוסים תל אביביים, שאפילו לא ראו אותם מתים.<br /><br />פיגוע ההתאבדות שאליו הולכים שני הגיבורים התמימים והיפים הוא מעשה שבראשיתו אין רוע ובאחריתו אין קורבנות. אולי אין אפילו פיגוע, רק קלוז-אפ על עיניו הרכות של נאשף, ומסך לבן. אפילו לא בום. אולי בסוף הוא אפילו שינה את דעתו. שני הרוצחים נחמדים, הבגדים - טרנטינו-סטייל - מונחים עליהם יפה – אז אתה אוהב אותם. איך לא?<br /><br />אהבנו את ג'קסון וטרבולטה ב"ספרות זולה" וגם הם היו רוצחים שלבשו אותן חליפות בדיוק. טרנטינו כבר הכשיר את הקרקע עבור מי שרוצה גם לאהוב רוצחים ברברים, וגם להרגיש טוב עם זה. אז למרות שאף שאהיד אמיתי לא הגיע אלינו בחליפות כאלה, האני אבו-אסעד בחר דווקא בהן, כי הוא יודע שאנחנו מכירים ואוהבים את הסרטים שמהם נלקחו הדימויים הללו, מה שיקרין על רגשותינו כלפי הרוצחים החדשים שהוא מציג בפנינו. נו באמת, זאת תעמולה? ישאלו המבינים בקולנוע – מה פתאום? זה הומאז'! מקסימום יתווכחו האם הבגדים נלקחו מספרות זולה או מהאחים בלוז.<br /><br />עוד שיקול אמנותי גרידא הוא ליהוקם של קייס נאשף ועלי סולימאן השווים לתפקיד הרוצחים. אחרי הכול, בקולנוע מסחרי אתה לא יכול ללהק לתפקידים ראשיים שני מחוצ'קנים כתומי זקן. רק מה, בקולנוע אתה נוטה לאהוב א. את הגיבור ב. את מי שהכי יפה בפריים. זה עובד גם כאן למרות שאני באמת צריכה לאמץ את מוחי כדי להיזכר בשאהיד שהיה יכול להיות מועמד לחוזה דוגמנות ב"קסטרו". אבל כשבחור כמו קייס נאשף יושב מול מצלמה – נו, ברור שמי שגורם לו סבל צריך להיענש. ומשיקולים אמנותיים גרידא הוא נושא את הנאום האידיאולוגי שלו, איזה קשקוש חמאסניקי שקרני ומתחסד, לא בצעקות של ברברים אלא בגמגום, בצניעות, בעצב. שנדע – לא מדובר בהיטלר באיצטדיון, אלא בפרח בר ענוג, טרף לרוחות האביב – ולכיבוש, כמובן, שהוא מקווה הטהרה לכל שרץ מוסרי מהכיוון הפלסטיני.<br /><br />הבחורה שמתנגדת לפיגועי התאבדות (וגם נמשכת בטירוף לקייס) מתנגדת בלהט לא כי זה לא בסדר לפוצץ אזרחים, אלא "כי הם רק נותנים להם (כלומר למקור הרוע ישראל) אליבי להמשיך בהרג", משמע: זה לא פרקטי. והיא ההומניסטית בסרט. גם היא חמודה. משיקולים אמנותיים, נהג מונית בסרט מסביר לנאשף שהמתנחלים הרעילו את בארות שכם כדי לפגוע באיכות הזרע הפלסטיני. נאשף לא מרים גבה. גם צופים בחו"ל לא ירימו. הם כבר הפנימו מזמן את הקשר בין יהודים לבין הרעלת בארות.<br /><br />המתאבד הזה הוא אני<br /><br />התעמולה המוצלחת של "גן עדן עכשיו" עובדת גם מהצד של "כולנו בני אדם, כולל רוצחי המונים". כבר הרבה זמן יש המנסים למכור לנו שהמתאבדים הם כמונו, רק שהמצב (כלומר, אנחנו) גרם להם להפוך לרוצחי המונים, ולמעשה, לכל אחד יש פוטנציאל לפוצץ ילדים ותינוקות במסעדת "מקסים", כי זה משהו שיכול לקרות לכולנו, כמו קשקשים. <strong>ובכן, "גן עדן עכשיו" מצליח במקום שבו גדעון לוי נכשל. כי גדעון לוי מספר סיפורי זוועה עם פטיש חמש קילו, והאני אבו-אסעד, שהוא הרבה יותר מתוחכם ממנו, מעדיף ללטף לנו את העין, ולא להראות אפילו טיפת דם אחת</strong>. הוא מצלם את שכם כך שדירות עם קירות בלוקים חשופים נראות רומנטיות כמו וילה בטוסקנה. הכול יפה כל כך, שברור שהטרוריסטים הם בדיוק כמונו, רק עם בית קצת יותר בטוב טעם. ואם אנשים כאלה יכולים להיות רוצחי המונים – אז ברור שגם אני.<br /><br />משיקולים אמנותיים, אבו אסעד לא מתעכב על מאפיינים פחות פוטוגניים שיכולים להוביל לרצח המוני – מנטליות מעוותת של כבוד, חינוך לאנטישמיות, רדיקליות איסלאמית, זילות חיי אדם. הוא מוכר לנו רק את האנושיות שסממניה החיצוניים מתקבלים על דעתנו: גיבורים צעירים, משפחות נחמדות, – כמו אצלנו – לא פאנאטים דתיים, אלא חילוניים קצת מסורתיים, לובשי טריקו בדיוק כמונו.<br /><br />אבל זה לא מדויק לגמרי, כי שני הרוצחים של "גן עדן עכשיו" הם לא ממש כמונו, וגם לא כמו שאר הצופים המערביים בסרט. הם הרבה יותר מזה. הם בן האלוהים בכבודו ובעצמו. כן, כן, התסריטאים חשבו בעיקר על הצופים הנוצרים של הסרט, והכינו משהו במיוחד בשבילם.<br /><br />לפני יציאתם לפוצץ אותי ואתכם, יושבים שני הקילרים המאגניבים לאכול פעם אחרונה, עם עוד 11 גברים, באותו סידור ובאותו מספר משתתפים כמו בתמונות הסעודה האחרונה המפורסמת ביותר, זו של לאונרדו. כדי למנוע מאחרון הגויים כל סיכוי לפרש את הסצינה שלא כהלכה, או להשכיח את ההקשר הוויזואלי שלה, אין בה קאטים. אין נוצרי בעולם שלא מכיר את התמונה הזו, או שלא יודע מי מסב לשולחן. אין נוצרי בעולם שלא תתעורר בו האסוציאציה הדתית של ישו בטרם נצלב. האני אבו-אסעד מציג בסרטו גלגול מודרני של ישו יושב ליד השולחן, קורבן תמים שימות - בגלל מי? שאלה מעניינת. מי שיענה "היהודים", יקבל חולצה ותקליט, אבו אסעד יקבל אוסקר, ואנחנו נקבל את השאהיד הבא. נקווה שיהיה מדליק כמו נאשף.<br /><br />מתוך<br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3211771,00.html">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3211771,00.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113930993408164289?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1139301020934755532006-02-07T10:27:00.000+02:002006-02-07T10:30:20.956+02:00אתמול פירסמה מערכת ynet לראשונה עדויות של נערות שהתעמתו עם השוטרים בעמונה וטוענות כי הותקפו מינית. בעקבות הפרסום, זרמו למערכת עדויות נוספות מאנשי חינוך ורבנים על נערות הטוענות כי ספגו הטרדה מינית פיזית ומילולית, משוטרים שנגעו באיברים מוצנעים בגופן באופן מכוון והעירו הערות כמו "נזיין אתכן, נדפוק אתכן". במוסדות החינוך בהתנחלויות החלו בטיפול פסיכולוגי לנערות ומנסים לאסוף עדויות ולגבש מהלך משפטי. במשטרה מגיבים: אם יש מתלוננות, שיפנו למח"ש אפרת וייס ואחיה ראב"ד<br /><br /><br />"שוטרי היס"מ נצמדו אלינו ונגעו בחזה ובאיברים מוצנעים. הם דיברו אלינו גסויות תוך כדי המעשה. אחד השוטרים אמר: 'בואי, אני אדפוק אותך'. שוטר אחר נצמד לנערה ואמר לה: 'את חושבת שאת יפה? אני עוד אראה לך משהו'. הרגשנו כמו נאנסות" (מתוך עדות של נערה שהיתה בעמונה)<br /> הסיפור הזה הוא רק אחד שהגיע למערכת ynet, כשבוע לאחר העימות הקשה סביב הריסת הבתים <a class="bluelink" oncontextmenu="'this.href=" onblur="'this.href=" onmouseover="'window.status=" ondeactivate="'this.href=" onclick="'if(event.shiftKey)" x="txt_link(" width="800,height=" toolbar="1,scrollbars=" status="1,resizable=" location="1,menubar=" left="0,top=" target="_Blank" href="http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3986,00.html" onmouseout="'window.status=" href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3212050,00.html#n">במאחז עמונה</a> . הוא אינו בודד. בימים האחרונים הצטברו במערכת עדויות רבות של נערות וצעירות ששהו בעמונה בעת העימות האלים מול המשטרה. העדויות, יש להדגיש, <br />מועצת יש"ע לשר עזרא:<br />"השוטרים הטרידו מינית נערות" / אפרת וייס<br />זו הטענה שהשמיעו ראשי מועצת יש"ע היום בפגישה סוערת עם השר לביטחון פנים, גדעון עזרא. בין היתר סיפרו על קללות בעלות אופי מיני שהטיחו שוטרים בנערות, כמו "אנחנו נאנוס אתכן". באחד המקרים סיפרה נערה ששוטר צעק לעברה: "זונה, תפתחי את הרגליים" ואחז בין רגליה. בימים האחרונים קיימו נערות שהשתתפו בעימותים שיחות עם פסיכולוגים ורבנים. השר עזרא הבטיח לחקור תלונות נגד שוטרים, אולם פסל הקמת ועדת חקירה<br /><a class="bluelink" href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3211759,00.html">לכתבה המלאה</a><br />לא הגיעו מגורמים פוליטיים בקרב הנהגת המתנחלים, אלא מהנערות עצמן וכן ממחנכים ורבנים שחשו זעזוע רב בעקבות הדברים ששמעו. רק עכשיו, הם אומרים, אחרי ההלם הראשוני, האמת מתחילה לצאת החוצה.<br /> אין לדעת האם כל העדויות נכונות ומהימנות, ומן הסתם הן אינן מתייחסות לכלל השוטרים שעשו את מלאכתם וביצעו את ההוראות שקיבלו בעימות המורכב מול פעילי הימין המתבצרים. אולם ריבוי סימני השאלה אודות התנהגותם של מקצת השוטרים, מטריד.<br /> מי שעדיין מזועזע מעדויות הנערות שאותן שמע במו אוזניו הוא הרב אבי גיסר, רבה של עפרה, שסיפר ל-ynet מעט ממה ששמע בימים האחרונים מנערות שהגיעו אליו. "נערה אחת סיפרה לי כך: 'השוטרים פרצו לבית שבו אנחנו ישבנו על הרצפה מחובקות, הם פרצו את הדלת, שברו חלונות וראו אותנו. היה רגע של היסוס. אחד מהשוטרים צעק פתאום: תנהגו אליהם כמו אל בנים! הם התחילו להרביץ ולהכות. צעקנו לעברם: אנחנו רוצות לצאת מכאן, תתנו לנו בבקשה לצאת! אבל הם רק צעקו: אנחנו נאנוס אתכן'".<br /><br />הרב גיסר עוצר את דיבורו. "קשה לי לחזור על מה ששמעתי...", הוא אומר במבוכה, "השוטרים אמרו להן: אנחנו נו"ן-זי"ן-יו"ד-נו"ן סופית אתכן".<br /><br />הרב מספר שנערה נוספת העידה כי השוטרים נגעו בגופן "גם שלא לצורך מעצרן והזזתן, אלא ממש כדי למשש איברים מוצנעים". הרב גיסר מוסיף כי הנערה סיפרה לו כי "אחד השוטרים אמר לנערה שהיתה לידה: 'תיזהרי, סימנו אותך'. הנערה החלה לרעוד כולה והרטיבה מרוב פחד".<br /><br />"היכו אותנו באיברים האינטימיים"<br /><br />צעירה בת פחות מ-18 שעמדה עם חברותיה על גג בית מספר 5 בעמונה בעת ששוטרי היס"מ פרצו לגג מעל כף השופל סיפרה ל-ynet: "הם התחילו לדחוק אותנו אל הפינה כשהם נותנים לנו מכות, ומכוונים את המכות לאיברים האינטימיים בגוף, כמו החזה וגם למטה", סיפרה הצעירה.<br />השוטרים בעמונה. צילום: גיל יוחנן<br /><br />לדבריה, "אחרי שכולנו היינו דבוקות לקיר בפינה הם נעמדו מעלינו בפוזה מאיימת, זו היתה השפלה מאוד מאוד קשה. אחד השוטרים צעק אחר כך עלינו 'אם לא תרדו מהגג אני אזיין אותכן אחת אחת'".<br /><br />"גם כשהם דחפו אותנו כדי לרדת מהגג דרך הכף של הושפל הם המשיכו לתת לנו מכות באיברים האינטימיים", הוסיפה הצעירה.<br /><br />"תן לה מכות ברחם"<br /><br />צעירה נוספת שעמדה ליד בית מס' 5, אחד הבתים שבו התבצרו בנות בלבד, סיפרה לכתב ynet כי השוטרים המפנים נגעו שלא לצורך פעם אחר פעם באיברים אינטימיים של הבנות: "שוטר מג"ב דחף אותי כשהוא נוגע לי בחזה", סיפרה הצעירה, "אמרתי לו שאני יכולה ללכת לבד, סובבתי את הגב, והתחלתי ללכת, ואז הוא תפס אותי פעם נוספת, סובב אותי אליו, ושוב דחף אותי בעצמה כשהוא נוגע לי בחזה. נפלתי על הרצפה, וחברות שלי עזרו לי לקום וללכת משם".<br /><br />"במקרה אחר, בזמן ששוטרי יס"מ תפסו את חברה שלי, נקרעה לה החולצה. צעקנו להם 'תראו מה עשיתם לה', ואחד השוטרים ענה, 'מה את רוצה, היא זונה. היא מתגאה בזה, היא נהנית מזה'. בכלל כל ההתייחסות הייתה מאוד מינית, מילים גסות, קללות. שוטרים אחרים צעקו על אחת הבנות 'נדפוק אותך אם לא תזוזי'".<br /><br />עוד סיפרה הצעירה: "אני בעצמי שמעתי את השוטרים שעומדים על הגג צועקים אחד לשני, 'תן לה מכות ברחם'".<br /><br />"הפנינו את הבנות לאנשי מקצוע"<br /> אשת חינוך באחד ממוסדות החינוך הידועים בהתנחלויות סיפרה ל-ynet כי גם אליה הגיעו עדויות רבות וקשות מתלמידות שהשתתפו בעימות בעמונה. לדבריה, רק מספר ימים אחרי האירוע הבינו במוסד החינוכי כי יש צורך בליווי צמוד של פסיכולוגים ואנשי מקצוע לנערות, שעברו טראומה קשה ורק כעת הן מתחילות להתמודד עמה ולספר.<br /> בימים הקרובים מתכוונים במוסד החינוכי לאסוף את העדויות באופן מסודר ולהתמודד איתן. בינתיים, חילקו במוסד לנערות את קו הטלפון של המרכז לנפגעות תקיפה מינית. "אולי יהיה להן קל יותר לספר את זה למישהו זר ולא לנו", אומרת אשת החינוך במבוכה.<br /> גם הרב גיסר אומר כי ביקש מאנשי חינוך ופסיכולוגים לאסוף את העדויות ולשמוע את דברי הנערות: "אנחנו מגבשים כעת את הדרך המשפטית כיצד להמשיך ולפעול, אך גם חשוב שהבנות ידברו עם אנשי מקצוע".<br /><br />כמה מהסיפורים הועלו בפגישה הסוערת שהיתה אתמול בין השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, לראשי מועצת יש"ע. השר הבטיח לבדוק אם היו חריגות בפעולת המשטרה. ואילו ממשטרת מחוז ש"י, שכוחותיה הופעלו בעימות בעמונה, נמסר בתגובה ל-ynet כי "על כל נושא התנהגות השוטרים יש חקירה במחלקה לחקירות שוטרים, ויש להפנות את המתלוננות להגשת תלונה מסודרת בנושא".<br /><br />ממח"ש נמסר כי "עד לרגע זה לא הוגשה תלונה, לא בחשד לאלימות של השוטרים כלפי מתנחלים ולא בחשד להטרדות מיניות. עם זאת, נפתחו חקירות יזומות<br />בחשד לאלימות של שוטרים כלפי אזרחים". עוד נמסר ממח"ש כי ברגע שתוגש תלונה בחשד להטרדה מינית - המחלקה תפתח מיד בחקירה.<br /> <br />אבל בהתנחלויות שוררת אווירה קשה סביב מה שרבים מאמינים היה חצייה של קו אדום – לא ביחס השוטרים לבנות הנוער מן הימין, אלא בעצם היחס של השוטר לאזרח מפגין. רק בדיקה אמיתית של הטענות והעדויות, מאמינים שם, תוכל לפזר את ענן החשדות.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113930102093475553?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1139299804035400182006-02-07T10:09:00.000+02:002006-02-07T10:10:04.036+02:00<p>סרט מעמונה</p><p><a href="http://www.col.org.il/pics/inbox/.346203_2633435.wmv">http://www.col.org.il/pics/inbox/.346203_2633435.wmv</a> </p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113929980403540018?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1139299751090920542006-02-07T10:08:00.000+02:002006-02-07T10:09:11.113+02:00דברים אלה נכתבים דקות ספורות לאחר כניסתי לביתי, בחזרה משעות ארוכות ש"ביליתי" בחדר מיון של בית- החולים "שערי צדק". הגעתי לשם בבהילות לאחר שקבלתי שיחת טלפון מבתי בת ה 16 , שהיתה בדרכה באמבולנס מפוגרום עמונה. ב"ה בתי לא נפגעה, והתלוותה לחברתה שנפגעה במהלך הפוגרום. ושוב ב"ה, גם חברתה שאושפזה מתאוששת ותשוחרר בעז"ה בקרוב.<br /> לא אדבר על שהתרחש בעמונה, לא הייתי שם, ואחרים שהיו , ראו וחשו את נחת זרועו של השלטון המשתולל; הם יספרו בעצמם. ברצוני לשתף אתכם במה שראו עיני בחדר המיון של בית-החולים. הגעתי לשם בסביבות השעה 14.30, כאשר החלו לזרום נערים ונערות פצועים , מי חבוש בראשו, מי זב דם מן האף, העין, המצח, מי צולע וכו'… לפתע, הגיע אוטובוס ממנו נשפכו עשרות פצועים ופצועות, ובמחילה מכבודכם, האסוציאציה היחידה שעלתה במוחי היא "ככה נראים ניצולי פוגרום", אלה תמונות של מי ששרד את פרעות קישינב, אלה מראות של מי ששרד את תרפ"ט בחברון.. מופתע מכך שאין רשת תקשורת אחת נוכחת במקום (אותה תקשורת שהלעיטה יום שלם את הציבור על שוטרים פצועים – אולי אפשר בסופו של יום לדעת כמה מבין 300 הפצועים הם שוטרים ??) אחזתי בטלפון הסלולרי שלי, המאובזר במצלמה, ורציתי להתחיל לצלם עדות חיה מן המראות שלא תראו כנראה הערב בטלביזיה או מחר בעיתון. תוך שניות, הוקפתי בביריונים , חלקם במדים חלקם בלבוש אזרחי, אשר איימו עלי , חסמו בגופם את עדשת המצלמה, ועשו כל אשר ביכולתם למנוע את צילום המראות.כאשר הפצועים פוזרו בתאים השונים לבדיקה התאיידו אותם ביריונים כלא היו.<br /><br /> בחודשים שקדמו לגירוש היהודים בקיץ, הזהרנו פעם ופעמיים ושלוש כי לא ארץ-ישראל בלבד בסכנה, כי אם הדמוקרטיה בסכנה. בעדות מכלי ראשון, אני מעיד בפניכם היום כי השלטון באמצעות זרועו האלימה מונע מכם את מראות האמת. שלטון שמגרש הוא בהכרח שלטון המשסה סוסים וכלבים באזרחים, והוא בהכרח שלטון אשר ימנע את המראות מן האזרחים.<br /> בשלב הבא, והוא לא רחוק, יפתחו באש על מפגינים, ואחר-כך אסירים ייעלמו במרתפים.<br /> אני מוכן להעיד לפני כל מי שיבקש זאת על אשר ראו עיני, העיקר הוא לא לשתוק. מי שקורא שורות אלו ואינו עושה מעשה לעצור את עריצות השלטון המשותף של הרודנים יורשי משפחת שרון, יחד עם פושעי בג"ץ ומושחתי התקשורת, אחראי באופן אישי לגורל מדינת ישראל, וישא את עונשו כדין כאשר העריצים יסולקו מן השלטון. הגיעה העת לשבור את קשר השתיקה, ולהפיץ מפה לאוזן, כמו בדרום אמריקה של החונטות, כמו באיראן ובסוריה, את מה שהשלטון רוצה להסתיר מכם. לא נשתוק יותר !!!<br /><br />ברוך ליאור<br />050/5524554<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113929975109092054?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1140688479685963362006-02-06T11:53:00.000+02:002006-02-23T11:54:39.840+02:00אלה העובדות בקיצור אודות המאבק בישראל היום.<br /><br /><br /><br />זה ייקח ממך רק דקה וחצי לקרוא! הוא הגיוני והוא הוגן. יהודי או לא יהודי, לא חשוב. אנא, תקרא.<br /><br /><br /><br />1. לאום וירושלים ? ישראל היתה למדינה ב - 1312 לפנה"ס, אלפיים שנים לפני קום האיסלאם<br /><br />2. פליטים ערבים בישראל החלו להזדהות כפלסטינאים ב- 1967, שני עשורים אחרי הקמת מדינת ישראל המודרנית.<br /><br />3. לאחר כיבוש הארץ ב- 1272 לפנה"ס היהודים שלטו בארץ אלף שנים והיתה להם נוכחות רצופה בה במשך 3,300 שנים.<br /><br />4. השליטה הערבית היחידה לאחר הכיבוש ב- 635 לפה"ס נמשכה רק 22 שנה.<br /><br />5. במשך יותר מ- 3,300 שנים ירושלים היתה הבירה היהודית. ירושלים מעולם לא היתה בירתה של ישות ערבית או מוסלמית. אפילו הירדנים, כשהם כבשו את ירושלים, לא עשו אותה לבירתם ומנהיגים ערביים לא ביקרו בה.<br /><br />6. ירושלים נזכרת יותר מ- 700 פעמים בתנ"ך ואף לא פעם אחת בקוראן.<br /><br />7.דוד המלך ייסד את העיר ירושלים, רגלו של מוחמד לא דרכה בה.<br /><br />8. יהודים מתפללים עם פניהם מופנות אל ירושלים, מוסלמים מתפללים כשפניהם למכה. אם הם נמצאים בין ירושלים למכה אז פניהם למכה ואחוריהם לירושלים.<br /><br />9. פליטים ערבים ויהודים ? ב- 1948 מנהיגי ערב עודדו את הפליטים הערבים לצאת מישראל במבטיחם לטהר את הארץ מיהודים. שישים ושמונה אחוזים מהם ברחו בלי לראות חייל ישראלי בכלל.<br /><br />10. פליטים יהודים נאלצו לברוח מארצות ערביות בגלל אלימות, רדיפות ופוגרומים מצדם של הערבים.<br /><br />11. מספר הערבים אשר יצאו ב- 1948 מישראל מוערך כ- 630,000. מספר הפליטים היהודים מארצות ערב מוערך באותו המספר.<br /><br />12. הפליטים הערבים בכוונה לא נקלטו בארצות הערביות, למרות שטחן הענק. מתוך 100,000,000 פליטים בעולם מאז מלחמת העולם השניה, הם מהווים הקבוצה היחידה שלא נקלטה או השתלבה בארצות עמם. הפליטים היהודים נקלטו כולם בישראל, מדינה לא יותר גדולה מניו ג'רסי.<br /><br />13 המאבק הערבי-ישראלי ? לערבים יש שמונה מדינות, לא כולל פלסטין. יש רק מדינה יהודית אחת. הערבים יזמו את כל חמש המלחמות והפסידו. ישראל התגוננה כל פעם וניצחה.<br /><br /> 14 אמנת הפת"ח עדיין דורשת השמדת ישראל. ישראל מסרה לפלסטינאים רוב שטחה של הגדה המערבית, אוטונומיה תחת הרשות הפלשטינית, וסיפקה להם נשק.<br /><br />15. בזמן השלטון הירדני, אתרים יהודים קדושים נבזזו וליהודים נשללה זכות הגישה אליהם. בשלטון היהודי כל האתרים המוסלמים והנוצרים נשמרו ונפתחה הגישה אליהם למאמיני כל הדתות.<br /><br />16 ישראל והערבים באו"ם ? מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון עד 1990, 97 היו נגד ישראל.<br /><br />17. מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל.<br /><br />18. האו"ם שתק כאשר נהרסו 58 בתי כנסת בירושלים ע"י הירדנים.<br /><br />19. האו"ם שתק כאשר הירדנים בשיטתיות חיללו את בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים.<br /><br />20. האו"ם שתק כאשר הירדנים אכפו מדיניות כמו אפרטהייד שמנעה מיהודים להגיע להר הבית ולכותל המערבי.<br /><br />אלה הם זמנים נוראים. אנו חייבים לשאול את עצמנו מה צריך להיות תפקידנו. מהנספר לנכדינו שעשינו כאשר היתה נקודת מפנה בגורל היהודים, הזדמנות להשפיע?<br /><br />תתחיל עכשיו!! שלח את זה ל- 20 ממכיריך ותבקש מהם לשלוח אותו לעוד 20.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-114068847968596336?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1139214430285578222006-02-06T10:26:00.000+02:002006-02-06T10:59:36.376+02:00אתה מדבר על דמוגרפיה? עם מי תיצור רוב יהודי, אולמרט? עם הילדים שלך שחיים בחו"ל? תפקיד ראש הממשלה, אולמרט, למרות האגו הנפוח שלך, גדול עליך. גדול עליך מאוד<br /><a href="http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/043/346.html"></a><br />NRG אראל סג''ל4/2/2006 23:22<br /><br />אתה מרוצה אולמרט? יצאת גבר? הוכחת שיש לך את הביצים הכי גדולות ממערב לקלקיליה? ומה לגבי היועצים שלך? הם מחככים ידיים בהנאה למראה הסקרים? קיבלתם מה שרציתם לתשדירי הבחירות? יהודים נלחמים אלו באלו, שוטרים פצועים וילדים עם שבר בגולגולת. הם בטח טופחים על גבך, היועצים, מחזקים אותך, לוחשים לך באוזן "אתה גדול‭."‬ אל תקנה את זה. יש להם סולם ערכים של טוסטר. הם לא סופרים אותך ממטר. אתה חושב שהם עובדים אצלך. טעות. אתה עובד אצלם. הם מוכרים אותך ואת המפלגה כמו אבקת כביסה. רק אל תאמין לשטויות שלהם. אתה לא מנהיג ולא תהיה מנהיג. תפקיד ראש הממשלה, אולמרט, למרות האגו הנפוח שלך, גדול עליך. גדול עליך מאוד. מנהיגים אמיתיים, לא פארודיה כמוך, לא צריכים להפגין את כוחם בדו-קרב מיותר בצהרי היום. אדם חזק יודע שהוא חזק, הוא לא צריך להוכיח את זה לאף אחד. מנהיג בעל שיעור קומה ואומץ יודע למנוע אלימות מיותרת, גם אם מדובר בהסכם שהושג בדקה ה‭.90-‬ מנהיג אמיתי, מנהיג מהבטן, אחד שעומד להוביל לניצחון גדול, יודע להיות נדיב עם יריביו - אחיו. הוא מבין שאל לו לעשות את הטעות האיומה ולדחוק את המחנה המובס לפינה ללא מוצא. מנהיג אמיתי מבין ללב אחיו, לאלו<br />שחלומם התנפץ, שעתידם לוט בערפל, שכל קיומם מושם ללעג ואמונתם למשיסה. מנהיג אמיתי לא הופך את מהות העשייה הציונית, התיישבות, למעשה סיזיפי חסר משמעות, שבוע לאחר שהחמאס עולה לשלטון. לא אולמרט, אתה לא מנהיג, ולא תהיה. במו פיך יצרת מניפולציה אלימה בגיבוי תקשורת מתרפסת שיום יבוא וההיסטוריה תשפוט אותה בלעג ובבוז. איך אמרת בניו-יורק, "נמאס לנו לנצח‭."‬ רק אותנו לא נמאס לך לנצח? עם אויביך אתה מוכן לדבר, אבל אחיך, בשרך ודמך, פסולים? עשרות אלפי מבנים לא חוקיים עומדים בישראל, שבוע לא יכולת לחכות? פתאום שלטון החוק הוא הדבר היחיד שעומד בראש מעיניך? שלטון החוק? אתה? פשוט לא ייאמן, האנשים שהריצו את אריק שרון על כל פרשיותיו מדברים על שלטון החוק, הבטן מתהפכת מהצביעות ומהצדקנות. כולי תקווה, מר אולמרט, שלא גרמת נזק בלתי הפיך, שלא קרעת במו אטימותך את התפרים האחרונים שמחזיקים את העם השסוע הזה. אתה מדבר על דמוגרפיה, על ביסוס גבולות קבע למדינה יהודית עם רוב מוצק. האם הציבור הדתי-לאומי לא שייך למשוואה הזו? האם ילדיו אינם ממלאים את שורות הלוחמים בצה"ל? על איזו דמוגרפיה אתה מדבר? עם מי תיצור רוב יהודי, אולמרט? עם הילדים שלך שחיים בחו"ל?<br /><br /><a name="AAAMZdAAeAAATTUAAf"></a>חפש אותנו בסיבוב<br />מילה אחרונה לבנימין נתניהו, לאן נעלמת השבוע? הלכת לייעץ לברלסקוני? חפש אותנו בסיבוב.<br /><br /><a href="http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/043/466.html">http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/043/466.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113921443028557822?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1134860240403440732005-12-18T00:55:00.000+02:002005-12-18T00:59:07.820+02:00מכולם אני הכי מאמין לשאול מופז<br />המכתב התקבל בדיוק ביום שהפך ל"מורד" בערכי הליכוד ...<br /><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/funnymofazletter.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/funnymofazletter.jpg" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113486024040344073?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1134424125027268702005-12-12T23:47:00.000+02:002005-12-12T23:48:45.040+02:00ציפורה חבר מתאריך 3.12.03684 הודעות כ''ד בחשון תשס''ו 19:02 26.11.05 3 חודשים אחרי הגירוש כמה פרטים שחשוב שנזכור!!! ערכתי לאחרונה בתאריך 27.11.05 בשעה 00:19 בברכה, ציפורהישראל, נובמבר 2005 מתוך פורום רוטרנט<br />תמונת מצב<br />1. כ- 1700 משפחות איבדו בקיץ האחרון את ביתן.<br />2. כ 10,000 איש נושלו מביתם ומחייהם תוך שבוע ימים.<br />3. 92 יום עברו מאז החל הפינוי בכוח.<br />4. 2200 איש מהמפונים מובטלים עד היום.<br />5. 50% מהקראוילות שהובטחו ע"י מנהלת סל"ע אינן מוכנות עד היום.<br />6. 65% מהמפונים חיים עד היום במסגרת ה"פתרונות המיידיים" שיועדו לשבוע הראשון בלבד.<br />7. 105 משפחות מתגוררות, נכון להיום, באוהלים.<br />8. עשרות בני נוער טרם מצאו מסגרת לימודית הולמת.<br />9. גודלה של קראוילה הוא בין 60 ל 120 מ"ר.<br />10. 12 נפשות מצטופפות לעתים בקראוילה אחת.<br />11. הקראוילות מסוגלות להכיל פחות מ- 50% מרכוש המשפחות.<br />12. 500$ הוא שכר הדירה הממוצע לקראוילה.<br />13. 24 מכולות ובהן רכוש משפחות שלמות- נעלמו.<br />14. 4 בתים נהרסו על תכולתם.<br />15. רבית מתושבי הגוש אינם יכולים לגשת אל המכולות<br />ונאלצים לרכוש מחדש ציוד בסיסי בעשרות אלפי שקלים.<br />16. רכוש יקר שהוחזק במכולות אשר שהו במהלך הקיץ בתנאי<br />אקלים קשים, ניזוק ללא תקנה.<br />17. מעל 300 משקים חקלאיים נמחקו מעל פני האדמה.<br />18. 20 בלבד הוקמו מחדש.<br />19. 0 תושבים קיבלו את הפיצויים המובטחים.<br />20. 13% בלבד זכו לקבל מקדמה זמנית כדי לחיות.<br />21. משפחה תושבת גוש קטיף וצפון השומרון אשר התגוררה<br />בביתה בשכירות, אינה זכאית ע"פ חוק פינוי- פיצוי לסיוע<br />כלכלי.<br />22. רווקים שהתגוררו בגוש קטיף ובצפון השומרון אינם זכאים<br />לשום פיצוי.<br />23. כ- 600 משפחות יושבות כיום בבתי מלון ובמוסדות<br />חינוכיים.<br />24. ליושבי המלונות אין זכויות בסיסיות כמו אירוח אנשים<br />בחדר, גישה לאינטרנט, טלפון...<br />25. 3 מכונות כביסה עומדות לרשות אנשי מושב קטיף, ו- 3<br />מכונות לרשות תושבי נצר חזני.<br />26. 2 קווי טלפון בממוצע מוקצים לטובת המפונים בבתי המלון<br />השונים. במקומות רבים אין לתושבים זכות לנהל בטלפון<br />שיחות אישיות כלל.<br />27. 2 הורים + 3 ילדים נמצאים לעתים קרובות בחדר אחד<br />במלון.<br />28. 35% ממפוני עזה וצפון השומרון עדיין שוהים בבתי מלון.<br />29. מאות ילדים מעל גיל 7 חזרו להרטיב במיטה (קרוב ל 45%<br />מהילדים).<br />30. רבים המקרים של התקפי לב בעקבות שברון ההתנתקות.<br />31. רבים מקרי ניסיונות ההתאבדויות בעקבות ההתנתקות.<br />32. 4 נערות בגילאי 19-16 מאושפזות במחלקה סגורה בעקבות<br />מצב נפשי קשה.<br />33. 10 בני נוער נמצאים בדיכאון קליני ולא יוצאים מחדרם.<br />34. אלפי ילדים שחזרו ללמוד, ירדו בצורה דרסטית בהישגיהם<br />הלימודיים.<br />35. משפחות רבות ממשיכות לשלם משכנתא עד היום, על הבית-<br />שכבר אינו קיים.<br />36. מפוני חומש נתבקשו לשלם לחברת החשמל בגין ניתוק<br />הזרם.<br />37. רק בשבועיים האחרונים הסכימה מנהלת סל"ע להכיר<br />בתושבי הישובים כבקהילות ולא כאוסף של בודדים.<br />38. כ- 400 משפחות גרות לבדן במקומות שונים, במנותק<br />מקהילותיהן.<br />39. הישוב נווה- דקלים לבדו מפוזר ב- 13 מקומות ברבי הארץ,<br />בניגוד לבקשתם המפורשת להישאר ביחד.<br />40. פינוי יישובי צפון השומרון יוצר רצף טריטוריאלי ערבי<br />משכם ועד ג'נין, מרחק עשרות ק"מ.<br />41. 28% משטחי מדינת ישראל ננטשו למעשה ע"י אזרחיה.<br />42. 3000 מעילים המיועדים למפונים נגנבו מהמחסנים.<br />43. משרד החינוך אינו מתקצב כראוי את בתיה"ס הזמניים<br />שהוקמו במקומות שונים בארץ.<br />44. סטודנטים שהפסידו את מבחני הקיץ נתקלים באטימות ואינם<br />מקבלים הזדמנות לגשת למועדי ג'.<br />45. בכל נסיעה באזור, תושבי שא- נור וחומש נתקלים בהריסות<br />בתיהם שהושלכו ליד מבוא דותן.<br />46. 75% מתושבי גוש קטיף וצפון השומרון חסרי תעסוקה.<br />47. עד היום לא נעשתה שום פעולה מצד שום גורם מדיני ע"מ<br />לנסות ולהקל על המתיישבים.<br />48. הפסיכולוגים, העובדים הסוציאליים, רכזי התרבות, אנשי<br />החינוך, הרבנים, התומכים הפיננסיים והפסיכיאטרים<br />המטפלים במפונים- מרביתם הגדול מתנדבים!<br />49. 0 תושבים התפנו מביתם מרצון.<br />50. לא נרשמו שום מקרי אלימות קשה מצד התושבים בעת<br />הפינוי.<br />51. 25 ישובים פורחים ומשגשגים נמחקו מעל פני האדמה.<br />52. 38 גופות הוצאו מקברן. משפחותיהן נאלצו לחוות הלוויה<br />ושבעה בפעם השנייה.<br />53. בתי כנסת נחרבו.<br />54. אלפי אזרחים זרוקים ברחבי הארץ ללא בתים, חסרי<br />כל, ואין עוזר מטעם ממשלת ישראל.<br />ואנחנו עוברים לסדר יום - קוראים את העובדות בדואר האלקטרוני, קופצים<br />לדואר הבא, קצת נאנחים וממשיכים ללכת,<br />או כמו שאומר השיר: "וחוץ מזה אצלי הכל בסדר - כן חוץ מזה אין שום חדש".<br />חומר למחשבה<br />מזעזע!!!<br />והכל בגלל גחמה של איש אחד שרק רצה להגיע הביתה בשלום מבלי שייכנס בדרך לבית הכלא!!!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113442412502726870?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1132430656406178422005-11-19T22:04:00.000+02:002005-11-21T09:12:18.783+02:00<div align="justify"><strong><span style="font-size:180%;">תיק שרון </span></strong><br /><br /><strong>לאורך השנים נקשר שמם של אריאל שרון ובניו במספר פרשיות שחיתות האחרונה שבהן, פרשת סיריל קרן מאיימת להיות החמורה מכולן ועלולה להתגבש לכדי כתב אישום כנגד ראש הממשלה העיתונאי ויועץ התקשורת אמנון שומרון מגיש לנוחיות הקוראים סקירה מקיפה של הפרשיות המרכזיות המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "נתיב" ומובא כאן באדיבותה הרבה של מערכת כתב העת</strong><br /><br /><strong>מאת אמנון שומרון </strong><br />מתוך <a href="http://www.nfc.co.il/archive/003-D-12457-00.html?tag=9-12-29">http://www.nfc.co.il/archive/003-D-12457-00.html?tag=9-12-29</a><br /><strong>מבוא</strong></div><div align="justify"><strong></strong></div><div align="justify">החומר שתקראו במאמר זה מבוסס על פרסומים גלויים. לעיתים הפרסום היה מקיף ולעיתים מצומצם, לעיתים ישיר ולעיתים אגבי, אולם הכל היה מונח לפתחם של אזרחי המדינה. צריך היה רק ללקט ולצרף, להדביק עניין לעניין, פרט לפרט, אירוע לאירוע, ולקבל את התמונה הכוללת והמבהילה על מי שעומד בראש מדינת ישראל.לא מדובר בשינוי האידיאולוגי שעבר אריאל שרון ובמחטפים הפרלמנטריים שביצע. אין הכוונה גם לכוחניות שבה הוא מנהל את הליכוד ואת הממשלה, או למינויים הפוליטיים של מקורביו ותומכיו לתפקידי מפתח במדינה. גם לא נתמקד כאן בגניבת המפלגה באמצעות חברות קש או באמצעות מינוי סיטונאי של סגני שרים כטובת הנאה בתמורה להצבעות נגד משאל העם; אלה חשובים ונחוצים כדי להבין את התפאורה להצגת היחיד שמנהל כאן שרון בשנים האחרונות, בלעדיהם יכולותיו היו מוגבלות. עיקר המידע שתקראו כאן מצייר את משפחת שרון, ואבי המשפחה בראשה, כמשפחה קרימינלית העסוקה בגריפת רווחים כספיים ובהשתלטות על מוקדי כוח שלטוניים. זהו עיקר מהותה ואופייה ומוטיבציית קיומה. הכוח והכסף בעבור משפחת שרון היו לדחפים היחידים שמניעים אותה.המשפחה עסוקה מבוקר עד ליל בגריפת הון, תוך ניצול מעמדו הבכיר של האב. עסקי נדל"ן, בנייה, קזינו, בשר ועוד כהנה וכהנה; ערב-רב של פעילות כספית עלומה ומסתורית, חובקת עולם. לא במקרה שרון הוא ראש הממשלה העשיר ביותר שקם למדינת ישראל. אפילו את החווה בה משפחתו מתגוררת קיבל שרון הודות לסיוע נדיב של בעלי הון.הם נכנסים ויוצאים מחדרי חקירות המשטרה באין סוף פרשיות שחיתות, שומרים על זכות השתיקה או עונים תשובות סרק. הגדיל לעשות אביהם, שמלעיט את החוקרים בתשובות סתמיות ואינו מצווה על בניו להשיב תשובות לחוקרי המשטרה, אבל בצביעותו הוא מפטר את סגנית השר נעמי בלומנטל כיוון ששתקה בחקירת משטרה.בפרשת בראון-חברון הטענה היתה שחשוד בפלילים (אריה דרעי) מעורב במינוי היועץ המשפטי לממשלה. אצל משפחת שרון מדובר במעורבות של חשודים בפלילים בכל העניינים הקיומיים של המדינה, במינויים של כל אנשי המפתח בשלטון הציבורי ובשליטה על מיליארדי השקלים שבקופת המדינה. המינויים נעשים על-פי מפתח הנאמנות. ראש השב"כ, ראש המוסד, המפכ"ל, הרמטכ"ל - בכל המשרות הגורליות הללו, ההדחות או המינויים נעשו כאקט של ענישה או כתגמול על נאמנות.עמרי שרון, בחור צעיר שנכנס לכנסת בדרכי עורמה וכוחנות, שעצם התמודדותו ובחירתו לתפקיד חבר בכנסת ישראל לוקות בפגמים ציבוריים ואתיים ומעידות על ניוון מוסרי, נחשב לבעל השררה הגדול ביותר במפלגת השלטון ובמדינה, למרות שפעילותו הפרלמנטרית שואפת לאפס. הוא מטיל חיתתו על כל סביבתו. התנהגותו זהה להתנהגות חסרת המעצורים של אביו. שניהם שונאים דעות אחרות משלהם, ועורפים כל ראש מבצבץ. שרון העניק לבנו כוח בלתי מוגבל ובלתי מרוסן. בדומה לשלטונות עריצים בהם האב מתענג על אכזריות בנו, שרון לא מונע מעמרי להיות מעורב בכל המינויים הכי בכירים והכי קריטיים למדינת ישראל. הוא שולט במוסדות הליכוד, בחברות הציבוריות, במועצות הדתיות. שרון ובנו הצליחו להחדיר לחיים הציבוריים שלטון של פחד משתק. אבל יש גם כאלה שלא יכלו לשתוק.במאי 2003, בעקבות דוח המבקר על מעורבות שרון בשינוי החלטה 755, אמר ח"כ אופיר פינס: "אילו שרון היה אזרח מהישוב, בתוך שלושה ימים היה מתגבש נגדו כתב-אישום". ח"כ מיקי איתן, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט אמר בחודש ינואר 2004: "המהלכים של שרון, בניו וראש לשכתו לשעבר אורי שני, הביאו את המדינה למצב בלתי נסבל... בליכוד עמרי שרון מנהל את כל העניינים בלי שיש לו כישורים או ניסיון מתאימים, אבל כולם שותקים כאילו זו גזירה משמיים".בדצמבר 2004 אמר ח"כ יצחק לוי (שר הדתות דאז): "לעמרי שרון יש תפקיד אחד בחיים - לתמוך באבא שלו ולהשיג לו רוב. הוא אמר לי את זה בצורה מפורשת. מה שניתן הוא מסדר בדירקטוריונים ומה שניתן בתחום המוניציפלי, ועכשיו הוא התלבש על המועצות הדתיות. על פיו יישק כל דבר. העוזרים של ראש הממשלה הם בעצם העוזרים שלו".וליד עמרי יש עוזרים בכירים ויועצים מיוחדים, העושים במדינה ובנכסיה כבתוך שלהם. מעלים ומורידים, מרוממים ומשפילים, ובעיקר צוברים הון. וישנו גם דוב ויסגלס, איש סודו של שרון ועורך-דינו, מנהל לשכתו ויועצו המיוחד, שעסקיו המפוקפקים מוסתרים מאחורי מסך ערפל. הוא האיש שהגה והוביל את תוכנית גירוש היהודים מגוש קטיף. זהו האיש ששעבד את צורכי הביטחון של מדינת ישראל לטובת צרכיו הכלכליים; זהו האסטרטג שיזם את גירוש האנשים מבתיהם על-מנת לחלץ את שרון ובניו ממשפטים פליליים ומישיבה בכלא.וליד ויסגלס, שורה ארוכה של בעלי הון ובעלי אינטרסים, ששרון מטפח אותם ומטופח על ידם. גם הם תמיד בצל, בל ייראו ובל יזוהו.הפרשה האחרונה, פרשת סיריל קרן, קרעה את המסכות מעל פניהן של חלק מדמויות המפתח בחייו העסקיים של שרון. המידע המצטבר בפרשה זו עושה רושם של בטון יצוק, של זיהוי ודאי. האם זה יעצור את שרון? ימים יגידו.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>חוות השקמים</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">שרון אהב תמיד את החיים הטובים, ובדיוק בשביל זה, כנראה, יש חברים. שרון, שהשתחרר מהצבא כאלוף לאחר שלא מונה לרמטכ"ל, נהנה מפנסיה מכובדת, אך לא כזו שניתן בעזרתה לקנות חווה חקלאית המשתרעת על פני אלפי דונמים (על-פי הפרסומים: בין 3,500 ל- 5,000 דונם). ב- 1972, עם שחרורו מהצבא, נקנתה חוות השקמים בשני מיליון לירות. שני מיליונרים אמריקנים העניקו לשרון את האמצעים לרכישת החווה: סם זאקס ומשולם ריקליס.ריקליס גם סייע במימון תביעת הדיבה של שרון כנגד השבועון 'טיים'. ההסבר של ריקליס לנדבנותו: "איי לייק אריק". ואריק? הוא כמובן לא מחה או הדף את מתנות החינם. נהפוך הוא. החווה נמצאת על הכביש בין שדרות לצומת בית-קמה. בחווה מגדלת משפחת שרון פרות, כבשים, ירקות ועצי הדר. על חלק מאדמות החווה שכן בעבר הכפר הערבי חוג'ה. בין שרון לקיבוצי הסביבה התקיימו במשך שנים קשרים מיוחדים, עד למלחמת לבנון. הקשרים חודשו עם מינויו לראש ממשלה, מה שהביא לטענות של אנשי שדרות בדבר העדפתו של שרון את הקיבוצים על פני תושבי עיירות הפיתוח בדרום. 8 מיליון שקל הושקעו במיגון חוות השקמים עם כניסת שרון לתפקיד ראש הממשלה. האבטחה חסרת התקדים סביב החווה רק הדגישה, לטענת התושבים, את הניכור בינו לבין תושבי העיירה. "הענק וגנו" מכנים אותו שם.עשרות עובדים זרים מועסקים בחוות שרון, רובם תאילנדים. הבנים גרים בחווה. בבית אחד מתגורר גלעד עם אביו ועם משפחתו. גלעד מנהל את עסקי החווה בסיוע חברות ניהול פרטיות. בבית השני מתגורר עמרי. בשנת 1994 התגלה כי בחווה מועסקים עובדים תאילנדים ללא אישורים ותוך עקיפת הנהלים. הפרשה המביכה הסתיימה לאחר שהיועץ המשפטי של משרד העבודה נאלץ להפסיק את בדיקתו, לאור היעלמות תיק העדויות.על גבעת הכלניות הסמוכה לחווה קבורה לילי שרון מאז שנת 2000. קבורתה של לילי שרון בגבעת הכלניות נעשתה בניגוד לפקודת הבריאות, האוסרת קבורה במקום שאינו בית עלמין מורשה. בחודש מאי השנה פנה בעניין זה פעיל הימין הקיצוני, נעם פֶדרמן, אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. זה נמנע מלהגיב לפניית פדרמן עד כתיבת שורות אלה, אולם בתשובה לשאלת כתבת הערוץ השני, סיוון רהב-מאיר, הוא הודה שאכן הדבר מנוגד לחוק, וכי במשרד המשפטים מטכסים עצה כיצד להכשיר את המעשה בדיעבד. לאחר בחירות 1977 מונה שרון לשר החקלאות, ונאסר עליו - בשל החשש לניגוד אינטרסים - להמשיך ולהחזיק את החווה. ועדת קנת שהוקמה לצורך מציאת פתרון לבעיה קבעה ששרון לא יכול להמשיך ולשאת בתפקידו. אלא שב-1980 מינה שרון את מרדכי לוי לתפקיד מרכז העבודה בחווה. כדי להימנע מהסתבכות משפטית החתים שרון את לוי על הסכם חכירה, אך למעשה הוא הותיר בידי עצמו את החזקה המשפטית על החווה. באופוזיציה טענו עדיין לניגוד עניינים, אולם מבקר המדינה, יצחק נבנצאל, דחה את הטענות בנימוק שלוי אינו קרוב משפחה של שרון. בהמשך העביר שרון לשני בניו את מניות השליטה בחווה, והחל משנת 1989 גלעד שרון רשום כמנהל היחיד של החברה המחזיקה בה.לקראת סוף שנות ה-80 שימש שרון כשר המסחר והתעשיה, והתנגד להצעת האוצר לפתיחת שוק הבשר לייבוא למרות שבאותה עת גידל בחוותו עדר צאן מהגדולים במדינה.כאמור, עבודות החווה מבוצעות על-ידי עשרות עובדים זרים. בחודש אוגוסט 2002, שבועות ספורים לפני שהממשלה הורתה על צמצום משמעותי בכניסת העובדים הזרים לארץ, מיהר שרון לקחת עוד 16 עובדים זרים תאילנדים לצורכי חוותו. בימים אלה התגלה שגם בעניין החווה הענקית הזו משפחת שרון אינה יודעת שובע. צוות מודדים של מינהל מקרקעי ישראל בודק כיצד סופחו לחוות השקמים מאות דונמים ללא קבלת ההיתרים הנדרשים מרשויות המדינה. חוזה החכירה של החווה הסתיים כבר לפני 3 שנים, אך אנשי המנהל עיכבו את חידוש החוזה בגלל הגידול התמוה בשטח החווה.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>פרשת אדמות כפר-מל"ל</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">משפחת שיינרמן (שרון) היא בעלת נכסים רבים בכפר-מל"ל, והיא מחזיקה עשרות דונמים בבעלותה. בעבר, כשנדרשו אנשי הכפר לוותר על חלק מאדמותיהם - אדמות שניתנו להם על-ידי המדינה - לטובת הקמת מושבים לעולים חדשים, המתנגד הקולני ביותר לכך היה שמואל שיינרמן, אבא של אריק. הודות לכך יש למשפחת שרון יותר אדמות מאשר לשאר משפחות הכפר. אריק שרון עצמו הוא בעל זכויות בקרקעות בכפר-מל"ל. במינהל מקרקעי ישראל הוא רשום כבעל 4-5 דונמים. על-פי ועדת אשר, שהוציאה הנחיות למניעת ניגוד עניינים, היה על שרון לדווח למבקר המדינה לפני שהוא מקבל החלטות הנוגעות לקרקעות אלו. אלא ששרון, במסגרת תפקידו כראש הממשלה - כמו בכל תפקידיו הציבוריים - לא ייחס משמעות יתרה להנחיות, תקנות או חוקים. (כבר במאי 1992, חודש לפני הבחירות בהן ניצחה מפלגת העבודה בראשות רבין, העביר שרון במחטף את החלטת מנהל 533 שמשמעותה כי במקרה של הפשרת קרקע לצורכי בנייה, יכולה האגודה השיתופית - הקיבוץ או המושב - לקבל את הקרקע וליהנות מההפשרה).מהי החלטה 755? ב-1996 קיבלה מועצת מינהל מקרקעי ישראל את ההחלטה המסדירה את סוגיית החכרת קרקעות חקלאיות על-ידי חקלאים לצורך הקמת בתי עסק מסחריים. נקבע כי לא ניתן להשכיר הנכסים לצורכי תעשיה ומסחר.מה עשה שרון? הוא התערב לשנות את ההחלטה 755 של מינהל מקרקעי ישראל, למרות שההתערבות, כפי שניסח זאת מבקר המדינה: "טמנה בחובה פוטנציאל לטובת הנאה למשפחתו של ראש הממשלה".כיצד זה קרה? עם התמנותו של שלום שמחון, בעצמו בעל קרקעות, לתפקיד שר החקלאות, הוא החל בניסיון לשינוי החוק על-מנת לאפשר לחקלאים הכנסה נוספת. מינהל מקרקעי ישראל סירב לכך בנימוק שהדבר יביא להשתלטות בעלי עסקים על זכויותיהם של חקלאים קשישים. שרון, שקיבל הנחיות בעניין ממבקר המדינה, התחייב שלא לעסוק בנושא; אולם, מבקר המדינה מצא כי בחודש אוגוסט 2002 נפגש שר החקלאות שלום שמחון עם ראש הממשלה, ובפגישה עלתה סוגיית שינוי החלטה 755. שמחון, כאמור, רצה לשנות את ההחלטה, וגיבש הצעה בהתאם. שרון התלהב. במהלך פגישתו עם שמחון התקשר שרון אל מנהל מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי, וביקש ממנו לתמוך בהצעת השינוי. מבקר המדינה אליעזר גולדברג קבע בדוח השנתי שלו כי שרון היה במצב של ניגוד עניינים ונגיעה אישית. בקשתו היתה עשויה לשפר את זכויותיו ואת זכויות בני משפחתו על הקרקע בכפר-מל"ל.בעבר שימש שרון כשר התשתיות וכיו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל, וכבר בינואר 2002 הזהיר אותו מבקר המדינה שלא ייטול חלק בדיונים העוסקים בחקלאות בגלל נגיעתו האישית. המבקר הציע לו במקרה הצורך לבקש היתר מיוחד מוועדת ההיתרים במשרד המבקר, אלא ששרון לא פנה.המבקר ציין כי למרות שהתריע בפני שרון מספר רב של פעמים על הבעייתיות במעורבותו של שרון בהסדרת החכרת הקרקעות בשל נחלת משפחתו בכפר-מל"ל, פעל שרון לשינוי החלטת המינהל. המבקר ציין כי שרון הצהיר פומבית שלא יוכל להשתתף בדיונים בשל ניגוד העניינים, אך בפועל הפעיל מאחורי הקלעים מכבש של לחצים על מינהל מקרקעי ישראל, כדי שזה יאמץ את דעתו.בעניין זה מעניין לציין כי כבר ב- 20.5.2003, טרם פרסום הדוח, פנה ח"כ יוסי שריד לשרון בשאלה לגבי המגרשים שבבעלותו, וזה השיב לקונית כי כבר לפני שנתיים נתן את תשובותיו בנושא למבקר המדינה. מה היו אותן תשובות הוא לא פירט, אך מדוח המבקר ברור שאישור לפעולותיו הבלתי חוקיות הוא לא קיבל. מעניין גם לציין שלאורך הקריירה שלו, שרון דאג תמיד לספח אליו את המינהל, כאילו היתה זו חברה פרטית שלו. כך כשהיה במשרד החקלאות, במשרד השיכון ובמשרד התשתיות, והוא רצה בו גם כראש ממשלה, אך התפשר והעבירו למקורבו אהוד אולמרט. במקרה של כפר-מל"ל שרון כבר החזיק באחריות המיניסטריאלית על המינהל, לאחר פיטורי שר התשתיות אביגדור ליברמן. ומה הסברו של שרון? הוא בתמימותו סבר כי היענות לבקשה אינה בגדר פעולה אסורה.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>פרשת מלמוד</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">משפחת מלמוד היא מהמשפחות החזקות והוותיקות בישוב כפר-מל"ל. ארבעה אחים, חמולה של יותר מארבעים איש. האח מנשה הוא חבר באגודה השיתופית. בהיסטוריה המסוכסכת של משפחת שיינרמן (שרון) עם תושבי הכפר, בני משפחת מלמוד היו בצד של הטובים. הם חולשים על חמש נחלות ועל שטחים חקלאיים באזור.במסגרת העבודות לסלילת כביש חוצה ישראל, הופקע ממשפחת מלמוד שטח לצורך סלילת כביש גישה והצבת פסי רכבת. זה לא קרה במפתיע. מעל 40 שנה דיברו על הצורך בהפקעת השטח לטובת ענייני התעבורה, אבל בשלב ההוא הוחלט שאין ברירה וחייבים. 10 שנים ניהלו בני משפחת מלמוד מאבקים מול מע"צ. ערעורים לוועדות ופניות להליכים משפטיים לא עזרו. מה עושים? פונים לאריק שרון. שָׁכן, חבר ילדות, מפקדם בקרבות לטרון שעכשיו הפך גם לראש ממשלה. קוימו פגישות בחווה, במשרד ראש הממשלה. לראש הממשלה היה כל הפנאי שבעולם לטפל בצרכיהם של חבריו.אז מה עושה אריק? באוגוסט 2003 נחשף כי שרון התקשר למנכ"ל משרד התחבורה, סלמן בן-ציון, וסידר את העניינים. איך מסדרים את העניינים? בתחילה הציעה מע"צ פיצוי כספי בסכום של 610 אלף דולר; בעקבות התערבות שרון עלה הסכום ל- 700 אלף דולר.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>פרשת האי היווני</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">בפרשת האי היווני ניתן לראות את מכלול דפוסי ההתנהגות של משפחת שרון: הרבה כסף, שימוש בכוח השררה, חיפוי הבנים על האב ולהיפך, ולסיום - שמירה על זכות השתיקה. אז מה היה לנו שם? דודי אפּל הוא עסקן ליכוד שהפך למולטי-מיליונר. הוא אינו חבר מרכז, אבל טובי הליכודניקים - בכלל זה ח"כים ושרים - מצייתים לפקודותיו. המשטרה חושדת כי לאורך השנים הוא ניצל את הונו וקשריו כדי לצבור השפעה במסדרונות השלטון. במקרה הנוכחי אפל רצה לקנות אי ביוון, סמוך לאתונה, ולהקים עליו קומפלקס תיירותי ענק. כשהמו"מ לרכישת האי היווני עלה על שרטון, יזם אפל ביקור של משלחת יוונית בארץ. שרון, אז שר החוץ, הוזמן ובא לארוחת הערב לכבודו של תת שר החוץ היווני בביתו של... דודי אפל, בנוכחות בנו גלעד. כשתת שר החוץ מת בתאונת מטוס, ניסה אפל אפיק חדש. ביולי 1999, בחסות ראש עיריית ירושלים דאז אהוד אולמרט, הוזמן ראש עיריית אתונה לירושלים. גם כאן היתה ארוחת ערב שאליה הוזמן שר החוץ אריאל שרון.מה קיבלו אולמרט ושרון בתמורה לסיועם בקידום מהלכי אפל? לגבי אולמרט נטען שבתמורה תמך בו אפל בלוגיסטיקה ובפעילים במהלך פריימריז 99'. גם לגבי שרון ההטבה הגלויה יחסית היתה בסיוע בפריימריז של הליכוד, אבל כאן היתה הטבה נוספת, מדהימה בהיקפה: העסקת גלעד שרון כיועץ שיווק בחוזה של מיליוני דולרים. מה היה השכר? 20 אלף דולר לחודש + מע"מ, תמורת עבודות ייעוץ. בנוסף ישולמו לחווה (כך מוגדר גלעד בחוזה) מיליון וחצי דולר עם קבלת ההיתר הראשון, ועוד מיליון וחצי עם תחילת הפעלת הפרויקט הראשון. בסך-הכל: 3 מיליון דולר!התגלה גם כי החוזה בו סוכמו פרטים אלה היה רטרואקטיבי, וממנו עולה כי כבר שולם לגלעד עד ליום 20.2.2000 סך של 100 אלף דולר, ועוד צפויים לזרום לחשבונו 100 אלף דולר ובנוסף עוד 200 אלף דולר עד 1.3.2001. כלומר, עוד 400 אלף דולר. במארס 2001, החודש בו הושבע שרון כראש הממשלה, העביר אפל לגלעד שרון כ- 1.15 מיליון שקלים.מה היה ניסיונו של גלעד? גלעד באותם ימים היה צעיר בן 30, בעל תואר שני בחקלאות וחסר ניסיון בתחומו. דודי אפל טען שגלעד דווקא מאוד סייע לו, והשכר הדמיוני שהוא שילם לו לא היה שוחד אלא תשלום סביר ביחס לעבודתו האיכותית. אלא שבקלטות בהן הוקלט גלעד הוא סיפר שכל מה שהוא עושה מסתכם בהכנת חומר מהאינטרנט על ארגוני תיירות, פרופילים של תיירים והרגלי צריכה שלהם. גלעד נשמע מלגלג על כך שאינו עושה הרבה, ושהוא נשכר לעבודה על-ידי אפל לצורכי קישוט. אבא שרון עודכן בעניין העסקת הבן.ומה אומר על כך האב הגאה אריאל שרון? הוא טען שלהעסקת בנו לא היה שום קשר, אבל שום קשר, לאירוח של תת שר החוץ היווני - ממש בסמוך לחתימת החוזה - ולעזרה שהעניק לאפל בפרשת גינתון (על כך בהמשך).גם העובדה שבחוזה נכתב כי ההסכם הוא בין אפל לבין חוות השקמים לא נוגעת אליו, כי הרי הוא אינו קשור לעסקי בניו, והוא אינו הבעלים של חוות השקמים.כאשר המשטרה נכנסת לתמונה מתעטפים בני משפחת שרון בשתיקה. לא נערך חיפוש בביתו של גלעד שרון, שכן הוא גר עם אביו, הנהנה מחסינות. האב, כמובן, לא מתנדב לאפשר לחוקרים לחפש. הוא כנראה יודע מה יש לילד להסתיר. כאשר גלעד נדרש להציג מסמכים הוא מסרב, וכאשר בית המשפט כופה עליו להגיש מסמכים הוא מתעתע בחוקרים ומגיש להם גיבוב של ניירות.רק ב- 20.4.2004, לאחר 3 שנים של חקירה ממושכת מול נחקר שמשתמש בכל תחבולות ההתחמקות, חושפת המשטרה כי ברשותו של גלעד קלטות בהן הקליט את אפל, שאותן לא העביר למשטרה. כשגלעד הבין שהמשטרה סוגרת עליו ובית המשפט הבין עם מי יש לו עסק, הוא שחרר את הטיעון המדהים כי השמיד את הקלטות והשליכן לפח האשפה בחוות השקמים. גם זעמה של השופטת לא מנע את הפארסה הזו. אם הקלטות אכן היו ללא ערך ראייתי או כלכלי כפי שטוען גלעד, שאלה השופטת, מה מנע בעדו מלומר זאת מיד. למה לא אמר זאת בחקירה במשטרה. על שאלת השופטת מתי בדיוק נזרקו הקלטות לאשפה השיב גלעד כי אינו מצליח לזכור. ואריק? הוא לא יודע, לא שומע, לא רואה.בתאריך 30.10.2003 נחקר אריאל שרון במשך 7 שעות בסוגיה.תשובותיו היו צפויות: אלה עסקי בני המוכשר גלעד. החוקרים השמיעו לו קלטות בהן ביקש מאפל עזרה. "יש לי בעיה, אני זקוק לך בארגון כנסים", שמע שרון את קולו ממכשירי המשטרה. נכון, הודה שרון, אפל סייע לי בבחירות. אבל אין לזה שום קשר לכלום. ביוני 2004, לאחר שכבר הוכנה טיוטת כתב-אישום נגד שרון ובנו על-ידי פרקליטת המדינה עדנה ארבל, סגר היועץ המשפטי החדש מני מזוז את תיק שרון. מבחינתו גלעד קיבל שכר ראוי, ואבא לא היה מודע לכך שיש כאן כוונת שוחד מצד אפל.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>פרשת אדמות גינתון</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">פרשת אדמות גינתון, הסמוכות לעיר לוד, היא חוליה נוספת ביחסי שרון-אפל. מדובר בקרקע חקלאית ענקית שנרכשה על-ידי אפל, אשר קיווה שעם עזרה קטנה מחברים, תהפוך לקרקע לבנייה ושווייה יקפוץ במאות אחוזים. במילים פשוטות: דרך קלה לגריפת רווח של מאות מיליוני שקלים. ומי בא לעזרה? אריק.שרון, שכזכור השתדל באופן יוצא דופן לסייע למיזם הדמיוני של אפל באי היווני, גילה במקביל גם מוטיבציה בלתי מוסברת למען סיפוח אדמות גינתון לעיר לוד. סיפוח זה היה מאפשר את שינוי ייעודן של הקרקעות החקלאיות למטרות נדל"ן, ובכך מביא להתעשרותו של אפל.הסיפור: אפל רכש בשנת 1997 1,400 דונם של שטחים חקלאיים במושב גינתון, ועוד מאות דונמים ממושבים נוספים בסביבה, בעסקה ששווייה 24 מיליון דולר. המהלך הזה היה מפתיע, שכן היה ידוע לכל על התנגדויות גורמי התכנון במדינה לבנייה במקום. החקלאים קיבלו את הכסף, וצחקו כל הדרך אל הבנק. אלא שאפל ידע כנראה מה הוא עושה. זמן קצר אחרי רכישת שטחי מושב גינתון, פנה אפל לחברו הקרוב, שר הפנים אלי סויסה, וביקש לספח את הקרקעות לעיר לוד. התוכנית כללה סיפוח של 18 אלף דונם (!) לתחומי העיר. סויסה קיבל את הבקשה.השלב הבא היה אצל שר התשתיות אריאל שרון. אפל זימן עצמו לפגישה עם שרון וביקש לאפשר לו לבנות אלפי יחידות דיור על הקרקעות החקלאיות. בפגישה נכחו ראשי מינהל מקרקעי ישראל. שרון הורה להם בו במקום לסייע למימוש בקשותיו של אפל. כאשר ראש המינהל ברטי ברודו ועוזריו ניסו להסביר לשרון את התנגדותם לתוכנית, הם ספגו ממנו נזיפות. בשלב מסוים אף דפק שרון על השולחן, כהרגלו, ודרש מציאת פתרונות מהירים. הוא איים כי מי שלא ידאג להסדרת העניין עד חודש ינואר - יסולק מהמינהל. כשהעניין נחשף בתקשורת אמר שרון כי הדברים נאמרו בהומור, וכנראה הנוכחים לא הבינו אותם. במינהל לא נכנעו ומשכו זמן, עד שבחודש אוקטובר 1998 מונה שרון לשר החוץ, ותוכניותיו של אפל נתקעו.ב-1999 הוקמה ממשלת ברק, ותוכניות אפל עדיין היו תקועות.ואז עלה שרון לשלטון. בחודש מרץ 2001 נבחר שרון לראשות הממשלה. שרון משום מה מגלה רגישות גבוהה לעתידה של העיר לוד, והוא מחליט להעביר לידיו את האחריות על העיר. בחודש יולי 2002 מעביר שרון בממשלה את התוכנית להפשרת הקרקעות ולבניית אלפי יחידות בנייה בשטח של אפל. שרון מעלים מהיועץ המשפטי לממשלה את ניגוד העניינים שיש בעצם מעורבותו לטובת דודי אפל, מתומכיו הכספיים ומי שמעסיק בשכר של מאות אלפי שקלים את בנו גלעד.שרון גם מגיע לשטח כדי לפקח מקרוב, והוא מאיץ באנשי המקצוע לאמץ את תוכניות הבנייה שהוגשו להם ממשרד השיכון. אנשי שרון מפעילים לחץ אינטנסיבי על נציגים בוועדות התכנון, שהיו המומים מהלהט הבלתי מוסבר של שרון. היתה בכך הפרה בוטה של הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, לפיה על נציגי משרדי הממשלה בוועדות התכנון לשקול באופן עצמאי את הצבעתם ולא להצביע על-פי הוראת השר או ראש הממשלה.אנשי הוועדה המחוזית במשרד הפנים לא אישרו את התוכניות, והביעו דעתם כי אין צורך בבנייה נוספת. אלא שהלחץ מצד שרון לא פסק. ראש עיריית רמלה ואנשי החברה להגנת הטבע התלוננו על התנהגותו החריגה של שרון, והעניין הגיע ליועץ המשפטי לממשלה, אשר החל לפקח על המתרחש.בינואר 2003 דחתה ועדת התכנון את התוכנית הממשלתית להרחבת העיר לוד אל השטחים החקלאיים השייכים למושבים ממזרח לה. ומה ההסבר של שרון? כרגיל. אין קשר בין הצעדים בהם נקט לבין התמיכה הפוליטית והכספית שנתן אפל למשפחת שרון. הוא כמובן עשה זאת ממניעים מקצועיים ומאחר שהתחום קרוב לליבו, ולא על-מנת לסייע לאפל.בתום חקירת המשטרה את בני משפחת שרון החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום בפרשה. היועץ המשפטי החדש, מני מזוז, החליט שלא. מבחינתו אין כאן הוכחה לכוונה פלילית.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>עסקי הבנים</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">עמרי וגלעד שרון הפכו לשותפים בחברת הבנייה 'ש.פ. הנגב' יחד עם ראשי חברת הבנייה הגדולה 'פרץ בוני הנגב'. במהלך חקירת פרשת האי היווני חשפו חוקרי המשטרה מסמכים של עסקת נדל"ן תמוהה, שגם בה מרוויחה משפחת שרון יותר ממיליון שקל מבלי לנקוף אצבע. וזה סיפור העסקה: ב-1999 קנתה 'הכשרת היישוב' אופציה לתקופה של 42 חודשים לרכישת חברת 'ש.פ. הנגב'. באוקטובר 2002 הגיש אריק שרון לבית משפט השלום בתל אביב, שבו עמד להיגזר דינו של יעקב נמרודי יו"ר הכשרת הישוב, מכתב מליץ יושר על נמרודי. חודש לאחר מכן, בנובמבר 2002, ויתרה 'הכשרת הישוב' על מימוש האופציה. משמעות הוויתור: 1.3 מיליון שקל נשארו בחברה שגלעד ועמרי שרון הם מבעליה. לפתע פתאום ויתרה 'הכשרת הישוב' על הכסף. המשטרה עדיין חוקרת, האם אי מימוש האופציה נבע משיקול כלכלי או מרצון להעניק מתנה. גם קרבת המועדים בין המכתב לבית המשפט לבין הוויתור על האופציה, עוררה את חשד המשטרה.בחודש דצמבר 2004 הוזמן גלעד שרון לחקירת משטרה בעניין. גם הפעם, כמו ביתר חקירותיו הפליליות, הוא שתק. גלעד ועמרי שותפים ב- 50% בחברת ייבוא כבשים גדולה בכפר הערבי דיר אל-אסד. שותפם הוא מוחמד דבּח, מראשי חמולת דבּח, השולטת בכפר והמזוהה עם הליכוד. שם החברה ע.מ.ג. (ראשי תיבות עמרי, מחמוד, גלעד).גלעד גם שותף בחווה לגידול ומכירה של ארנבות יחד עם חברת 'טיב טעם'. 'טיב טעם' היא רשת המזון הלא-כשר הגדולה ביותר בישראל, והיא מתמחה במכירת מוצרים טרפים כגון בשר חזיר, פירות-ים וארנבות. חוות גידול הארנבות ממוקמת בנגב המערבי, לא רחוק מחוות השקמים. זו אחת משתי החוות היחידות בארץ בהן מגדלים ארנבות למאכל.חברת 'טיב טעם' תרמה בשנת 2002 105 אלף שקלים למסע הפריימריז של שרון מול נתניהו; על-פי אומדן, סכום זה הינו כ- 20% מכלל התרומות החוקיות שקיבל שרון באותן בחירות. הנימוק של חברת 'טיב טעם' להעסקתו של שרון הוא כי מדובר במומחה בתחומו.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>עמרי</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">בימים אלו יצא לאור הספר "בומרנג" מאת העיתונאים עופר שלח ורביב דרוקר. בספרם הם מציינים כי שרון ניסה לשתול במטכ"ל אלוף שישמש כ'שטינקר' שלו וידליף לו את מה שנאמר בדיוני צמרת צה"ל. שרון, איש חסר מעצורים ונטול בושה, רוצה לשלוט באופן מוחלט בסביבתו. הוא חייב שכל הסובבים אותו יהיו נאמנים וצייתנים. זה גם מה שהניע אותו לפעול לבחירתו של בנו עמרי לכנסת. אחרי שנכנס לכנסת, זכה עמרי לגיבוי מלא מצד אביו. סגנון השלטון של שרון דומה לשלטון העריצים במדינות טוטליטריות. כשיש צורך בהעברת מסרים לערפאת, נשלח הבן, כי רק עליו סומך ראש הממשלה. הבחור הצעיר, שאינו עושה מאומה כפרלמנטר, הפך בזמן קצרצר לאיש החזק ביותר במדינת ישראל, החולש על המינויים בצמרת הביטחונית, הכלכלית והציבורית. כולם רועדים מידו הקשה והרעה, וממלאים את רצונו בצייתנות עיוורת, שמא יבולע להם. בבחירות למרכז הליכוד התמודד עמרי שרון במחוז הדרום. על-פי החשד פוזרו טפסים מזויפים, אשר נועדו להטות את ההצבעה לטובת עמרי שרון בדרך זו: בטפסים הנכונים שמו של עמרי שרון היה ליד המספר 121, וכאשר המחשב המרכזי בדק את ההצבעה הוא זיהה את מספר 121 כבחירה לטובת עמרי שרון. אלא שבמקביל פוזרו טפסים מזויפים בהן מול המספר 121 הופיע שם של מתמודד מהקבוצה היריבה לשרון, וכאשר תומכיו של אותו מתמודד סימנו 121, מתוך הנחה שהם מסמנים את שמו של המתמודד האחר, הרי שהמחשב, שיודע רק מספרים, העניק את ההצבעה לעמרי. עמרי שרון הצטיין תמיד בתכסיסנות פוליטית. כשאביו עמד להתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד, הוא פקד למפלגה אלפי בני קיבוצים ומושבים, משפחות פשע ערביות ואנשי צד"ל, כולם אנשים שאינם קשורים לליכוד. בכלל, ידידו הקרוב של עמרי הוא העבריין לשעבר שלומי עוז. עמרי דואג היטב לענייני העסקים של עוז, וכשהיה צורך הוא התערב על-מנת שעוז יזכה במכרז של מאות מיליוני שקלים שערכה רשות הדואר.עמרי שולט במצודת זאב, והוא אחראי למניעת הצטרפותם של מתפקדים חדשים שהוא חושש שאינם עשויים להיות מתומכי אביו.הוא שולט כיום במועצות הדתיות. הוא הפך אותן למעוזי מינויים עבור אנשי הליכוד. יותר ממחצית חברי המועצות הדתיות הם מינויים של עמרי שרון, ועוד עשרות ממונים על המועצות הדתיות. הרב יצחק לוי, ששימש כסגן שר הדתות במשרד ראש הממשלה, גילה שעמרי עושה ככל העולה על רוחו. כשעמרי לא הצליח למנות רב שכונה בבאר-שבע, לאחר שחברי המועצה הדתית המקומית לא הסכימו למינוי, הוא החליט לפזר את המועצה ולהרכיב במקומה מועצה חדשה. ביום שישי בצהריים הגיעו שליחים לבתיהם של חברי המועצה והגישו להם הזמנה לישיבה שתיערך ביום ראשון. בישיבה נבחרו 9 חברים חדשים, רובם חברי ליכוד.עלות שכרם של הממונים על המועצות הדתיות היא יותר מ- 25 אלף שקלים בחודש. עמרי מינה מכל הבא ליד. כל תפקיד שהתפנה אויש באיש ליכוד. לעיתים גם פורקו מועצות דתיות רק לצורך הקמתן מחדש ושיבוץ אנשי ליכוד בהן. כך דואג עמרי לרפד את אביו בחברי מרכז נאמנים ומוקירי תודה.גם נמל אשדוד, אזור הבחירה של עמרי, גדוש בנאמניו. עמרי דואג להטבות כספיות מפליגות לעובדי הנמל ולמילוי צורכיהם של ראשי הוועדים בנמל, ואלה גומלים לו בתמיכה עיוורת בכל צרכיו וצרכי אביו.שרון ובנו עשו מאמצים גדולים כדי שימונה המטרופוליט אירינאוס לתפקיד הפטריארך היווני אורתודוכסי. בתחילה יזמו משאל טלפוני חפוז, שבוטל על-ידי כלל השרים, ומאוחר יותר ניסו שנית לקיים משאל טלפוני, שהסתיים גם הוא בכישלון.מניעיו של שרון לניסיונות החוזרים למנות את אירינאוס, למרות חוות הדעת השליליות של השב"כ ולמרות שקיימות נגדו חקירות פליליות ביוון, לא ברורים. אך ידוע, כי לרשות הכנסייה היוונית קרקעות בישראל ששוויין נאמד במאות מיליוני דולרים, ולא מעט בעלי הון מגלים עניין במתרחש בתוככי הכנסייה, ביניהם נאמניו של עמרי במרכז הליכוד. עמרי שרון מינה את שמעון כצנלסון לתפקיד יו"ר מפעל הפיס. מדובר בגוף כלכלי, מהחזקים במדינה, המאפשר לעומד בראשו להזרים תקציבי ענק לרשויות המקומיות ולפרויקטים מגוונים. ניסיונו של כצנלסון מתמצה בהיותו חבר מועצת עיריית אשדוד. המינוי נעשה לאחר שכצנלסון היה לאחד מתומכיה הבולטים של משפחת שרון, וסייע לה בכל צרכיה הפוליטיים באזור הדרום. לאריק, לדוגמא, הוא דאג להקים מטה עולים, ולעמרי סייע בבחירתו לכנסת. עמרי, שחשש להתמודד באזור מגוריו, בסניף הליכוד בשדרות, התמודד באשדוד. אגב, מזכירתו של כצנלסון היא מזכירתו לשעבר של עמרי שרון. לכולם דואג הבן.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>פרשת חברות הקש</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">זה החל בדוח מבקר המדינה והמשיך בחקירת משטרה לגילוי מקורות המימון של מסע הבחירות של שרון לראשות הלכוד ב- 1999. כשנשאל שרון על-ידי החוקרים ב- 22.4.2002 על המקורות הכספיים של חברות הקש 'אננקס מחקרים' ו'המכון לשלום וביטחון', הוא השיב: "המקורות הכספיים שלהן? לא עסקתי אף פעם בנושאים הכספיים האלה. אני חושב שיש אדם אחד שאולי יודע, וזה עמרי". כשהחוקרים טענו בפניו כי עמרי בוחר לשמור על זכות השתיקה, השיב שרון: "תראו, עמרי הוא ילד גדול. הוא צריך להחליט לבד".באמצעות חברות הקש שולמו כספים לבעלי מקצועות שונים, כגון בעל חברת האבטחה דוד ספקטור ואשת יחסי הציבור רחלי גולדבלט. לכולם ברור היה כי מדובר בחברות קש שהוקמו על-ידי משפחת שרון לטובת אריאל שרון.החוקר הפרטי דוד ספקטור עבד בשירותו של שרון. במשרדיו שבאור-יהודה התנהלו חלק גדול מהישיבות החשאיות עם בניו ויועציו של שרון. ספקטור הקליט הכל. בריאיון לניסים משעל הוא טען ששרון עצמו גם היה מעורב בהעברות כספים לא כשרות לצורכי הפריימריז שלו, בניגוד לניסיון של שרון להציג את עצמו כמנותק ממעשי בניו. בקלטות מחודש ספטמבר 2000 נשמע שרון כשהוא מבקש לקבל עוד פעם את הנייר של אירופה ושל ארה"ב, ומגלה בקיאות במסמכי העברות הכספים למטה הבחירות שלו. עמרי היה הדמות המרכזית שהפעילה את חברות הקש. הוא שמר על זכות השתיקה הן בחקירת מבקר המדינה והן בחקירת המשטרה, והסביר כי אינו מעוניין להפליל את עצמו או אנשים אחרים. גם אחיו גלעד מעורב בעניין. גלעד, שנחקר גם הוא בעניין חברות הקש, שמר על זכות השתיקה.ראש לשכתו של שרון, דוב ויסגלס, אמר בחקירה כי רשם את 'אננקס מחקרים' והיה שותף למינויו של מנהל החברה גבי מנור, אך בכך הסתיים חלקו והוא לא נשאר בקשר עם החברה ולא עקב אחר פעילותה.שניים נוספים המעורבים בפרשה הם איש העסקים אריה גנגר, וקונסול ישראל לשעבר בלוס-אנג'לס, יורם אורן. אורן נדרש לחקירה בישראל בפרשת חברות הקש עקב היותו גייס הכספים של שרון בארה"ב, אך הוא נמנע מלהגיע ארצה. בחודש מאי השנה, בעת ביקורו של שרון בארה"ב, התקיימה לכבודו ארוחת-ערב מפוארת. יורם אורן היה האיש שדאג להזמנת האורחים. שרון בתגובה אמר שלא הבחין בו.בינתיים הוחלט על הגשת כתבי-אישום נגד עמרי שרון ונגד מנכ"ל 'אננקס מחקרים', גבי מנור. לגבי גלעד שרון, אריה גנגר ויורם אורן יוחלט לאחר סיום פעולות החקירה.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>תרומות האחים עופר</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">לפרשת חברות הקש נספחת פרשייה נוספת: תרומות משפחת עופר. במהלך המרוץ לראשות הליכוד קיבל שרון גם תרומות בסך עשרות אלפי שקלים ממשפחת עופר, אחת המשפחות העשירות בישראל, המחזיקה בכ- 25% ממניות בתי הזיקוק בישראל. שנתיים וחצי לאחר מכן, בשנת 2002, החליטה הממשלה לפצל את המונופול על בתי הזיקוק, אולם שרון החליט להפוך את החלטת הממשלה. שרון לא פסל את עצמו מלדון בבקשות של תורמיו, ולא דיווח על ניגוד האינטרסים שיש לו בעניין משפחת עופר.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>פרשת סיריל קרן</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">בפרשת סיריל קרן כרוכות למעשה שתי פרשיות: האחת עוסקת בתרומות האסורות, בגובה של מיליוני שקלים, שקיבל שרון לצורכי הקמפיין שניהל ב- 1999 בליכוד (חברות הקש). הפרשייה השנייה היא תוצאה של הראשונה: לאחר שמבקר המדינה גילה את התרומות האסורות, הוא הטיל על שרון להשיב את הכסף. המסתורין האופף את שתי הפרשיות נוגע לשאלות: מיהם הגורמים שמימנו את הקמפיין, ומי אלה ששילמו את הכסף שהוחזר על-פי הוראת מבקר המדינה. גם כאן מתגלים סכומי עתק של מיליוני דולרים עלומים שעושים דרכם לחשבון הבנק של גלעד שרון.באוקטובר 2001 פורסם דוח מבקר המדינה. "נדהמתי מהממצאים", היתמם שרון מיד לאחר פרסום הדוח. מבקר המדינה, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, דרש מאריאל שרון להחזיר 4.7 מיליון שקל מתוך 5.9 המיליונים שקיבל מחברת 'אננקס מחקרים' לטובת קמפיין הבחירות שלו לראשות הליכוד. אלא שהמבקר לא ידע שחברת 'אננקס מחקרים' היתה בעצם חברת קש.כאן החל מסלול מפותל של העברות כספים בלתי ברורות. המשטרה נדהמה לגלות שהכסף יוצא וחוזר מאותו בנק, ושבעלי הון עשו תנועות בנקאיות סביב העולם על-מנת לטשטש את עקבותיהם. בעלי האינטרסים העניקו לשרון חופת זהב לצורכי ענייניו הפוליטיים. פרשה זו, המוכרת כפרשת סיריל קרן, עדיין לא הגיעה לסיומה, והמשטרה והפרקליטות עדיין לא הכריעו בשאלת הגשת כתב האישום.הסיפור נחשף בשלבים. בתחילה הבן, גלעד שרון, רצה להציג בפני המבקר הוכחה להחזר הכסף לחברת 'אננקס מחקרים', ולצורך זה ביקש לקבל מבנק לאומי בשדרות הלוואה של 4.2 מיליון שקל להחזר הכסף. כבטוחה להחזר ההלוואה הוא הציע למשכן את חוות השקמים. ההלוואה התקבלה, ולמחרת העביר גלעד את הכסף לפקודת 'אננקס מחקרים'. אלא שאז התברר כי אין אפשרות למשכן את החווה, כיוון שמדובר בשטח מוחכר ששייך למינהל מקרקעי ישראל. מה עושים כדי להחזיר את ההלוואה לבנק לאומי בשדרות? גלעד ועמרי החליטו לקחת הלוואה נוספת, הפעם מבנק דיסקונט בתל אביב. איזו בטוחה נותנים הפעם? פה לכאורה, ורק לכאורה, נכנס לתמונה איש העסקים סיריל קרן, תושב דרום-אפריקה. בהעברה בנקאית מפותלת ותמוהה הוא העביר מבנק באוסטריה, דרך ניו-יורק, מיליון וחצי דולר לחשבונם של האחים בבנק דיסקונט בתל אביב. בסביבות חודש נובמבר 2002 נודע לגלעד שרון שהמשטרה גילתה את העברת הכסף המסתורית. גלעד מיהר וביקש להחזיר את הכסף לסיריל קרן, וגם לפרוע את ההלוואה לבנק דיסקונט. בהתאם לחוק היה גלעד צריך לחתום על הצהרה שמבהירה את מקור הכסף ששימש לפרעון ההלוואה, אך גלעד ניסה להתחמק מלחתום על כך שסיריל קרן העביר לו את הכסף. הוא חתם רק כאשר המשטרה פתחה בחקירת הבנקים בת"א ובשדרות, כארבעה חודשים לאחר שפרע את החוב.אגב, 8 ימים לפני קבלת ההלוואה מבנק דיסקונט, ב- 22.4.2002, נחקר שרון בביתו בפרשת חברות הקש, ובין היתר נשאל האם השיב ל'אננקס מחקרים' את הסכום בו נקב מבקר המדינה. בתשובתו שיקר שרון לחוקרים, ואמר כי הכסף הושב הודות להלוואה מבנק לאומי שתמורתה מישכן את החווה. בשלב זה כבר ידע שרון שלא ניתן למשכן את החווה. את המידע אודות הכסף שקיבל מסיריל קרן, דאג להסתיר.שרון גם העמיד פני תם ביחס למקורות הכספיים של חברת הקש 'אננקס מחקרים'. "לא עסקתי מעולם בנושאים הכספיים", חזר ואמר. הוא הפנה את החוקרים לעמרי, וכשאלה השיבו לו כי עמרי שומר על זכות השתיקה, אמר שרון שעמרי ילד גדול והוא צריך להחליט לבד.בשלב מסוים כינה שרון את החקירה: "עלילה בזויה שמטרתה לתפוס את השלטון בשקר". כיצד, אם כן, הצליח גלעד שרון לפרוע את הלוואת המיליונים לבנק? לאחר חשיפת הפרשה בעיתון 'הארץ' נשאל אריאל שרון כיצד החזיר בנו סכום כל כך גדול בזמן כל כך קצר. שרון השיב: "בני הוא כלכלן מוכשר, ועל כך אני גאה בו. אין לנו מה להסתיר".במשטרה לא חשבו כך. הבדיקה גילתה כי לא מדובר בכשרון פנומנלי של גלעד הצעיר, אלא שוב בהעברה מסתורית של מאות אלפי דולרים מאנשי עסקים מחו"ל, בעלי אינטרס בישראל, דרך בנק אוסטרי - בדיוק אותו בנק ממנו הועברו הכספים של סיריל קרן לצורך הבטוחה. ישראל ביקשה מאוסטריה לאפשר לה לבצע בדיקה לגבי זהות בעלי החשבון שממנו הועברו מאות אלפי הדולרים, על-מנת להבין כיצד הצליח גלעד שרון להחזיר לסיריל קרן את מיליון וחצי הדולרים, ובמקביל לפרוע את ההלוואה לבנק דיסקונט, וכל זאת מיד לאחר שנודע לו שהחוקרים עלו על עקבות העברת הכסף של קרן. אלא שהמערכת השלטונית והמשפטית באוסטריה סירבה לאפשר את חיקור הדין, וגם גלעד סירב לסייע ולהסביר למי שייך החשבון או להעביר את המסמכים שברשותו.לאחר שנחשפו דברי השקר של שרון לגבי בנו המוכשר, החליטה משפחת שרון לשתוק. גלעד סירב לספר לחוקריו מי הם אנשי העסקים האלמונים העומדים מאחורי העברת הכסף, אותם אנשים העומדים כנראה גם מאחורי ההלוואה שהועברה על-ידי סיריל קרן . המשטרה חושדת ששני אנשי עסקים עומדים מאחורי הזרמת הכספים: אריה גנגר ומרטין שלאף. גנגר הוא מוותיקי מקורבי שרון, והוא כנראה גם היה מעורב בגיוס התרומות לשרון ב- 1999 באמצעות חברת הקש 'אננקס מחקרים'. כיום משמש גנגר בין השאר כאיש קשר של שרון מול הפקידות הבכירה בוושינגטון. גנגר נחקר בפרשה זו, וגם הוא, כגלעד שרון, שמר על זכות השתיקה. שלאף הוא מיליארדר אוסטרי, מבעליו של 'קזינו אואזיס' ביריחו.חשוב לציין: לגנגר ולשלאף אינטרסים מובהקים בישראל, וקיים חשש לעסקת שוחד בינם לבין שרון. לפי החוק בישראל, אם איש ציבור אינו נותן הסבר מספק לכסף שהגיע לחשבונו או לחשבון בני משפחתו - הוא עלול להיחשב כמקבל שוחד. חובת ההוכחה חלה עליו, ודאי כשמדובר בכספים של בעלי אינטרסים וכשאיש הציבור הוא בעל עמדת כוח והשפעה. גם כספים לצורכי בטוחה כלולים בהגדרת קבלת כספים וטובות הנאה.סיריל קרן, שנחקר על כך בחיקור דין שבוצע בדרום-אפריקה, לא שמר על זכות השתיקה, אך בעדותו התגלו סתירות בנוגע לקשריו עם משפחת שרון. בתחילה אמר שהעברת הכסף נעשתה על בסיס עסקי, ובהזדמנות אחרת אמר שעשה זאת על-מנת לסייע לשרון. אלא שבמהלך החקירות נחשפו עוד פרטים מדהימים. המשטרה גילתה שגלעד שרון וסיריל קרן פתחו למעשה חברת קש בשם 'צ'רנינגטון לימיטד' באיים הקריביים, ולחברה זו יש חשבון בנק באוסטריה, באותו בנק. ייעודה הרשמי של החברה היה "מתן שירותי ייעוץ להקמת חוות חקלאיות". לחשבון זה הועברו בשנת 2002 3 מיליון דולר. המשטרה חושדת כי חברת הקש נועדה לצורך העברת כספי השוחד מבעלי ההון לחשבון הבנק של גלעד שרון. המשטרה גילתה כי חברת קש זו היא בעצם בעלת החשבון באוסטריה, שממנו הועברו מיליוני הדולרים לחשבונו של גלעד שרון בישראל.למשטרה יש גם אינדיקציות לכך שהכסף שהגיע לגלעד שרון הוא למעשה מכספי רווחי הקזינו ביריחו, שהועברו אליו על-ידי מרטין שלאף. בתחילה טען גלעד כי לא ידע שלחברת הקש שלו יש חשבון בנק באוסטריה. "חידשת לי", הוא השיב לפרקליט שאמר לו כי יש בידיו הוכחות לכך. לגבי סכומי העתק שהופקדו בחשבונו, אמר גלעד שהם תשלומים עבור ייעוץ שנתן. אולם, אמר גלעד, אין בידו כל מסמך על השירותים שהעניק תמורת הסכום הזה. טענת גלעד היתה שההסכמים עם האנשים להם העניק את הייעוץ נעשו בעל-פה. גלעד שרון סירב לשתף פעולה ולמסור מסמכים, והמשטרה נאלצה לפנותלבית המשפט כדי לכפות עליו לעשות כן.היועץ המשפטי לשעבר, אליקים רובינשטיין, לא יכול היה להתאפק: "השימוש בזכות השתיקה בנושאים ציבוריים הוא פסול". השר פריצקי פנה לשרון בדרישה שיורה לבנו להעביר את כל המסמכים הנוגעים לחקירה.ומה עושים השרונים? צפצוף ארוך. גם כאן, כמו בפרשיות אחרות, מנצל גלעד שרון, המתגורר עם אביו בחוות השקמים, את החסינות שיש לאביו, המונעת מהמשטרה לחפש בבית. שרון האב, מיותר לציין, לא פותח את דלתות החווה לחיפושי המשטרה.המשטרה ניהלה קרבות אינסופיים בבית המשפט כדי לאלץ את גלעד להציג מסמכים, אך ללא הצלחה. הבן מסרב, האבא מגבה, ובית המשפט חסר אונים. פרשה זו ממתינה לסיומה ולהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שתבוא בעקבותיה. </div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>פרשת ביקור שרון ברוסיהשרון-בן גל</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">ביוני 1997 נסע שרון לרוסיה. יחד איתו טס האלוף במיל' יאנוש בן-גל. בן-גל שימש באותם ימים יו"ר מועצת המנהלים של התעשיה האווירית, במקביל להיותו איש עסקים פרטי. בן-גל טען שנסיעתו לרוסיה היתה כאיש עסקים פרטי, לצורך קידום נושא ייבוא הגז הטבעי לארץ. שרון נחקר בפרשה זו בחשד לקבלת טובת הנאה בתמורה לסיוע בעסקת הגז אותה ניסה לקדם בן-גל.מה היתה טובת ההנאה? בשנת 1987 קיים בן-גל הרצאה ב'מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים' במלאת 5 שנים למלחמת לבנון, ושם אמר כי לשרון היתה תוכנית סמויה ובלתי מאושרת, אותה העביר בשלבים בתוך הממשלה. עיתון 'הארץ', נגדו הגיש שרון תביעת דיבה בעניין מלחמת לבנון, צירף לטיעוניו את דבריו של בן-גל. העדות המפלילה של בן-גל כנגד שרון היתה אמורה להישמע בתאריך 22.6.1997. בצירוף מקרים מוזר ומעניין קרה שבשבוע שבין 4.6.1997 ו- 10.6.1997, בעת ששרון שהה מתוקף היותו שר התשתיות בביקור עבודה ברוסיה לצורך קידום יחסי המסחר בין ישראל ורוסיה, נלווה אליו בן-גל.ביום שמיעת העדות, ב- 22.6.1997, שבועיים אחרי חזרת המשלחת מרוסיה, הופיע בן-גל בבית המשפט ואישר כי אמר את הדברים בהרצאתו. אלא שלהפתעת הנוכחים הוא הסביר כי דבריו היו למעשה הבל הבלים ורעות-רוח, וכי הוא משוכנע שכל מהלכי שרון היו מתואמים עם ראש הממשלה דאז מנחם בגין. השופט משה טלגם הגדיר את עדותו: "מחזה עצוב".בעקבות הדברים נחקר במשטרה החשד שעדותו של בן-גל השתנתה עקב טובות ההנאה שהוענקו לו על-ידי שרון, דרך קידום עניינו הפרטי של בן-גל בעסקת ייבוא הגז מרוסיה. שרון, שנחקר במשך 8 שעות במשטרה בעקבות הפרשה, טען כי כלל לא ידע על ענייני העסקים הפרטיים של בן-גל, ואמר שאם היה יודע לא היה מצרפו לנסיעה.המשטרה והפרקליטות סברו שגרסאות שרון ובן-גל שקריות, אולם בפרקליטות הודיעו כי אין תשתית ראייתית מספקת להרשעה.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>שרון-גוסינסקי</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">סביב אותה טיסה של שרון לרוסיה התעורר חשד נוסף: האם איש העסקים ולדימיר גוסינסקי שיחד את שרון לצורך קידום עסקיו בפרויקט הגז? מחומר החקירה עולה כי למעשה כל מסע המשלחת של שרון אורגן על-ידי גוסינסקי ולא על-ידי משרד החוץ הישראלי. גוסינסקי ארגן את הפגישות עם גורמי השלטון הרוסי, ואף נטל בהן חלק פעיל. גוסינסקי גם ריפד את מסעו של שרון בארוחות פאר במסעדות יוקרה, אותן שילם גוסינסקי מכיסו, בנוסף למימון טיסותיה הפנימיות של המשלחת ברוסיה, השהיות בבתי-מלון ועוד כהנה וכהנה "צ'ופרים". גם במקרה זה הוחלט שלא להגיש כתב אישום. ההסבר: לא הוכח שלשרון היתה "מודעות פלילית" לטובות ההנאה שהוא קיבל.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>ויסגלס, שלאף והקזינו</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">את ליל הניצחון של שרון על ברק בבחירות לתפקיד ראש הממשלה, בילתה החבורה - עמרי שרון, דוב ויסגלס ומוחמד ראשיד - במשרדו של ויסגלס, צוהלים למראה תוצאות הבחירות. בינואר 2001, שלושה שבועות לאחר היבחרו של שרון לראשות הממשלה, ביקרו בווינה דוב ויסגלס, יוסי גינוסר ועמרי שרון. הם ביקרו בביתו של מרטין שלאף, מבעליו של קזינו 'אואזיס' ביריחו. הצטרפו אליהם גם מוחמד ראשיד, יועצו הכלכלי של ערפאת, ומנהל חברת 'קזינו אוסטריה' ליאו וולנר. מטרת הפגישה היתה דיון בפיצויים שתשלם ממשלת שרון לבעלי הקזינו כתוצאה מסגירתו בעקבות הטרור הערבי.המשטרה, על סמך ממצאיה בפרשת סיריל קרן, הגיעה למסקנה שסיריל קרן היה בעצם מעין צינור להעברת הכסף למשפחת שרון בפרשה ההיא, וכי מסלול הכסף המפותל נועד להסתיר את זהות נותני הכסף האמיתי - איש העסקים הישראלי-אמריקני אריה גנגר או המיליארדר האוסטרי מרטין שלאף, ידידו הקרוב של שרון, או שניהם גם יחד. בחודש פברואר 2003, שלושה ימים לפני יציאת חוקרי משטרת ישראל לחיקור הדין של סיריל קרן בדרום-אפריקה, נפגש שרון בחוות השקמים עם שלאף לפגישה ממושכת. מאז, לאחר שהתגלתה מעורבותו בהעברת הכספים, הוא נמנע מלהגיע לישראל, למרות שרק לאחרונה רכש וילה מפוארת בהרצליה-פיתוח.שלאף הוא מיליארדר מסתורי, שעשה את הונו באזור הדמדומים של קריסת הגוש המזרחי באירופה. בשנים האחרונות הגישה נגדו ממשלת גרמניה תביעות ענק, כולן ללא הצלחה. הוא מקורב מאוד לגורמי אש"ף בכירים, וכאנקדוטה להמחשת עומק הקשרים בינו לבין רבי-המרצחים, ניתן לספר שהוא נוהג לחכור לצרכיו הפרטיים את מטוס המנהלים של הרשות הפלשתינית. בין השאר הוא גם הבעלים של אוניית הקזינו 'קנקון' שבאילת, ושל קזינו 'אואזיס', שפעל כשנתיים ביריחו. בימיו הטובים, על-פי הערכות שונות, הניב הקזינו ביריחו פדיון יומי שהסתכם בלמעלה מחצי מיליון דולר. יחד עם שלאף שותפים לרווחי הקזינו בנק אוסטרי, חברת 'קזינו אוסטריה', יועצו הכלכלי של ערפאת מוחמד ראשיד, וכמובן, הרשות הפלשתינית. במילים אחרות: ידידו הקרוב של שרון נמצא בקשרים חמים עם מקורבי ערפאת ואנשי אש"ף, והם חולקים את רווחי המהמרים (רובם ישראלים) המשמשים עבור הפלשתינים דלק למכונת המלחמה נגד הכובש הציוני. שלאף מקורב לרבים מבכירי הפוליטיקאים במדינה. ביוני 2004, יומיים לפני סגירת תיק שרון בפרשת האי היווני, חגג מרטין שלאף את בת-המצווה של בתו בווינה. לאירוע הגיעו אורחים רבים מישראל, שרים וח"כים מכל המפלגות. לא נפקד גם מקומו של מנהל לשכת ראש הממשלה, עורך הדין דובי ויסגלס. ויסגלס הוא שחקן ציר בכל מה שמתרחש סביב שרון. קשריו העסקיים, הביטחוניים והמדיניים הופכים אותו לדמות מפתח בתעלומת שרון. שנים רבות מלווה ויסגלס את שרון כעורך-דין וכיועץ. ב- 4 השנים האחרונות הוא הפך לאסטרטג המדיני של שרון, והוא מוגדר כאביה מולידה של תוכנית גירוש היהודים מגוש קטיף ומצפון השומרון. ויסגלס הוא הבעלים של חברת 'החברה לנאמנות של מוריץ, ויסגלס, אלמגור עו"ד בע"מ', ושל משרד עורכי-הדין 'ויסגלס-אלמגור' שכתובתם: רחוב לילינבלום 44 בת"א. הוא נציגו בארץ של בעל הקזינו מרטין שלאף, ומשרד עורכי הדין שלו אחראי גם לייצוג יתר בעלי הקזינו, ובכלל זה הרשות הפלשתינית והחברה האוסטרית. משרדו של ויסגלס מייצג עסקים פלשתינים רבים, כדוגמת חברות המשקיעות בפיתוח רמאללה. הוא גם עורך-דינו של מוחמד ראשיד, איש הכספים של ערפאת. כשנכנס ויסגלס לתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה, הוגשו תלונות לנציב שירות המדינה בדבר חשש לניגודי אינטרסים בין תפקידו הממלכתי לעסקיו הפרטיים.ויסגלס נדרש על-ידי הנציב לחדול משותפתו בחברות ובמשרד עורכי-הדין, אך במקום לעשות זאת הוא תעתע בו ובסופו של דבר לא קיים את דרישת הנציב. לקוחותיו אלה של ויסגלס עומדים גם מאחורי התכנון לבנות קזינו נוסף באדמות גוש קטיף, בתום גירוש היהודים מהן.בשעתו יזם ח"כ חנן פורת דיון בוועדת החוקה שבראשותו לתיקון החוק הישראלי כך שיאסור על ישראלים להמר בקזינו ביריחו. פורת השיג הסכמה של נציגי הליכוד בוועדה, וזכה לתמיכתו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, אשר סבר כי כפי שאסורים ההימורים בשטח ישראל, כך יש לאוסרם גם בשטחי האוטונומיה. אלא שלפני ההצבעה זיהה פורת את עו"ד דוב ויסגלס כשהוא נמצא בחדר הוועדה כמייצגם של מפעילי הקזינו. ויסגלס, טרם ההצבעה, ניגש לנציגי הליכוד בוועדה ושוחח עימם. במהלך הצבעה החלו חברי הליכוד לעזוב את החדר. ההצעה נפלה בזכות התנגדות נציגי השמאל, על חודו של קול.על-פי פרסומים, כ- 40% מרווחי הקזינו הגיעו לכוח 17, כוח הביטחון האישי של ערפאת. לויסגלס זה לא הפריע. החיבור הבלתי נתפס הזה בין אישיות ממלכתית ישראלית כל כך בכירה לבין ראשיד, נציג רב-המרצחים, נראית כדבר ההזוי ביותר שיכלה המציאות המזרח-תיכונית לייצר. תאוות הכסף הצליחה למחוק את כל עולם הערכים של המעורבים בפעילות הקזינו ובעסקות עם הפלשתינים. הבעיה עם ויסגלס היא שתאוות הכסף הפכה אותו גם למליץ היושר של הפלשתינים בכל דבר ועניין. כך לדוגמא בפרשת הסרט שלא היה: הערוץ הציבורי בטלוויזיה האמריקנית הסכים להקרין סרט המגלה את האמת על ערפאת והרשות הפלשתינית, על הכספים שנעלמו והגיעו לחשבונות הפרטיים של הראיס, ועל הקשר הישיר בין כספי הרשות הפלשתינית לבין פעולות הטרור נגד ישראל. הערוץ כבר חתם חוזה עם המפיקים. בין מממני הסרט היו גם יהודים אמריקנים תומכי ליכוד. אלא שהסרט לא הופק ולא הוקרן. הסיבה: למשקיעים בסרט הגיעה בקשה אישית ממנהל לשכת ראש הממשלה שרון, דוב ויסגלס, למשוך את כספיהם ממימון הסרט. כתוצאה מכך הפקת הסרט נקטעה באמצעה מחוסר תקציב.ויסגלס חוזר על המנטרה כי חשיבות הקזינו בהבאת שלום ובחיזוק הקשרים עם הפלשתינים. למעשה, ההזדהות שלו עם הקזינו ועם הפלשתינים היא טוטאלית, כפי שממחיש זאת הסיפור הבלתי ייאמן הבא: קזינו 'אואזיס' ביריחו פעל משנת 1998 ועד אוקטובר 2000, עת החלו התפרעויות הפלשתינים. באחד מימי ההתפרעויות ירו חיילי צה"ל אל עבר הקזינו, וגרמו להרס במקום. בעלי הקזינו הגישו תביעה לחברת הביטוח של הקזינו, וזו טענה שאינם זכאים לפיצוי מאחר ומהמקום נוהלה לחימה.גם מתאם הפעולות ביש"ע, האלוף מנדי אור, סיפר כי ירי חיילי צה"ל בא כתגובה לירי צלפים פלשתינים שהסתתרו בתוך הבניין. עוד טען שהקזינו מהווה מקור מימון לטרור הפלשתיני. בתגובה קיבל האלוף אור מכתב איום בתביעת דיבה מעורך-הדין של הקזינו. העו"ד טען שחיילי צה"ל ראו רק דמויות שהשתקפו בזכוכיות הקזינו, וכי דברי האלוף הינם בגדר הוצאת דיבה. מי הוא אותו עו"ד? נכון, ויסגלס. ואם לא די בקשרים המסועפים בין ויסגלס-שלאף-אש"ף, הרי שמחקירת המשטרה מתברר שגם לבני משפחת שרון קשרי עסקים הדוקים עם שלאף.בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בת"א לפני כשנה אמר פקד רמי תמם, איש היחידה לחקירות הונאה, כי קיים חשד לכאורה שמרטין שלאף קשור ישירות או בעקיפין לחברות הנמצאות בשליטתו של גלעד שרון. אחד החשדות הנבדקים הוא כי העברות הכספים בפרשת סיריל קרן היו בין השאר חלק מניסיון להשפיע על ראש הממשלה לקדם את פתיחתו מחדש של הקזינו ביריחו.סיטואציה כזו גם מעלה את השאלה האגבית, מתי האינטרסים הכספיים משבשים את שיקול הדעת המדיני והביטחוני, ואלו החלטות מדיניות-ביטחוניות נדחו או שונו בשל הצורך לשמר את ההכנסה הכספית.בעניין זה מעניין לציין את הוויכוח הנוקב שהיה בשנה האחרונה בין הרמטכ"ל המודח בוגי יעלון לבין ויסגלס, כשזה האחרון התעקש, בניגוד לעמדת הרמטכ"ל, לאפשר כניסת ישראלים ליריחו. זמן קצר לאחר מכן קיבל בוגי יעלון את ההודעה על סיום תפקידו. הרמטכ"ל המצטיין הודח על-ידי ויסגלס.</div><div align="justify"></div><div align="justify"><strong>עדות אופי</strong></div><div align="justify"></div><div align="justify">שרון מעולם לא הצטיין באידיאולוגיה מובהקת. הוא היה מראשוני העולים לסבסטיה, גדול פטרוני המתנחלים בממשלה, המיישב מספר אחד של ההתנחלויות; אך גם ההורס הגדול של חבל ימית ומגרש היהודים מספר אחת. גם הקמת ההתיישבות וגם הריסתה נעשות על ידו בכוחניות, בשרירותיות. כאשר בנה בתים, חיבקוהו בימין. כשהוא הורסם, מחבקים אותו השמאל והערבים. מלחמת לבנון, שהחלה כמלחמה צודקת, נגררה על-ידי שרון להרפתקה מדינית, מבלי ששרי הממשלה וראש הממשלה ידעו על מהלכיה.במאי 1991 פרסם עיתונאי 'הארץ' עוזי בנזימן מאמר על התנהלות שרון במלחמת לבנון. במאמר שנשא את הכותרת "גרסה מזוגגת" כתב בנזימן בין השאר כי "מנחם בגין ידע היטב כי שרון רימה אותו".שרון הגיש תביעת דיבה בגובה של חצי מיליון שקלים נגד 'הארץ'. המשפט התמשך על פני שנים, וב- 1997 פסק השופט המחוזי, משה טלגם, כי הדברים פורסמו בתום לב והם גם נכונים. שרון ערער לבית המשפט העליון, וב- 2002 דחה העליון את הערעור ופסק כי אינו מתכוון לדון בשאלת "האמת ההיסטורית". עו"ד שמואל תמיר ז"ל, שכיהן כשר המשפטים בממשלת בגין, מביא בספרו "אוטוביוגרפיה" אנקדוטה על צביעותו של העולם הפוליטי. כוכב הסיפור הוא אריאל שרון. תמיר מספר כי בשנת 1972, יום לפני שחרורו מצה"ל, התקשר אליו שרון וביקש להצטרף למפלגת המרכז החופשי שתמיר עסק בהקמתה. הם נפגשו. שרון הקשיב, התעניין, ביקש לראות את מסמך קווי היסוד של המפלגה, קיפלו והכניסו לכיס. השניים סיכמו לקיים מסיבת עיתונאים בעוד יומיים, וקבעו להיפגש למחרת, לקראת הופעתם המשותפת. אבל אריק לא התקשר.ביום המדובר הופתע תמיר לשמוע על מסיבת העיתונאים שמקיים שרון לקראת הקמת מפלגה חדשה. תמיר האזין ולא האמין. שרון ציטט מילה במילה מתוך המסמך שתמיר העביר לו. תמיר בלע ושתק. שבועיים לאחר מכן התקשר שרון: "אתה בטח כועס עלי", גיחך שרון. תמיר: "אני תמה, משתומם..."."אני מתפלא", אמר לו אריק. "כל צה"ל יודע שאני נבלה ואתה לא ידעת?"</div><div align="justify"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113243065640617842?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1132141332916748922005-11-16T13:40:00.000+02:002005-11-16T13:42:12.930+02:00<strong>קריאות להשבת אדמות הכפר שעל חורבותיו הוקמו כפר שמריהו והרצליה לידי פלשתינים נשמעו בכנס של הארגון הישראלי 'זוכרות'. מה תגיב על כך תושבת כפר שמריהו שולמית אלוני? לא ברור... </strong><br /><strong></strong><br />מאת: יונתן דחוח הלוי<br />האם על הגברת הראשונה של השמאל הישראלי, שולמית אלוני לחשוש לביתה שבכפר שמריהו? על פי עמותת 'זוכרות' בהחלט יש לכך מקום...עמותת "זוכרות" הישראלית, הפועלת למימוש דרישת השיבה של הפלשתינים, ערכה כנס ב - 12 בנובמבר ליד מסגד סיידנא עלי בהרצליה לציון חורבנו של הכפר הפלשתיני שהיה קיים באזור עד מלחמת העצמאות. משתתפי הכנס, יהודים וערבים, קראו להחזיר את אדמות הכפר, שכיום נכללות בהרצליה ובכפר שמריהו, לידי הפליטים הפלשתינים. עמותת "זוכרות" ערכו כנס ב – 12 בנובמבר ברחבת מסגד סידנא עלי בהרצליה לציון חורבנו של הכפר הפלשתיני אל-חרם סיידנא עלי, אשר נהרס במהלך מלחמת העצמאות. באירוע השתתפו פעילים יהודים וערבים החברים בעמותת "זוכרות" וילידי הכפר וצאצאיהם. מוחמד אל-מסרי, יליד הכפר וכיום תושב טייבה, סיפר על זיכרונותיו מהחיים בכפר אל-חרם סיידנא עלי וכיצד נאלצו התושבים לעזוב את המקום בעקבות האלימות של היהודים והטבח שביצעו במשפחת שובאכי אשר התגוררה סמוך לכפרם. ילדי העקורים סיפרו על תחושותיהם כמי שגדלו על רקע הסיפורים על מקום ההולדת של ההורים והסבים.קרן צרפתי, החברה ב"זוכרות" ואשר גדלה בהרצליה, אמרה, כי לאחר ששמעה את סיפורי העקורים הפלשתינים הלכו ונשברו אצלה בזה אחר זה המיתוסים לגבי לגבי מלחמת העצמאות. לא עוד, לדבריה, קבוצת ערבים לוחמניים ומסוכנים וסכנה ביטחונית, כי אם כפר של חקלאים שרצו לחיות בשלום וברחו מפחד. היא תקפה את "מדיניות ההפרדה" הישראלית אשר לטענתה יצרה בחברה הישראלית לאורך השנים סטריאוטיפים מעוותים ופחדים בנוגע לפלשתינים תושבי השטחים הכבושים ולערביי ישראל.פעיל השמאל, ד"ר אורי דייוויס, שהרצה בפני הקהל שהגיע לאירוע, טען כי האדמות שהתווספו לאחר מלחמת העצמאות לשטח השיפוט של המועצה המקומית כפר שמריהו, כמו גם למושב רישפון ולשכונות נוף ים והרצליה פיתוח,הינן אדמות התושבים הערבים של הכפר השכן אל-חרם סיידנא עלי, שהם כיום בחלקם פליטים "נוכחים-נפקדים" ואזרחי מדינת ישראל, וחלקם פליטים בגדה המערבית משוללי אזרחות. דייוויס הגדיר את חוק נכסי הנפקדים משנת 1950, על בסיסו סופחו אדמות הכפר, כ"חוק נלוז" המנוגד לחוק הבינ"ל בכך שהוא שולל בשרירותיות את זכויותיהם הקנייניות של הפלשתינים שגרו בשטח ישראל ד'היום ברכוש הדלא ניידי (כגון בתים ואדמות) וברכוש הניידי (כגון מניות, כספות וחשבונות בבנק). הוא קרא לבטל חוק זה וחוקים דומים נוספים מספר החוקים של מדינת ישראל על מנת להפוך את ישראל מ"מדינת אפרטהייד" למדינה דמוקרטית בדומה לתהליך שעבר על דרום אפריקה. מארגני הכנס חילקו חוברת המתעדת את תולדות הכפר וקורות תושביו בעקבות מלחמת העצמאות. שלט שהציבו במקום המציין את מיקום הכפר וסיפורו סולק מהמקום לאחר זמן קצר. עמותת "זוכרות" שמה לה למטרה להביא את הציבור הישראלי להכרה במה שהיא מכנה "החוב המוסרי על העוול שגרמו המדינה ומוסדותיה לעם הפלשתיני, ולקדם את מימושה של זכות השיבה של הפליטים". העמותה מארגנת סיורים בישובים הפלשתיניים שננטשו, מציבה שלטים במקומות בהם היו ישובים פלשתינים לפני מלחמת העצמאות, מתרגמת לעברית פרסומים על ההיסטוריה והגיאוגרפיה של "הנכבה – האסון הפלשתיני ב – 1948" ומארגנת הפגנות בהשתתפות ארגוני הפליטים הפלשתינים.<br /><br />16 נובמבר 2005 / י"ד בחשון תשס"ו מתוך INN<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113214133291674892?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1132049001679555632005-11-15T12:02:00.000+02:002005-11-15T12:04:57.786+02:00לא ייאמן<br />מתוך הטלויזיה של הרשות הפלסטינית - ה 13 במאי השנה !!!<br />ללחוץ על הקישור - ולהאזין עד הסוף !!!<br />זה מה שבאמת חושבים עלינו ...<br /><br /><a onclick="return top.js.OpenExtLink(window,event,this)" href="http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Popup/video_480x360.asp?ClipMediaID=60227&amp;ak=null" target="_blank">Click here: Internet Video Powered by CastUP</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113204900167955563?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1131016640557689972005-11-03T13:12:00.000+02:002005-11-03T13:17:20.566+02:00גבלס וחבריו חוזרים.<br />סרט מתוך טלויזיה זרה -<br />כיצד מביימים תעמולה אנטישמית במלחמת אוסלו<br /><a href="http://www.seconddraft.org/streaming/pallywood.wmv">http://www.seconddraft.org/streaming/pallywood.wmv</a><br />לראות ולא להאמין !!!!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113101664055768997?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1130927744143365472005-11-02T12:34:00.000+02:002005-11-02T12:35:44.153+02:00<a href="http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/654267/BEH46_hh.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand" alt="" src="http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/654267/BEH46_hh.jpg" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113092774414336547?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1130609896441226602005-10-29T20:13:00.000+02:002005-10-29T20:18:16.470+02:00עלילת דם פלשתינית-צרפתית<br />בראש השנה תשס"א, זועזעה התקשורת העולמית מתמונתו של הילד מוחמד א-דורה מוטל ללא ניע למרגלות אביו. ממצאי התחקירים הראו כי א-דורה לא יכול היה להיפגע מאש צה"ל, אולם עד אז הפך כבר לסמל אינתיפאדת אל-אקצה. אנשי המפתח בפרשה, הצלם הפלשתיני והכתב הצרפתי, כבר נתפסו בשקרים<br /><br />נידרה פולר, פאריס<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />ביוני האחרון נתפסה וופא סמיר איבראהים באס, מחבלת מתאבדת בת 21, במחסום ארז שברצועת עזה כשעל גופה חגורת נפץ במשקל 10 ק"ג. באס היתה בדרכה למרכז הרפואי 'סורוקה' בבאר-שבע לטיפול שוטף בעקבות תאונה ביתית שגרמה לה כוויות חמורות, אך הפעם היה בכוונתה להתפוצץ כדי להרוג כמה שיותר צעירים. כשנשאלה מדוע החליטה להתמקד דווקא בילדים, השיבה כי רצתה להתנקם על מות הילד מוחמד א-דורה.<br /><br />איבראהים באס היא רק אחת משורה ארוכה של שאהידים ושאהידים-בדרך הפועלים תחת רושם דמותו של הילד הפלשתיני בן ה-12 שתמונת מותו שודרה ברחבי העולם בראשיתה של אינתיפאדת אל-אקצה בספטמבר 2000. תמונותיו של א-דורה, שדווח כי נהרג מאש חיילים ישראלים, הציתו מיד להט אנטי-ישראלי ואנטי-יהודי בכל העולם ועוררו גל של אלימות, החל בלינץ' ברמאללה ועד לשריפת בתי הכנסת בצרפת. בשנים הבאות הגיע סיפורו של א-דורה למעמד כמעט מיתי בעולם הערבי והמוסלמי. בעולם המערבי הצליח הסיפור להצית את הדמיון הפוליטי של רבים שקיבלו זאת כהוכחה סמלית לאשמת הישראלים בפריצת העימות הצבאי ובהתרחשותם של פיגועי ההתאבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית בישראל.<br /><br />הריגתו של מוחמד א-דורה אינה ההאשמה היחידה העומדת נגד ישראל בחמש השנים האחרונות. מעשייה אחרת של אכזריות, אולי אף יותר מפורסמת, היא ה"טבח" בג'נין. באביב 2002 נכנסו כוחות צה"ל לעיר כדי להשמיד חוליית טרור שהיתה אחראית לרצף פיגועים ורציחות בישראל. הפלשתינים הכריזו מיד על 5,000 הרוגים ועל "מחנה פליטים" שהפך לעיי חרבות. עד שהתגלתה האמת - הפלשתינים עצמם אישרו לבסוף סך של 56 הרוגים שמרביתם נהרגו במהלך העימות הצבאי, ותצלומי האוויר הציגו את אופייה הנקודתי של הפעולה הישראלית - הנזק כבר נגרם. סיפורי ה"טבח" בג'נין נמשכים עד היום מבלי שיופרכו. עם זאת, על ההתרחשות האמיתית בג'נין יש מידע אמין - דבר שאי אפשר לומר על סצנת מותו של א-דורה.<br /><br />רגעי הגסיסה "נחתכו בעריכה"<br /><br />בקיץ 2000 נפוצו דיווחים על גידול בכוח הצבא הפלשתיני. האקט הראשון במלחמה היה רצח חייל ישראלי על ידי עמיתו הפלשתיני בעת סיור משותף, אולם אירוע זה בוטל כמקרה בלבד. הניצוץ שהצית את האינתיפאדה יוחס על ידי הפלשתינים לביקורו של אריאל שרון ב-28 בספטמבר בהר הבית, האתר הקדוש ביותר ליהודים ומקומם של כמה מקודשי המוסלמים, ביניהם מסגד אל-אקצה.<br /><br />למחרת היום, ב-29 בספטמבר, ערב ראש השנה, החלו המהומות כאשר המון נלהב פרץ מהמסגד לאחר תפילות יום השישי, פלש לעמדת המשטרה הסמוכה והשליך אבנים על ראשי המתפללים בכותל. ב-30 בספטמבר הכריז מרואן ברגותי, מנהיג הפת"ח בגדה המערבית, כי לא ירסן ביטויים נוספים של המחאה הפלשתינית.<br /><br />בהמשך אותו יום, היום הראשון של שנת תשס"א, לכד צלם מערוץ הטלוויזיה הצרפתי הממלכתי 'France 2'בעדשתו את מותו של הילד הפלשתיני בן ה-12 ברצועת עזה, שלטענת הפלשתינים נורה לעיני אביו מאש חיילי צה"ל. הדיווח החדשותי שתואר בדרמטיות על ידי כתב הערוץ בירושלים הועלה מיד לשידור והוצע ללא תשלום לכל רשתות התקשורת.<br /><br />האפקט היה מיידי ומחשמל; בן לילה הפך מוחמד א-דורה לסמל ה"מאבק" הפלשתיני המתעורר נגד ה"כיבוש" הישראלי וסמל רב עוצמה לכוונות רצח העם של ממשלת ישראל. תמונת פוטומונטאז' שהופקה עד מהרה בעבור הצופים הערבים-מוסלמים הציגה דמות חייל ישראלי היורה, כביכול, בילד מטווח קצר.<br /><br />העובדה שמותו של א-דורה היה האמתלה הרגשית האמיתית לסופת האלימות הפלשתינית, שהיתה מניע חזק הרבה יותר מעלייתו ה"פרובוקטיבית" של שרון להר הבית, נתמכת בהתפשטותו המהירה והנרחבת של הסיפור ושל תמונת גופתו של א-דורה השוכב לרגלי אביו. מאז נקראו רחובות, כיכרות ובתי ספר על שמו, ותמונת מותו הופיעה על פוסטרים ובולים. סיפורו של א-דורה הואר בדרמטיות גם בשידורי הטלוויזיה הפלשתינית, גוייס לסרטון וידיאו של אל-קעידה והונצח בשיר אפי של המשורר הפלשתיני מחמוד דרוויש.<br /><br />אולם האם זה נכון? על אף שספקות כבדים התעוררו מיד באשר לאמיתות דיווחו של כתב הערוץ הצרפתי, הם הוסטו הצידה על ידי הרגשות שעוררה הפרשה ועל ידי האלימות שפרצה בחודשים האחרונים לשנת 2000. ערוץ France 2דחה בזעם את הבקשות לחקור את האירוע או אפילו לעזור לאחרים לערוך חקירה על ידי שחרור חומרים. בעיני רבים עד היום, הטלת ספק באותנטיות של סיפור א-דורה, משולה להכחשת התקפת הטרור על ארה"ב ב-11 לספטמבר.<br /><br />וכך נראו הדברים בסקופ זוכה הפרס של חדשות הערוץ הצרפתי: לאחר שניות אחדות של תמונות מהתפרעויות בגדה המערבית, נראית קבוצת אנשים חמושים בצומת נצרים. ג'יפ מתקדם במורד הכביש. ירייה בודדת נשמעת, ואדם לבוש מדים נופל או קופץ לארץ מהג'יפ כשהוא לופת את רגלו הימנית. אמבולנס שמופיע מיד עוצר בצידו המרוחק של הכביש. הפצוע נגרר לעבר אמבולנס, מושכב על אלונקה כשמשקל גופו נשען על רגלו הימנית, זו האמורה להיות פצועה, ומוכנס לאמבולנס. צ'רלס אנדרלין, כתב France2, מסקר את הדברים בקול נרגש, כאילו הוא עד ראייה המדווח מהשטח: "שלוש בצהריים בצומת נצרים ברצועת עזה. תפנית דרמטית באירועים; הפלשתינים ירו אש חיה, והישראלים השיבו אש. נהגי אמבולנסים, עוברי אורח וכתבים לכודים באש הצולבת".<br /><br />כעת מתמקדת המצלמה באיש ובילד הכורעים מאחורי חבית בטון, פניהם מעוותות מפחד. אנדרלין: "הנה ג'מאל א-דורה ובנו המשמשים מטרה לאש החיילים בעמדות הישראליות". המצלמה פונה לעבר מוצב ישראלי הניצב בסמוך. האב מנופף בידו הימנית לכיוון העמדה הישראלית, הוא כפוף והילד מתרפק אל גבו. אנדרלין: "מוחמד בן 12. אביו מנסה להגן עליו. הוא מנופף, אבל סבב נוסף של אש מתפרץ. מוחמד מת, ואביו נפצע קשה".<br /><br />במהלך רצף הצילום בן 55 השניות פגעו שתי יריות בקיר של לבני בטון העומד כתפאורה לסצנה, ונחתו הרחק מהשניים. חורי כדורים אחרים, שהחטיאו את המטרה באופן דומה, נראים גם הם על הקיר. האב מגונן על הילד; זרועו נראית בבירור, אנכית לקרקע. ברקע נשמעות צעקות ניחרות המוסיפות לאווירת הפאניקה. הסבב האחרון של היריות מעלה ענן אבק המסתיר את האיש ואת הילד. כשמתפזר הענן נראה הילד שרוע לרגלי אביו; האב מטלטל ראשו כשיכור.<br /><br />וזה היה הכל. כפי שיסביר אנדרלין לאחר מכן, הסיבה לכך שהסקופ של France2הוצע למדיה העולמית חינם, היתה שהמפיקים לא רצו להרוויח מתקרית כה טרגית. רק רגעי הגסיסה הנוראים של הילד נחתכו בעריכה, הוא הוסיף, בהיותם "קשים מדי לצפייה". רצף הצילום עצמו, שיוחס בתחילה באנונימיות ל"צלם France 2", זוהה לאחר מכן כעבודתו של צלם התחנה הפלשתיני, טלאל אבו-רחמֶה, אולם עד אז הוטבע כבר הסרט בחותם הסמכות והמוניטין של התחנה.<br /><br />תוך ימים הופץ סיפור שנועד לבסס את הפרטים החמקניים של סרט הווידיאו בן 55 השניות. ב-3 באוקטובר 2000 העיד אבו-רחמה בשבועה בפני המרכז הפלשתיני לזכויות האדם, כי חיילים ישראלים רצחו בדם קר את הילד ופצעו את אביו. עדותו של אבו-רחמה היתה חדה ומדויקת. לדבריו, היו חמש דקות של חילופי אש בין הצדדים, ובמשך 45 הדקות הבאות נמשכו היריות מצד העמדה הישראלית בלבד וכוונו ישירות לעבר האב ובנו. לטענתו, הצליח לצלם 27 דקות במהלך היריות, תוך סיכון חייו. כצלם מלחמה מנוסה הצהיר אבו-רחמה ללא היסוס כי המוצב הישראלי היה העמדה היחידה שממנה יכלו השניים להיפגע.<br /><br />גרסה מועצמת זו של התקרית קיבלה חיים משלה וזכתה לחזרות ולקישוטים בדמות מספר סיפורי רקע, דיווחים מיוחדים וראיונות על גורלו הטרגי של "הילד מעזה שאהב ציפורים". בראיון לטלוויזיה הישראלית אמר ג'מאל א-דורה כי בכניסתם לצומת נצרים האש היתה כה עזה עד כי החליט למצוא מפלט מאחורי חבית הבטון, שם רותקו במשך 45 דקות על ידי הירי שכיוונו לעברם הישראלים. הוא נופף לחיילים, שיכלו לראות כי הוא אזרח תמים שנלכד שם עם ילד, אך הם ירו בו ביד. כשניסה לגונן על בנו בזרועו ולאחר מכן ברגלו, נורה שוב בכל פעם. התוצאה הטרגית תוארה על ידי אבו-רחמה בסרט תיעודי של ה-BBC: "ג'מאל ניסה לקרוא לעזרה בטלפון הנייד שלו, מבקש שמישהו יעצור את אש החיילים או ישלח אמבולנס. נהג האמבולנס נורה למוות, והחיילים המשיכו לירות עד שהרגו את מוחמד שמת מיד מפצע בבטנו או, לגרסה אחרת, דימם למוות דקות ארוכות באין אמבולנס שיפנה אותו".<br /><br />בשבועות הבאים כתבו על התקרית עשרות עיתונאים, כסוזן גולדברג מה'גרדיאן' וז'יל פארי מ'לה מונד', כאילו נכחו הם עצמם בצומת נצרים ביום הגורלי.<br /><br />האם נורה בכלל?<br /><br />פרשת א-דורה הזיקה לישראל באופן כה מיידי וקשה, עד כי כל מה שאמרו ועשו בכירי הממשלה רק החמיר את המצב. אנדרלין הצהיר כי לפני שידור הכתבה פנה לדובר צה"ל כדי לדווח לו על החדשות ולהזהירו מהשתמטות לאחריות הישראלית בעניין. מנגד, הדיווח של החיילים בעמדה הישראלית לא היה אפילו קרוב לתיאור של אנדרלין מהסיבה הפשוטה שהם לא ראו דבר. למרות זאת, ההצהרה הישראלית הרשמית הראשונה על התקרית כללה התנצלות על מות הילד והבטחה לערוך חקירה. רק כעבור כמה ימים הגיע צה"ל למסקנה כי בהתחשב בזווית הירי מהעמדה הישראלית, האב ובנו לא יכולים היו להיפגע מאש צה"ל.<br /><br /><strong>בנוסף לכך נטען, כי לכל אורך הווידיאו לא נראו סימנים האופייניים לפגיעות כדורים; במקום לא נראו כל עקבות דם, ובהתנהגות הקורבנות לא ניכרו סימני טראומה. טענת אבו-רחמה בדבר 45 דקות של ירי אוטומטי ללא הפוגה נדחתה על ידי מומחים בליסטיים שטענו כי התקפה שכזו אמורה היתה לקרוע את גופות הקורבנות לגזרים ולהפוך את חומת הלבנים שמאחוריהם לחצץ. עוד נטען כי התנהגות מעין זו אינה הולמת את האתיקה ואת המשמעת בצה"ל.<br /><br />בין ראשוני המפקפקים בגרסה שהתקבלה היו במאי הסרטים התיעודיים הצרפתי, פייר רחוב, שתבע את France 2על הפצת מידע כוזב והושלך עם תביעתו מבית המשפט הצרפתי. נחום שחף, פיסיקאי ישראלי שהוביל את החקירה הרשמית הראשונה בצה"ל, למד את המקרה לעומק. גם 'סוכנות חדשות מטולה' (MENA), שבסיסה בישראל והיא דוברת צרפתית, החלה בחקירה ממושכת הנמשכת עד עתה. אסתר שפירא, מפיקת טלוויזיה גרמנית שנסעה לישראל משוכנעת באשמתו של צה"ל, שבה לגרמניה ובאמתחתה סרט המציג את הסתירות שבדיווח החדשותי של France 2; היא היתה משוכנעת שהילד נהרג בידי פלשתינים. במאמר שהתפרסם ביוני 2003 בירחון 'אטלנטיק', הסיק העיתונאי האמריקני ג'יימס פאלווס כי מוחמד א-דורה "לא נורה בידי החיילים הישראלים שהיו מעורבים בלחימה באותו היום", וכי לעולם לא נדע מי הרג אותו.<br /><br /></strong>האם נורה מוחמד א-דורה על ידי ישראלים? על ידי פלשתינים? ואולי לא נורה כלל? מרבית המאמצים לפתח תסריט-נגד משכנע נכשלו בשל ריבוי הפרטים הסותרים. קשה ביותר גם להתעלות מעל לרגשות הנובעים למראה התמונות, אל בחינה ביקורתית של העובדות.<br /><br /><strong>אבל יש בידינו הוכחות נרחבות למה שהתרחש בצומת נצרים באותו יום של ראש השנה. יותר מתריסר צלמים נכחו שם וצילמו את הפעילות במקום. הם היו כולם פלשתינים, אולם הם עבדו בעבור רויטרס, אי-פי, NHK, France 2ורשתות יוקרתיות נוספות. לבד מסרטו של אבו-רחמה, הופיעו כבר במהדורות החדשות של אותו יום מובאות קצרות מחומר שצילמו אחרים, וקיימים גם קטעי צילום אחרים בני שעות אחדות. איני יכולה לומר שהם מראים כל מה שהתרחש, אך יש מספיק חומר גלם מצולם כדי לאושש את שאתאר להלן.<br /><br /></strong>סצנות קרב מזויפות<br /><br />צומת נצרים הוא הצטלבות דרכים פשוטה שבה הוביל כביש אחד ליישוב היהודי נצרים ואחר הוביל לכפר הפלשתיני אל בוריג'. על הכביש המוליך ליישוב ניצבה עמדה ישראלית פשוטה. ביום הנדון נעו אזרחים ומשטרה פלשתינית באזור בחופשיות. הפלשתינים החזיקו בשני בנייני דירות שצפו אל העמדה הישראלית, ובבניין נוסף שהתנשא מעל לעמדה. לבד מכך פעלו הפלשתינים מגבעת חול הפונה אל האב ובנו, וכן ממקבץ של בונקרי בטון במורד הכביש לכיוון אל בוריג'.<br /><br />בכל קטעי הצילום שראיתי התרחשו חילופי אש פעם אחת בלבד: התפרצות קצרה של אש פלשתינית מהבונקרים וסדרות יריות שנורתה בתגובה, ככל הנראה מהעמדה הישראלית. באשר לסצנת המוות, היא צולמה בחזית חומת לבני הבטון וממול לגבעת החול, והיתה ממוקמת בזווית שהפכה את חבית הבטון שמאחוריה הסתתרו השניים לבלתי נגישה לאש הישראלית.<br /><br />הצילומים של רויטרס, אי-פי ו-France 2שראיתי, מראים בבירור שני סוגי פעילות שונים לחלוטין בצומת נצרים: התקפות אמיתיות בסגנון אינתיפאדה וסצנות קרב מזויפות. שני סוגי הסצנות נראים על רקע פעילות רגילה של אוכלוסייה בצומת דרכים עמוס. באזור ההתרחשות ה"אמיתית" ילדים משולהבים וצעירים נזעמים משליכים אבנים, צמיגים בוערים ובקבוקי תבערה על העמדה הישראלית. באותה העת באזור ההתרחשות ה"תיאטרלית" נראים צלמים פלשתינים עובדי רשתות זרות המצלמים סצנות קרב מבוימות, בהן צעירים היסטריים מתנפלים על "הרוגים", דוחפים וצועקים 'אללה הוא אכבר' ותופסים בגמלוניות ב"פצועים" תוך שהם דוחפים את אנשי צוות האמבולנסים.<br /><br />שברירי שניות מצילומים אלה יופיעו לאחר מכן במהדורות החדשות ובדיווחים מיוחדים; הקטעים הגולמיים החושפים את הזיוף יושמטו, מותירים את הליבה עשירה בחומרים אנטי-ישראליים.<br /><br />סצנת מותו של א-דורה צולמה בדיוק במהלך התקריות המבוימות הללו. גם היא יכולה היתה להיות ממוקמת וממוצבת. באחד מקטעי הסרטים של רויטרס נראים האב ובנו כורעים מאחורי חבית הבטון בעוד ג'יפ נוסע לאיטו במעלה הכביש, עוצר בטווח האש של העמדה הישראלית, פונה לכיוון הנגדי ובמרחק לא רב מהשניים מסייע לפינוי המבוים של הכאילו פצוע ברגלו הימנית. למעשה, למשך רגעים אחדים עמדו שני אמבולנסים במרחק של לא יותר מ-5 מטרים מא-דורה. אין כל הוכחה למאבק צבאי בקרבתם, ולא נשמעים מטחי יריות.<br /><br />איש מהאנשים שהיו בצומת באותו היום לא אישר מעולם את עדותו של אבו-רחמה. אף לא אחד מן הצלמים האחרים שעבדו בצומת באותו היום צילם את האב ובנו במהלך החוויה הקשה שעברו, כביכול, תחת האש הישראלית. דמותם נראית רק באחד המקרים כשצולמו בהיסח הדעת ברקע צילום שגרתי של רויטרס.<br /><br />צפיתי גם בהעתק מהחומר שהועבר על ידי אבו-רחמה בשעות אחר הצהריים המאוחרות של ה-30 בספטמבר. בנוסף ל-55 השניות ששודרו באותו הערב, הקטע מכיל תמונות אחרונות של הילד שיתואר לאחר מכן כמי ש"נהרג מיד בירייה לבטנו", בהן נראה א-דורה משנה תנוחה, מתרומם כשהוא נשען על מרפקו, מאהיל על עיניו בידו, מתגלגל על בטנו ומכסה את עיניו.<br /><br />בנוסף לכך ראיתי קטע מראיון שבו מספר אבו-רחמה כיצד גילה את זהותו של הילד. לדבריו, כשעזב את הצומת בערך בשעה 4:30 אחר הצהריים, נתקל בקולגה והראה לו את התמונות שזה עתה צילם. העיתונאי האחר, שהיה במקרה קרוב משפחה של ג'מאל א-דורה, סיפק לו את שמות הקורבנות. בהלוויית הענק שנערכה לפני השקיעה באותו יום נראו האבלים נושאים תמונות רבות של א-דורה, אשר נהרג כביכול באותו אחר צהרים. היכן ומתי הודפסו תמונות אלה?<br /><br />גופה אחת ושני פרצופים<br /><br />אין זו משימה פשוטה לקרוא תיגר על היושרה של שדרן רב עוצמה בצרפת, שבה התקשורת הממלכתית פועלת במידה מוגבלת של עצמאות וללא תחרות אמיתית. יוקרתו של צ'רלס אנדרלין והעמדה השלטת של ערוץ France Télévisionsהיה בהם די להביך גם את מנתחי האירוע הראשונים השקדניים ביותר. עד היום, אנדרלין – יהודי צרפתי שהפך אזרח ישראלי לפני כ-20 שנה ושירת בצה"ל – מסרב להשיב לשאלות באשר לנכונות הדיווח החדשותי והסיפור שהתפתח ממנו; הוא מגיב בהתקפות-נגד אישיות ומאיים לתבוע את מלעיזיו על הוצאת דיבה.<br /><br />נראה כי מעורבת כאן יותר מסתם גאווה עיתונאית. הדיווח של אנדרלין הלם את השקפתו המוצהרת על הסכסוך במזרח התיכון. בספרו שראה אור ב-2003, 'חלומות מנופצים', הטיל אנדרלין את האשמה לכישלון תהליך אוסלו על ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, ועל נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, תוך שהוא פוטר את הפלשתינים מכל אחריות. לפרשנות זו שותפה האליטה האינטלקטואלית והפוליטית בצרפת, והיא מאושרת על ידי העיתונות הכתובה רבת ההשפעה.<br /><br />עם זאת, ב-2004, כשהאינתיפאדה דעכה והמיתולוגיה שלה התעמעמה, החל גם סיפורו של א-דורה להיסדק. אנדרלין והתקשורת הצרפתית נסוגו בהדרגה מטענתם הראשונית באשר למקור הכדורים הקטלניים, מותירים את התקרית באזור מעורפל שבו יוכלו הפלשתינים להמשיך ולהאשים את ישראל ברצח הילד, בעוד הצרפתים ישאירו את הרושם שהוא "נהרג במהלך חילופי אש". ואז, בסוף אוקטובר 2004, קרה דבר שהיה אמור לשבור את השתיקה, לו היתה התקשורת הצרפתית אכן חופשית.<br /><br />לוק רוזנצווייג, עיתונאי שפרש מ'לה מונד' ואשר פקפק באמיתות הדיווח על א-דורה מההתחלה, השלים מאמר מחקר שבו האשים רשמית את France 2ב"פשע התקשורתי הכמעט מושלם". מאמרו אמור היה להתפרסם בשבועון המרכזי 'ל'אקספרס' ביום השנה הרביעי לאינתיפאדה, אולם עורך המגזין, דניס ז'ימבאר, החליט לעכב את הפרסום כדי לבדוק שוב את העובדות שבו.<br /><br />בהתחשב במעמדו, ז'ימבאר יכול היה לארגן מפגש עם מנהל החדשות של France 2. לפגישה נלוו אליו רוזנצווייג ומפיק הטלוויזיה המוערך דניאל לקונט. בתשובה לשאלות פשוטות על החומר המצולם של אבו-רחמה קיבלו השלושה תשובות מזעזעות. כשביקשו את 27 הדקות של החומר המצולם הגולמי שבו נראה א-דורה מרותק על ידי האש הישראלית, הראו להם חצי שעה של סצנות קרב מזויפות. הם שאלו מדוע לא היו תמונות של חיילים ישראלים המכוונים את האש לעבר האב ובנו, ונענו כי בשלב זה חזר בו הצלם מעדותו שנמסרה למרכז הפלשתיני לזכויות אדם "תחת לחץ". הם ביקשו לדבר עם הצלם שקודם לכן נמסר להם שהוא שוהה בפאריס לצורך טיפול רפואי, אולם כעת נאמר להם שהוא אינו דובר צרפתית והאנגלית שבפיו בסיסית. כשביקשו לראות את סצנת גסיסתו של א-דורה שנטען כי נחתכה בעריכה על ידי אנדרלין, נאמר להם כי אין תמונות כאלה בנמצא. בתמונות שהציגו בפניהם נראה ילד מת שזוהה כמוחמד א-דורה שהתקבל לבית החולים 'שיפא' בעזה בצהרי ה-30 בספטמבר. אולם זמן קבלתו לבית החולים היה שעות אחדות לפני שהתרחשה התקרית הנדונה, פניו של הילד לא תאמו לפני הילד בסצנת הירי, ופצעיו לא תאמו לתיאורים של עדי הראייה. בתגובה נאמר לשלושת החוקרים שהמומחים המשפטיים של הערוץ יבחנו את המקרה.<br /><br />צלקות או יד בריאה?<br /><br />בשלב זה החליט ז'ימבאר לפרסם את החשיפה של רוזנצווייג. גם סוכנות החדשות של מטולה הלכה בעקבות היוזמה הזו והדליפה מיד את דו"ח הפגישה, ובמסיבת עיתונאים בפאריס חזרה על גרסתה לפיה מותו של א-דורה הינו זיוף מוחלט. France 2, שאיים בפעולה משפטית נגד כל מי שיערער על היושרה של כתביו, מיהר לשחרר ספין בתגובה: הוא שלח את אבו-רחמה לעזה לצלם את הצלקות של האב ג'מאל, והציג את הצילומים במסיבת עיתונאים משלו. המאמרים שפורסמו כדי לתמוך באנדרלין היו לא מתואמים ברובם עם אחת התמונות מהדיווח המקורי, שבה נראתה בבירור זרועו החשופה והבריאה של ג'מאל שניות אחדות לפני סבב היריות החותם את הסצנה.<br /><br />אולם בועת הסובלנות המגנה על התקשורת הצרפתית החלה להימתח ולהיקרע. שלושה חודשים לאחר המפגש עם France 2יצאו ז'ימבאר ולקונט עם הגרסה שלהם לסיפור. תמצית חיבורם, כפי שפורסם ב'לה פיגארו' לאחר שנדחו על ידי ה'לה מונד', אישרה את הפרסום של סוכנות מטולה ובד בבד תקפה את הסוכנות ואת רוזנצווייג על שמיהרו להסיק כי סצנת המוות היתה מבוימת. בנוסף לכך תבעו השניים מהערוץ לחשוף את החומר שברשותו, לסגת מהאשמותיו ולהכיר בנזק העצום שהסב דיווחו לשמה של ישראל תוך הסתה לאלימות.<br /><br />למחרת הפרסום הגיב אנדרלין ב'לה פיגארו' והציע שעמיתיו יצטרפו אליו להסכם ג'נטלמני כדי להניח לפרשה. הדיווח שלו אולי היה חפוז, כתב, אך היה זה מוצדק על רקע זכות הציבור לדעת את האמת, שכן רבים הם הילדים הנהרגים. היה עליו לומר "עתידים להיהרג", שכן מוחמד א-דורה, כפי שהתפאר אביו, היה השאהיד הראשון וכתבתו של אנדרלין היתה במידה רבה הגורם להתרחשויות הבאות. בכל מקרה, מבחינת אנדרלין היתה התוצאה פשרה מאכזבת. כפי שציין ז'ימבאר בנוקשות, תפקידו של עיתונאי הוא לדווח על מה שקורה, לא על מה שעלול היה לקרות, ואולי יש להוסיף – על מה שלא עלול היה לקרות.<br /><br />הממשלה הצרפתית מעורבת<br /><br />האם כעת יש הסכמה כללית לגבי האמת בפרשת א-דורה? בראיון לתחנת הרדיו היהודית-צרפתית תיארו ז'ימבאר ולקונט את תדהמתם נוכח גילויין של סצנות הקרב המזוייפות. עם זאת אמרו כי מותו של א-דורה לא היה מבוים, כי פציעותיו של האב היו אותנטיות, וכי הילד נהרג כנראה בחילופי האש.<br /><br />קביעה זו של מוות כתוצאה מחילופי אש היא פיתרון מלאכותי של המחלוקת בפרשת א-דורה. שמעתי הסבר זה מאה פעמים, ופעם אף נעזרתי בו בעצמי, והשימוש בו נועד למנוע כל הרהור הגיוני בדבר האפשרות של פברוק החומרים. אולם זוהי המצאה דמיונית; עדי הראייה היחידים - הצלם וג'מאל א-דורה - תיארו 45 דקות של יריות מכיוון אחד בלבד.<br /><br />ומה ניתן לראות בדיווח המצולם? כפי שהודה ברמז גם אנדרלין, הדיווח לא היה תמצית הלקוחה מצילום ארוך ומעמיק יותר, אלא סצנה ללא עומק, ללא התחלה וללא המשך, המציגה דקה אחת שבה נראים ג'מאל ומוחמד א-דורה בצילום מתמשך אחד. במהלך 55 השניות נראים שני כדורים הפוגעים בחומה וענן אבק מערפל את הפריימים האחרונים. אין כל סימן או קול של חילופי אש, אין ייסורי גסיסה. השאר, כמו שאומרים בצרפתית, הוא ספרות.<br /><br />מאין, אם כן, הגיעה הגרסה המפותחת של הסיפור? לכך יש רק מקור אחד – טלאל אבו-רחמה. אנדרלין אישר את גרסתו בדבקות, וכל השאר חזרו עליו. על אף שאנדרלין סיפר את הדברים כאילו נכח במקום, הוא לא הכחיש שבאותה העת שהה ברמאללה במסיבת העיתונאים שערך ברגותי. שיחות הטלפון הדרמטיות שניהל עם אבו-רחמה, ואשר לדבריו תיארו בפרוטרוט את מהלך האירועים, תרמו לביסוס הסיפור שנערך מאוחר יותר על ידו.<br /><br />כמה זמן לקח לאנדרלין להבין שהצלם שלו שיקר? כמה זמן לקח לבכירי France 2להבין שטעו כשבטחו במילתו של אנדרלין? כל עוד נטל ההוכחה נח על כתפי היוצאים נגד הערוץ, יכול היה האחרון להתחמק. אולם כעת עולה שאלה אחרת – מה היה תפקידה של רשת הטלוויזיה הממלכתית, כלומר של ממשלת צרפת, בתכנון, בהוצאה לפועל ובהפצת העלילה המרושעת הזו, שהשלכותיה ניכרות עד ימינו אלה?<br /><br />נידרה פולר היא סופרת ועיתונאית צרפתייה. המאמר הופיע בגיליון ספטמבר 2005 של 'קומנטרי'<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-113060989644122660?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1129730294758312542005-10-19T15:56:00.000+02:002005-10-20T12:30:56.546+02:00עדות ממקור ראשון<br />מתוך המאמר : הטיהור האתני המתוכנן ומקצת השלכותיו<br />אריה סתיו / פורסם בכתב העת : נתיב<br /><br /><span style="font-size:130%;">...</span><br /><span style="font-size:130%;"></span><br /><span style="font-size:130%;">"כעומק החקירה כן עומק העקירה"<br />בשלהי שנת 2003 הגיע אל עו"ד דב וייסגלס, פרקליטו וראש לשכתו של שרון, מידע מדאיג: תוכן כתב-האישום המתוקן של המדינה נגד דודי אפֶּל בפרשת האי היווני. בכתב-האישום המתוקן נאמר כי גלעד שרון קיבל מאפֶּל משכורות עתק תמורת ייעוץ שולי יחסית בעסקת הענק בה ביקש הקבלן לרכוש את האי היווני פטרוקולס, במטרה לבנות עליו אתר נופש מן הגדולים בעולם. בשלמו שכר זה לגלעד שרון ביקש אפל, לכאורה, להביא לסיוע שיקבל מראש הממשלה עצמו למימוש הפרויקט. </span><br /><span style="font-size:130%;"><br />וייסגלס נחרד. הוא הבין במדויק מהי המשמעות של "שוחד" – ההגדרה המשפטית למהלך. את חששותיו חילק עם "פורום החווה", קבוצת התמיכה של ראש הממשלה, שנהגה להתכנס באורח קבע בחוותו: הבנים עמרי וגלעד, וייסגלס, איש הפרסום אייל ארד ואחרים.<br /><br />וייסגלס היה נחרץ: "אם כתב-האישום יכלול את סעיף השוחד, אנחנו בצרה צרורה. חייבים לנקוט צעד דרסטי כדי לעצור את המהלך". השאלה היתה מהו "הצעד המשמעותי" שיהיה בו כדי לעצור את כדור השלג של כתב-האישום. "תראה, אריק", אמר וייסגלס, "אין לך ברירה. יש הרבה תקדימים בעולם שכשמנהיג המדינה מבצע מהלך לאומי גדול, מוחלים לו על תיקי חקירה וכדומה. זה הסיכוי שלך".<br /><br />לרגע עלתה ההצעה של יציאה למלחמה, אך זו נפסלה מיד. היה ברור שעל יציאה למלחמה השמאל בוודאי לא יסלח לשרון, עם העבר הבעייתי שלו בנושא. "צריך יוזמה מדינית", אמר וייסגלס.<br /><br />ואז אמר אייל ארד: "אריק, לך על פינוי מוחלט של רצועת עזה. בנושא הזה גם הימין יהיה איתך, כי לרעיון הזה כבר התרגלו. כולם שונאים את עזה, ואיש לא יתנגד למהלך כזה. זה יחלץ אותך מהבוץ המשפטי. את הצעד הזה הכי קל לשווק לציבור. קדימה, לך על זה".<br /><br />שרון לא הסכים. "אתם השתגעתם?" שאל את הנוכחים, "ההתיישבות שם היא נכס אסטרטגי. אני באמת מאמין בזה. הרי רק לפני כמה חודשים הסברתי את זה למצנע".<br /><br />הדיון הסתיים ללא החלטה. הזמן נקף, פרשת השוחד-לכאורה צברה תאוצה בתקשורת. "פורום החווה" ביקש מהלך אחר, שיהיה דרמטי דיו עד שיוריד את היועץ המשפטי מתוכניתו להגיש כתב-אישום, ולא מצא. אחרי שלושה שבועות שבו והתכנסו ב"פורום החווה". הפעם היה זה תורו של גלעד, הבן ה"ימני" של שרון, שנחשב לחכם במשפחה, להיות הדובר העיקרי: "אבא", אמר לו, "אין ברירה. אין שום דבר אחר שיכול להציל אותנו. אתה חייב ללכת על פינוי הרצועה".<br /><br />הפעם הסכים האב עם בנו. זמן קצר לאחר מכן, ב- 2 בפברואר 2004, הצהיר שרון על "תוכנית ההתנתקות". למותר לציין שהמהלך צלח בידו. מתאריך זה ואילך נעלמה פרשת האי היווני מסדר-היום הציבורי, ושרון הפך להיות חביב התקשורת וגיבור תרבות של השמאל הקיצוני.<br /><br />....</span><br /></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112973029475831254?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1126246984434965302005-09-09T09:22:00.000+03:002005-09-09T09:23:04.440+03:00שני ספרי מסעות נכתבו בסוף המאה ה- 19 על ארץ ישראל. אחד ע"י טריסטראם שהגיע לכאן ב- 1865 (מסע לארץ ישראל) ואחד ע"י מארק טווין (ס. לונגהורן) שהגיע לכאן ב 1867 (מסע תענוגות לארץ הקודש). כל ישראלי צריך לקרוא את הספרים הללו, כדי להבין עד כמה הפרופגנדה הפלסטינית אינה קשורה למציאות ההיסטורית של ארץ ישראל. שניהם מתארים קדחת, חולירע, שחין, עזובה, עליבות, שממה, ביצות, זוהמה, פחד וכיעור, "ארץ שוממה ומכוערת, ארץ קודרת ונטולת חיוך". צריך לקרוא את הקדמת המו"ל האמריקני (מהדורה חדשה)שמתארת את התדהמה שתקפה אותו כשהגיע ב 1967 לישראל ומצא ארץ פורחת ונבנית לעומת תיאוריו של מרק טווין. עוד כותב המול בהקדמתו - "אין ספק שהציונות הפכה את הגיא העכור הזה לארץ ירוקה ופורחת". איך שני המתעדים הגויים האלה לא השכילו לראות את כל הכפרים הפורחים של הערבים, את הבוסתנים המדהימים, את חיי העיר שוקקי החיים והתרבות? כי הם לא היו !! הערבים הגיעו לישראל בעקבות ההתיישבות הציונית. בחיפוש עבודה, וברצון לחיות ליד מי שמפריח את השממה, מייבש ביצות, מדביר את הקדחת ובונה במרחב. זהו גם סיפורו של גוש קטיף. ארץ חול ועזובה שאיש לא רצה בה, אפילו רועי צאן לא הילכו בה. באו היהודים, הפריחוה, ועכשיו כל פלסטיני זוכר את "טעם התפוחים מהבוסתן של סבא שלו שהיה במקום בו עומד נווה דקלים". זהו גם סיפורה של ההתיישבות בשומרון - אשר חוץ מהרים קרחים ושוממים לא היה בה דבר. כל מה שיש בארץ הזו הוא פרי ידי היהודים שהגיעו לכאן. מי שחושב שיש לחלוק את הארץ הזו השייכת לנו, את פרי עמלנו, את היש מאין הזה שיצרנו כאן בעודנו חוזרים ומותקפים ע"י כל ערביי האזור, עם עם ערבי חדש - "העם הפלסטיני" (מה מבדיל אותו מכל הערבים שמסביב?),הוא אידיוט מושלם. אולי דווקא המהלך הזה של פינוי גוש קטיף, מהלך של בריחה ללא כל תמורה, יוריד ליהודים בעלי הארץ הזו את האסימון !!! ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. הוא בעליה ההיסטוריים והוא - - יוצרה ומקימה - - !! הערבים – חזרה לארצות ערב !!!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112624698443496530?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1124194817333679972005-08-16T15:14:00.000+03:002005-08-16T15:20:17.343+03:00בני דרום ישב במשרדו ועיין במסמכים שלפניו.היום הזה, המצפה לו לא הלהיב אותו. <strong>כמה חודשים שהוא מחפש סמנכ"ל לעסקיו, ומדי פעם מקבל מישהו לראיון.</strong> כבר התייאש קצת.הוא מחפש מישהו להתחלק עמו באמת בעומס.לא רק עובד חרוץ אלא מישהו שאפשר לסמוך עליו.לסער עמו את המח ולהעזר בו גם בהתוויית דרך עסקית, וגם בהכרעות בנקודות השונות בדרך זו.הזמזם צלצל ורבקה, המזכירה שלו, הודיעה לו שיצחק קרן הגיע.בני אסף את הניירת והניח במגירה וניגש לפתוח את הדלת.הוא הזמין את מר קרן להיכנס והשיחה התחילה להתגלגל לאט לאט. מר קרן היה אדם חביב, אך סמכותי, כבן 45, מבוגר מבני דרום בכמעט 10 שנים.בני ניסה כל הזמן להיזכר מאיפה האיש הזה נראה לו מוכר. בדרך כלל, היה קורא את קורות החיים לפני הראיון, אבל הפעם, מר קרן הגיע בעקבות המלצה של ידיד שבני סמך עליו, ואת קורות החיים יקרא רק אחרי הפגישה.לאחר כמעט שעה, נסתיימה השיחה, ובני סיכם עם מר קרן, שישוחחו שוב בעוד מספר ימים.<strong>משנותר לבדו, נאנח בני אנחה כבדה.זה לא היה זה </strong>- כן, האיש נראה רציני מאד, סמכותי יודע מה הוא רוצה. הוא נשמע ביצועיסט מעולה. אבל בני חיפש יותר. <strong>הוא רוצה מישהו שאפשר לסמוך על ההכרעות שלו. שיש לו מעוף, חשיבה חופשית ומשוחרת. את זה לא היה לו</strong>. הייתה לו הרגשה שהאיש להוט להשביע רצון, אולי זה קשור בזה שהוא זקוק לעבודה - אבל בני סמך על החושים שפיתח במהלך השנים . זה יותר מזה, זה משהו באישיות שלו, בני החליט לקרוא את קורות החיים שלו. הוא פתח את התיק שהביא עמו מר קרן לפגישה, והחל לעיין בו. מייד קפא. הוא כבר ידע מאיפה הוא מוכר לו.יצחק קרן היה צחי קורנסקי.בני סגר את התיק ויישב התסמינים החלו שוב:הוא חש בקוצר נשימה קל שהלך והחריף כאב ראש החל מתפתח ברקותיו והוא ידע שעוד כמה דקות הראש יחשוב להתפוצץ והלב שוב יהלום חזק חזק.גלים של חום החלו להציף אותו והזיעה נגרה ממנו.בני הבין שהיום הזה – אבוד.הוא הודיע לרבקה שהוא יוצא למשך היום ולא יהיה ניתן להשיג אותו.צלצל הביתה תוך שהוא מתפלל בליבו שגלית תהיה שם."אני מגיע". אמר. הוא לא זכר איך הגיע הביתה, מזל שהדרך כל כך קצרה.כשפתח את הדלת ונכנס, גלית החווירה, פניו היו שטופות זיעה שערותיו דבקו ברטיבות הזו לרקותיו, הוא היה חיוור מאד ועיניו נראו מעונות.איפה זה? שאל.מה קרה בני? מה קרה? מה פתאום היום? בוא, שב, נטלה אותו בידו והוליכה אותו כמו ילד קטן אל הספה. בני ישב, פניו בתוך ידיו: אני רוצה להסתכל בזה!אבל מה קרה?בני אתה חייב לטפל בעצמך. זה מחמיר משנה לשנה, נמשך יותר ויותר זמן סביב התאריך. והנה עכשיו שוב. סתם ביום רגיל לא קשור לתאריך. אתה נראה כאילו זה קרה עכשיו. עזוב את הקלטת בני, ונלך לטפל בך . גלית הניחה את ידה על ברכו והידקה את אחיזתה , אבל הוא לא נכנע: אני רוצה לראות את זה . נאנחת, נכנעה, הביאה מחדרם את הקלטת, והפעילה את הוידאו .<br />על המסך, הכתבת של הסי.אן.אן. מדוחת מכפר דרום שאחרי הפינוי. על הריסות אחד הבתים עמד מחבל רעול פנים, ובערבית שוטפת דיבר תוך צחוק וצהלות. התרגום לעברית רץ בתחתית התמונה. אני, אמר המחבל , הרגתי את האמא שגרה בבית הזה, אבל לא הצלחתי לגרש את המשפחה שלה מפה. את זה עשה בשבילי הצבא הישראלי. <strong>בידיו החזיק עיתון מיומיים קודם ובו תמונות של בני, מפנה ילד בועט ובוכה מתוך הבית. המצלמה התמקדה בגזיר העיתון ופניו החתומים של בני מעל פניו הבוכות של הילד מילאו את כל המרקע.<br /></strong>בני שלח יד לשלט והקפיא את התמונה. כל גופו רעד מבכי, גלית עירסלה אותו בחיקה ונענעה אותו כמו ילד קטן: די בני, די . עברו יותר מעשר שנים, אפילו הילד בתמונה כבר לא בוכה כמוך. די די, היא הפסיקה לדבר והייתה מנדנדת אותו ומעבירה את ידיה בשערותיו שהיו רטובות מזיעה. בערב, לאחר שישן כמה שעות, התקלח וישב עם גלית בסלון .<br />הביט בה באהבה. היא הייתה היחידה שידעה מה עובר עלי . כולם הכירו את בני דרום המאצ'ו, בעל עסק מצליח, נוהג בשנה אחת בטויוטה קורולה -"המכונית שלך אומרת עליך הכל", ושנה אחר כך בוולבו – "מכונית לאנשים כמוך." מצליחן, חתיך, ויש לו אשה יפה ובית מפואר במרכז העיר .רק גלית, חברתו מהתיכון ואשתו מזה 9 שנים, ידעה איזה שבר יש בתוכו .גם עכשיו, שתקה. נתנה לו מרווח זמן לדבר כשירצה .את יודעת מי היה אצלי היום במשרד לחפש עבודה? יצחק קרן.מי זה?שאלה מופתעת. את מכירה אותו בשם אחר: פעם קראו לו צחי קורנסקי.הבינה הכל.פעם קראו לבני דרום, בנימין רונן . בשלב מסוים הרגיש רצון להנציח את כפר דרום שהיה בין מחריביו ושינה את שמו לדרום .את יודעת, הוא מובטל כבר חצי שנה. המח"ט האדיר של הצנחנים. 1/2 מחפש עבודה.כשהייתי בצבא אם היו אומרים לי שהוא ממש אדם כמוני, שאוכל ושותה והולך לשירותים, לא הייתי מאמין.המג"ד היה חצי אלוקים, אבל צחי קורנסקי? המח"ט הוא היה אלוקים ממש.גם היום הוא נראה בסדר, סמכותי כזה, את יודעת מדבר 'מחטית', אבל אז הוא היה מבחינתי בראש האולימפוס.הפינוי התחיל ביום ד' . הייתה לי משפחה שהייתי אמור לפנות, משפחה רגילה. אבא, אמא, שישה ילדים.זה לא נכון שהמחבל הזה הרג את האמא של הילד הזה- אבל זה נכון שאני נתתי לו את הבית שלהם.נכנסנו לשם שלושה חיילים. עוד שבעה עמדו בחוץ היו שם עוד המון כוחות.אני דפקתי על הדלת.בני הוריד את הראש שוב והבכי הרעיד אותו.גלית התיישבה לידו על הספה דוממת. זו הפעם הראשונה אחרי 11 שנה שהוא סיפר לה מה עבר עליו שם. קיוותה שהדיבורים על זה יעזרו לו.פתחו לי את הדלת שני ילדים.איפה אמא? שאלתי ..בחדר שלה .ואבא?האבא ניגש אלי.שלום. אמרתי לו ..שלום. הוא ענה .ידעתי מה אני צריך להגיד. עברנו על זה שבועות של אימונים. צר לי שאני השליח, אבל הגיע הזמן.הוא לא ענה לי .גם אשתו יצאה מחדר עמדה כמה מטר מאחור נשענת על הקיר. אני זוכר שהקיר היה צבוע משמש כזה. הפנים שלה היו לבנות.אתם צריכים לצאת מפה. זאת החלטת ממשלה .הם המשיכו לשתוק.הילדים נאספו סביבם ונאחזו בהם. הוא חיבק בזרעו אחת נערה בת 12 שהתייפחה.אנחנו נצא עכשיו ונאפשר לכם להתארגן. נחזור בעוד שעה.כשיצאתי החוצה הייתה שם מהומת אלוקים.בנצי גבאי, הג'ינג'י הזה שגר פה ממול ."זה שאתה לא סובל אותו?" שאלה גלית.הסתכל בה מופתע לרגע. לא סובל אותו?כל פעם שאני רואה אותו, אני לא סובל את עצמי ,הוא היה איתי במחלקה.הוא השתולל שם בחוץ.לא רק סרב פקודה אלא השתולל וצעק: מה , אני התגייסתי לצבא כדי להפוך לאיזה "איבן אוקראיני?" לגרש יהודים? חסרים בעולם גויים רשעים שעושים את זה?ניסו להרגיע אותו אבל שום דבר לא עזר הוא לא רק סרב, הוא פשוט צרח על כל מי שהיה שם.אל תעשו את זה, אל תעשו את זה, זה ישב לכם על הנשמות כל החיים. וכאילו קרא את המחשבות שלי המשיך: מה זה עשרים ושמונה יום בכלא? בשביל זה תעשה משהו שעשרים ושמונה אלף שכיר לא יכסו עליו.אתם לא יהודים. יהודי לא מגרש יהודי .כל החיילים עמדו מסביב המומים .. כולנו ידענו ממש ידענו שהוא צודק.הרגשנו כמו צוררים. הרגשנו שבאנו ממש לרצוח פה. אבי פחימה, היה אמור לפנות את משפחת כהן. הוא הסתלק משם, לא עמד בזה, נגש למ"פ הושיט שתי ידיים מחוברות ואמר: תעצור אותי אני מסרב פקודה. הבינישים שבחבורה עמדו בצד ואמרו כולם: אנחנו לא מסרבים פקודה אבל אנחנו לא יכולים והג'ינג'י אדום יותר מהשיער שלו ממשיך לצרוך על כולנו ועל המפקדים: 2000 שנה יהודים סבלו אבל זה כבר מוגזם. בידיים שלנו לגרש יהודים?" מי שלא מסרב פקודה הורס את הצבא, הורס את הצבא, משחית אותו, צבא מפנה זה צבא טמא! טמא! בשלב הזה הגיע המח"ט לשטח ..תוך שתי דקות, בנצי היה קשור בתוך ג'יפ, הג'יפ נסע ואנחנו עוד שמענו אותו צורח "יהודי לא מגרש יהודי".ואז הבנתי שעברה שעה, ואני צריך להיכנס שוב לבית, ואין לי ברירה והגיע רגע האמת. פתאום לא יכולתי. לא הרגשתי שיש לי סיבה מספיק טובה לעשות את זה .בעצם, אפשר להגיד שידעתי שכל הסיבות שאמרו לי לא באמת נכונות ובטח לא מספיק חזקות מול הדבר הנורא הזה שאני, בני רונן, הולך לגרש יהודים מהבית שלהם כמו איזה אוקראיני מהמאה שעברה. עמדתי בצד הבית ופשוט הקאתי את הנשמה שלי , עד שיצאו לי רק מים ירוקים.מישהו הביא לי מימיה. הרגלים שלי רעדו כששטפתי את הפה והפנים.פתאום, אני רואה מול העיניים שלי את צחי קורנסקי. המח"ט. הוא ניגש אלי וחיבק לי את הכתף. הרגשתי שאלוקים בעצמו יורד אלי ומחבק אותי. הייתי בהלם.הוא דיבר איתי "מח"טית"."מחטית?" שאלה גלית.בני הביט בה כאילו הוא לא זוכר מה היא עושה פה . הרגישה שהוא חוזר פתאום ממקום רחוק מאד וכבר הצטערה ששאלה. הוא נרעד ואמר לה: "מח"טית" – מילים קצרות בצרורות. מילים מאד חכמות, כמו "יכולות" איכויות", משולבות בקצת "חזון" "ציונות" "שלטון החוק" ו"גאוות יחידה".אני לא זוכר בדיוק מה הוא אמר, אבל הבנתי אז היטב זה לא אני, בני רונן החייל הפשוט מפנה אלא אנחנו, המחלקה, שמאחוריה כל הפלוגה ומאחוריה כל החטיבה ומאחוריה המח"ט ומאחריו הרמטכ"ל וראש הממשלה...זה נתן לי כוח. הוא הסביר לי שזו פקודה שלו וצריך לסמוך על שיקול דעתו, והוא סומך על שיקול דעתו של הרמטכ"ל שמצבע מה שהממשלה אמרה לעשות.אז זה לא אני. זה היה אנחנו.ו"אנחנו" הזה שהיה מורכב ממני ועוד שלושה חיילים, נכנסנו לבית, והחזקנו את האבא והוצאנו אותו החוצה, והחיילות לקחו את האמא והילדה הגדולה והילדים הקטנים רצו בוכים אחרי ההורים. ו"אנחנו" שהיה מורכב ממני לבד, נכנסנו לתוך הבית, ומצאנו שם ילד אחד מתחבא באמבטיה והרמתי אותו צורח ובועט ובוכה, והלכתי איתו החוצה בפנים חתומות, כדי לא להתפרק ולהתרסק לגמרי. ואז כנראה צילמו אותי. ואני הנחתי אותו בתוך הטיולית עם ההורים שלו, וניסיתי להרגיע אותו, אבל הוא ממש פחד ממני. היתה לו בעיניים זוועה כשניסיתי לגשת אליו. וירדתי מהאוטובוס. ואני רק זוכר שהגעתי כמעט עד הג'יפ, והיה לי שחור בעינים. ואני לא זוכר יותר, רק שהתעוררתי בתאג"ד וביקשתי ללכת, ואיכשהו הגעתי הביתה. ואת באת ולא הבנת למה אני עומד מול הראי ובוכה ואומר אני לבד פה. אין פה אף אחד אני לבד פה מול המראה. המ"מ והחבר'ה והמג"ד והמח"ט והראש ממשלה. וצרחתי שעה, אני לבד פה אני לבד פה. עד שאמא שלי הזמינה רופא שנתן לי זריקת ארגעה. ועכשיו שלוש עשרה שנה אחרי, אני לבד פה לבד פה. אני בידיים שלי עשיתי את זה. <strong>והיום כשפתאום הבנתי שאני לא לוקח אותו בתור סמנכ"ל כי אני לא סומך עליו. אז איך הקשבתי לו אז? אין שותפים בכזה דבר הייתי צריך להקשיב רק לעצמי. לאמת שלי. שום מח"ט לא יכול לחשוב להרגיש ולהיות אמיתי איתי במקומי. </strong>והמח"ט הוא לא אלוקים. אלוקים נמצא איתי במראה.ואז ראיתי את הקלטת הזאת וזה נכון. זה אני שעשיתי את זה. אני גירשתי אותו מהבית. ובנצי הג'ינג'י ישב 28 יום על הסירוב ו-28 יום על העלבת קצין. והחנטרישים האלה עוד מצאו איזה שהוא סעיף נוסף. אז הוא ישב עוד שבועיים ויצא בן אדם. ואני מה?החלפתי את השם רונן ל"דרום" לא כדי להזכיר לאחרים אלא בשבילי. שאני אזכור.<br />המחברת היא נעה אריאל, שחקנית תיאטרון בובות, ומפיקת הצגות.לפרטים: 052-6051200.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112419481733367997?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1124179092646205762005-08-16T10:56:00.000+03:002005-08-16T10:58:12.650+03:00<a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/6500.jpg"><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/6500.jpg" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112417909264620576?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1124167080942940232005-08-16T07:35:00.000+03:002005-08-16T07:38:00.953+03:00<p>ח"כ טיבי הגיע אתמול לעזה לראשונה מזה 6 שנים. "זוהי התחלה של תקופה חדשה"<br /></p><p>איתמר ענברי15/8/2005 23:04 </p><p><br />בין המוני האנשים החוגגים את נסיגת ישראל מעזה, אפשר היה למצוא היום גם את ח"כ אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל). <strong>טיבי שהגיע אתמול לעזה הספיק כבר להיפגש עם צמרת ההנהגה הפלשתינית</strong> והביע תקווה שיישום תוכנית ההתנתקות הוא תחילתו של שלב חדש. ח"כ טיבי, שלא ביקר בעזה מזה 6 שנים, הגיע אתמול לרצועה כ-6 שעות לפני <a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART/970/836.html" target="_blank">סגירת</a> מחסום כיסופים.הוא הוזמן לעזה על ידי השר לעניינים אזרחיים ברשות והממונה על "תיק" ההתנתקות, מוחמד דחלאן. <strong>במהלך היממה, שבה הוא שוהה בעזה, הספיק טיבי להיפגש פעמיים עם יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן, ועם השר דחלאן</strong>. מחר הוא צפוי להיפגש גם עם ראש הממשלה הפלשתיני, אבו-עלא, ולקיים מסיבת עיתונאים שארגנה עבורו הרשות הפלשתינית. הוא הביע אופטימיות באשר לסיכויי הצלחתה של תוכנית ההתנתקות. "מדובר בתקופה חדשה המסמלת את התחלת הנסיגה", אמר הערב ל-NRG מעריב. "<strong>זה רגע חשוב שמפנים התנחלויות, ויכול להיות שזו התחלה של שלב חדש בתנאי שזה יימשך גם בגדה המערבית</strong>". לדבריו, הצד הפלשתיני מעוניין בנסיגה חלקה ומהירה, ללא כל עימות. </p>מתוך<br /><a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART/971/533.html">http://www.nrg.co.il/online/1/ART/971/533.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112416708094294023?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1124106886016847292005-08-15T14:53:00.000+03:002005-08-15T14:54:46.023+03:00נשק צה"לי חדש נגד המתיישבים: משאיות ריקות 13:53, 15 אוגוסט 2005 / י' באב תשס"ה<br />דרך חדשה מצא צה"ל ע"מ להחליש את הציבור בגוש קטיף: נהגי משאיות הובלה מקבלים תשלום על הסעת משאיות ריקות מהגוש ואליו ע"מ ליצור תחושה שמשפחות נוספות נוטשות את המקום. נהג משאית מעיד.<br /><br /><strong>נהג משאית הובלות סיפר לחברו תושב נווה דקלים כי צה"ל משלם לו על מנת שייסע שוב ושוב על ציר כיסופים מגוש קטיף ואליו, כשהמשאית שלו ריקה. זאת על מנת ליצור תחושה שקיימת תנועת הגירה מרצון של תושבים מישובי הגוש למגורים חדשים.על פי עדותו של הנהג נועדות הנסיעות הריקות ליצור אווירת דמורליזציה בקרב התושבים בגוש קטיף</strong>. כך מדווח כתבנו עוזי ברוך.<br /><a href="http://www.a7.org/news.php?id=121246">http://www.a7.org/news.php?id=121246</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112410688601684729?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1124094989524201392005-08-15T11:31:00.000+03:002005-08-16T06:59:09.193+03:00מח"ט גולני הגיע למורג כדי לחלק את צווי הפינוי ופגש שם את אחד מפקודיו בעבר שהחל למרר בבכי<br />NRG מעריב15/8/2005 9:39<br /><br />מפגש סוחט דמעות במורג: מפקד חטיבת גולניחווה הבוקר את מה שצפויים לעבור בימים הקרובים עוד קצינים רבים. אלוף-משנה ארז צוקרמן, שהגיע עם אנשיו לחלק את צווי הפינוי נתקל בלירון, תושב מורג ששירת בעבר תחת פיקודו. הצעיר פרץ בבכי וצוקרמן שלא נשאר אדיש העניק לו חיבוק<br /><strong><span style="color:#ff0000;">לירון, קצין משוחרר שהיה סגן מפקד פלוגה בחטיבת גולני וגר במורג, פנה לצוקרמן ברגע שהגיע לשער היישוב - שם כבר היו מרוכזים עשרות בני-אדם. "אנחנו היינו יחד איתכם", אמר בבכי. "יש פה את המג"ד שלי. אלבז היה הסמג"ד שלי ועם אחיו הייתי ביחד ב'מסייעת'. אנחנו לא האויב שלכם ואתם לא האויב שלנו. יש פה אויב כמה קילומטרים מפה שכל יום הורג אותנו. איך אנחנו הפכנו להיות האויב כרגע. עד לפני עשרה חודשים הייתי קצין על מדים ירוקים, עכשיו אני על מדים כתומים ונהייתי אויב".</span></strong><br /><br /><br />אלוף-משנה צוקרמן ניסה להרגיע את הצעיר ולדבר על ליבו, <span style="color:#ff0000;"><strong>אך זה המשיך לדבר בלהט והזכיר למח"ט מפגש קודם ביניהם לפני כמה שנים. "אני זוכר שיחה אצלך במשרד", אמר. "אמרתי לך כמה אני רוצה להגיע לגולני ואתה אמרת לי כמה זה חשוב להיות קרבי. מגינים על המדינה ומגינים על התושבים. לא מגרשים את התושבים</strong>".<br /><br /></span>לירון תקף בהמשך דבריו את הרמטכ"ל, דן חלוץ. "אם המשימה הזו היא כל כך חשובה, למה הרמטכ"ל לא עומד פה ועושה אותה", שאל. "אתה לימדת אותי שקצין צה"ל בחיים לא יצעק 'אחרי' בלי שהוא יסתער קודם כל. <strong><span style="color:#ff0000;">למה אתם נמצאים פה והרמטכ"ל מתראיין לתקשורת. אתם עושים את העבודה ואנשים אחרים עושים הון פוליטי על חשבונכם. למה הרמטכ"ל צועק קדימה להסתער והוא לא נמצא פה. למה הוא צעק אחרי אבל נשאר במשרד. ארז אנחנו אוהבים אותכם. אנחנו רק רוצים שתאהבו אותנו בחזרה".</span></strong>צוקרמן שההזדהות והכאב ניכרו היטב על פניו, ניגש לצעיר וחיבקו בחום. לאחר מכן פנה לתושבים: "אני רוצה להגיד לכולם, לכל המכובדים, נמצאים פה המפקדים הבכירים של חטיבת גולני בהווה. אנחנו מייצגים את כל המורשת של החטיבה ואת המסורת שלה. קודם כל אנחנו אוהבים אתכם. אנחנו איתכם ביחד והיום באנו להציע לכם עזרה. אם תרצו ניכנס ואם לא נלך לדרכנו. באנו כדי להפגין סבלנות. מבחינתנו המחאה הזו היא בסדר גמור".<br /><br />כולל סרט וידאו מרגש בכתובת :<br /><a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART/971/109.html">http://www.nrg.co.il/online/1/ART/971/109.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112409498952420139?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1124007928612755142005-08-14T11:24:00.000+03:002005-08-14T11:25:28.620+03:00<p>עוד חמש שאלות לתקשורת העוינת<br />כמה אנשים היו בהפגנת הימין? מי הציל את האנדרטה לזכר יצחק רבין מחילול? ואיך הוברח אקדח לבית המעצר? NRG יהדות מגיש את מקבץ השאלות השבועי לתקשורת העוינת, באוירת תשעה-באב. יש לכם שאלות נוספות?</p><p><br />מערכת NRG יהדות14/8/2005 9:34 </p><p><br /><strong>1. הצצה בכותרות חמישה אתרי אינטרנט חדשותיים, מייד עם תום עצרת ההמונים בכיכר רבין בת"א, בכדי לנסות ולהבין כמה אנשים השתתפו בה, הניבה תוצאות שעליהן בדיוק נאמר: "ללא מילים". ואלו התוצאות: אתר הארץ - 100,000. וואי-נט - 150,000. NRG-מעריב - 200,000. אתר הצופה: 250,000. אתר ערוץ 7: 300,000. שימו לב במיוחד לפער הזניח של 200,000 איש בלבד בין ההערכה הנמוכה לגבוהה ביותר. אחרי נתונים כאלה, מישהו עוד מאמין במושג "עיתונות אובייקטיבית"?</strong>2. לבד מהערכתו הנמוכה להתמיה של מספר המשתתפים בהפגנה (בגיליון המודפס למחרת, אגב, עלה המספר ל"כ-150,000"), טרח אתר "הארץ" לציין בהבלטה לאורך כל הערב כי "אנדרטת ההנצחה לראש הממשלה יצחק רבין מאובטחת בעשרות שוטרים", כלומר, מאות אלפי הכתומים הגיעו לכיכר עם שאיפה אחת מרכזית והיא לחלל ולנתץ את האנדרטה לזכר רבין, ורק בזכות עשרות השוטרים שמנעו את ההמונים המסתערים בגופם, נמנעה המזימה. עיתונות אובייקטיביות כבר אמרנו?<strong>3. "ידיעות אחרונות" בישר השבוע בכותרת כי "אקדח הוברח לאגף עצורי ההתנתקות". מי שלא המשיך לקרוא את האותיות הקטנות, הבין כי לפנינו עוד פריעת חוק פלילית ומסוכנת של מתנגדי ההתנתקות. האמת כל כך רחוקה מהכותרת, שקשה להשתחרר מתחושה קשה של רדיפה ושיסוי. הסיפור, שמפורט בכתבה עצמה, פשוט מאוד: שוטרים עצרו חשודים בניסיון הסתננות לגוש קטיף. אחד העצורים, שנשא אקדח ברישיון, הושלך לתא המעצר בלא שנערך עליו חיפוש, כשהאקדח נמצא כמובן גלוי על חגורתו. סוהרים שהבחינו בעצור החמוש מיהרו להכריז על מצב חירום ורק אז הוחרם הנשק. לא קצת מדאיג גם אתכם לגלות באיזו קלות הופכת פאשלה משטרתית קלאסית לכותרת שקרית המאשימה אנשי הימין בעבירה פלילית?</strong>4. מי שקרא בבוקר שאחרי עצרת התפילה ההמונית בכותל, רק את העיתון החרדי-ליטאי "יתד-נאמן", לא יכל היה לדעת כלל על שהתרחשה. גם העיתון המייצג את הפלג החרדי-חסידי, "המודיע", דיווח עליה רק באחד מעמודיו הפנימיים, באופן מינורי ומוצנע, חסר פרופורציות לחלוטין לגודלה וחשיבותה, במיוחד לנוכח העובדה כי השתתפו בה על פי כל ההערכות, עשרות אלפי חרדים. האם תשעת הימים זה הזמן הטוב ביותר לנקום באחיכם השרויים במצוקה בחבל עזה? האם לא מגיע להם, או לפחות לקוראיכם, סיקור הוגן וחף משיקולים צרים וקטנוניים?<strong>5. מוסף "7 ימים" הקדיש השבת את כתבת השער שלו לחשבון הנפש של מנהיגי יש"ע. את הכתבה ליווה סקר שביצע מכון "דחף", שבדק את תחושותיו ודעותיו של הציבור הישראלי כלפי המתנחלים. הממצא שזכה להופיע בשער היה: "60% מהציבור חושבים שהמתנחלים לא התאימו את עצמם למציאות". מעניין מדוע ממצא אחר, מאותו סקר בדיוק, הוצנע עד כמה שאפשר, שלא לדבר על כך שלא הופיע בכותרת, ולפיו 64% מהציבור חושבים שהתקשורת הישראלית התגייסה באופן חד-צדדי לטובת תכנית ההתנתקות?</strong></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112400792861275514?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1123792136236205222005-08-11T23:25:00.000+03:002005-08-11T23:28:56.240+03:00אבא - למה מגרשים אותנו ?<br />עכשיו כבר לא יהיו קטיושות וקסאמים יותר ?<br /><br /><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_fatherSon.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_fatherSon.jpg" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />גירשו אותנו מכל מדינות ערב ואירופה ועכשיו גם מישראל ??????<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112379213623620522?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1123787369632986022005-08-11T22:04:00.000+03:002005-08-11T22:10:28.270+03:00250,000 בהפגנת הימין בכיכר רבין ביקשו לדעת למה ?<br />מה הסיבה שמגרשים יהודים ? למען הסכם שלום ?<br />ולמה ממגנים את ישובי הדרום מפני קסמים שיבואו ח"ו אחרי הגירוש ?<br /><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_rabin.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_rabin.jpg" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />אה , שכחנו - גם אתמול היו 150,000 בכותל<br />וגם הם שאלו את אותן השאלות ...<br /><br /><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_kotel.jpg"><img style="CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_kotel.jpg" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112378736963298602?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1123228470136659292005-08-05T10:52:00.000+03:002005-08-05T10:56:41.596+03:00<p><strong><span style="color:#ff0000;">יונתן החשמונאי היה היהודי הראשון שכבש אותה. יגאל אלון ויצחק רבין קבעו שהיא חלק מהמדינה. לנצח. כבר 2,150 שנה, עם הפסקות קצרות, חיים יהודים בעזה. ספר חדש, חוזר אל השורשים<br /></span></strong></p><p>יותם ירקוני5/8/2005 8:00<br />עכשיו אתה מוציא ספר על ההתיישבות היהודית בחבל עזה, שאלתי את העיתונאי חגי הוברמן, מחבר "שורשים בחולות". עכשיו? לפני שהכל נגמ? למה לא תחכה עוד חודש-חודשיים ותכתוב גם את הפרק האחרון? "עכשיו זה הזמן", השיב הוברמן בדיבורו הנמרץ, "עוד כמה חודשים זה כבר לא יעניין אף אחד".עזה אמנם מוזכרת בתנ"ך כאחת מחמש ערי הפלשתים, ובתקופת המחבל המתאבד הראשון שמשון הגיבור אף היתה לבכירה שבחמש, אבל מאז ימי החשמונאים ישבו בה, לסירוגין, יהודים. הסיבה העיקרית, להערכת החוקרים, היתה נעוצה ב"דרך הבשמים" העתיקה שהוליכה מחצי האי ערב לנמל עזה, שעליה נעו שיירות הסחר הנבטיות. במילים אחרות, הנטייה היהודית לסחור הובילה את שושלת בית חשמונאי לשים ידה על התבלינים והבשמים שעשו דרכם מערבה לערי הים התיכון. הרבה לפני שחטיבת הרגלים של דוד אלעזר (דדו) טיהרה את עזה במבצע קדש (56') היה אחיו של יהודה המכבי, יונתן החשמונאי, ליהודי הראשון שכבש את העיר. זה היה בשנת 145 לפנה"ס. אז גם החל שמעון החשמונאי, אחיו של יונתן, ליישב בה יהודים. ב-50 השנה הבאות התרופפה שליטת החשמונאים בעיר, עד שבא אלכסנדר ינאי והטיל על עזה מצור בן שנה. בסוף המצור אילץ ינאי את התושבים שנותרו בחיים להתגייר. אבל הימים הם ימי הכיבוש הרומי בארץ ישראל, ובשנת 61 לפנה"ס הפך מושל סוריה, גביניוס, לראשון שגירש יהודים מחבל הארץ הזה. העדויות הבאות המוזכרות בספרו של הוברמן מעידות על קהילה יהודית גדולה וחזקה בימי המשנה והתלמוד, היינו במאות השלישית והרביעית לספירה. בשנת 324 עלה ברומא לכס הקיסרות קונסטנטינוס, הקיסר הנוצרי הראשון. בהתאם לדתו של קונסטנטינוס, החלו חייליו הרומאים לבנות כנסיות בכל רחבי הממלכה, וכך גם בעזה. אלא שהקהילה היהודית המבוססת הרסה את יסודות הכנסייה בכל פעם שניסו הרומאים להקימה. הקיסר ויתר על עזה, ובמקום זאת החליט לשקם את העיר הקדומה עזה-מיומס (עזה-ים) ולהקים בה יישוב נקי מיהודים. גם זה לא הצליח, והסיבה, שוב, היתה המסחר הער שהתנהל בעזה-ים. איפה שיש מסחר, כותב הוברמן, יש גם סוחרים, וכשיש סוחרים יש גם יהודים. 300 שנה אחר כך אנחנו מגלים כי לא רק שבעזה ישבו יהודים, אלא שהעיר קיבלה חשיבות כשל ירושלים עצמה בתקופה שבה נאסרה עליית יהודים לעיר. "ולא היה אחד מישראל יכול לבוא (לירושלים) ", כתב הקראי סהל בן-מצליח בן המאה העשירית, "והיו היהודים אשר במזרח באים אל מדינת מעזיה (טבריה) להתפלל שם. במערב היו באים אל מדינת עזה". במקור קראי אחר נכתב: "כי לא יכלו לבוא אל ירושלים ומארבע כנפות הארץ היו באים אל טבריה ואל עזה לראות המקדש".המלחמות בין מצרים לסוריה בתקופה המוסלמית הראשונה, ואחר כך התקפות הסלג'וקים על הארץ, הסבו נזקים כבדים לעיר, על כל יושביה.כשכבשו הצלבנים את ארץ ישראל בשנת 1099 הם מצאו עיר שוממה. ב-1149 הורה המלך הצלבני באלדווין להקים את העיר מחדש, אך בעדויות הנוסעים היהודים החשובים מהמאה ה-12 ( בנימין מטודלה ופתחיה מרגנשבורג) לא מוזכרים יהודי עזה. הסברה הרווחת היא שפשוט לא היו יהודים בעזה באותה תקופה, אם כי החוקר יצחק בן-צבי (הנשיא השני) העלה את הסברה כי כשבאלדווין חידש את העיר כן חיו בה יהודים. זאת לפי עדויות שמצא בן-צבי על חידוש היישוב השומרוני בעיר באותה תקופה, ומתוך הידיעה כי שתי העדות התגוררו לעתים באותם המקומות. כך או כך, הרי שמאמצע המאה ה-13, עת כבשו הממלוכים את הארץ, ידעו העיר ויהודיה תקופת פריחה אדירה. העיר כולה התפתחה והגיעה לגודלה של אלכסנדריה, ואילו הקהילה היהודית שבה היתה גדולה מזו של ירושלים. כך תיאר הבנקאי מפירנצה, רבי משולם מוולטורה, את ביקורו באזור בשנת 1481: " עזה קורין אותה הישמעאלים גאזה, והיא ארץ טובה ושמנה ופירותיה משובחים מאוד. ולשם נמצא לחם טוב ויין טוב, אף כי היינות אינם עושים אלא היהודים. . . וכמו ס' (60) בעלי בתים יהודים, וכמו כן ד' בעלי בתים שומרונים והים יושבים בשיפוע הארץ". עוד עולה מתיאוריו של הבנקאי האיטלקי כי יהודי המקום ידעו להראות את המקום שבו מתה נפשו של שמשון עם הפלשתים, ולמעשה התגוררו לא רחוק משם (כשמינית המייל).<br /><a name="AAAMZdAAYAABexDAAA"></a>מרכז השבתאות העולמי<br />עם גירוש יהדות ספרד ב-1492 הגיעו רבים לארץ ישראל והגדילו את הקהילה בעזה. פחות מ-20 שנה אחר כך כבשו הטורקים את הארץ והחל גל עלייה גדול לעיר. מסמכים מהארכיון הממלכתי בקושטא מלמדים כי בשנת 1548 חיו בעיר 116 משפחות יהודיות ועוד חמישה רווקים. עיסוקיהם המרכזיים באותה תקופה: מסחר, צורפות ומעט חקלאות. לאחר תקופת דעיכה מסוימת שוב פרחה הקהילה היהודית בעזה במאה ה-17, בימיו של רבי ישראל נג'ארה, הפייטן המפורסם. נג'ארה חיבר את ספר הפיוטים "זמירות ישראל" ובו הפזמון "יה ריבון עולם" המושר עד היום בליל שבת, הן אצל האשכנזים והן אצל הספרדים. אבל הקהילה שבנו הרבנים לבית נג'ארה עתידה היתה להתרסק כמעט, וזאת בשל יהודי בשם נתן בנימין בן אלישע חיים אשכנזי, הידוע יותר בכינויו נתן העזתי. נתן הקדיש את רוב זמנו ללימודי קבלה, והיה ידוע באותה תקופה כמי שיכול לראות את נפש האדם ובעיקר לרפאה. לכן הגיע אליו באחד הימים יהודי טורקי שסבל כנראה ממה שמכונה היום מאניה דיפרסיה. לאיש קראו שבתי צבי. שבתי צבי כנראה חשב כבר קודם שהוא המשיח, אבל נתן העזתי לא רק שלא ריפא אותו מהזיותיו, אלא שכנע אותו שאכן הוא הוא משיח בן דוד. בליל שבועות 1660 (או 1665) עמד נתן העזתי בבית הכנסת בעזה והכריז: "זהו מושיען של ישראל משיח אלוהי יעקב", והציבור כולו קרא לעומתו "חי מלכנו שבתי לעולם".עזה הפכה למרכז תעמולת השבתאות בארץ ובעולם כולו. נתן העזתי שלח ממנה מכתבים לכל העולם ובהם בישר על הופעתו של המשיח וזירז את העם לצום ולחזור בתשובה. אחרי שרבני ירושלים החרימו את שבתי צבי, פירסם נתן את נבואתו כי ירושלים חדלה להיות עיר הקודש וכבודה ניתן לעזה. תנועת השבתאות, כידוע, כמעט המיטה אסון על היהדות כולה, וכך היה בעיקר בעזה. יהודים עוד ישבו בעיר במאה ה-18, עד שהגיע לאזור הקיסר הצרפתי נפוליאון בשנת 1799. חיילי נפוליאון החזיקו בעיר כשלושה חודשים, שבמהלכם עסקו בעיקר בביזה ובשוד. היהודים ברחו, רובם לירושלים ולחברון. עד 1811 כבר לא ישבו יהודים בעזה, וכשביקש השליט המצרי אברהים באשה לפרק את בית הכנסת בעיר בשנת 1835, מיהרו פליטי העיר שישבו בחברון לקחת את הדלתות המקושטות של בית הכנסת. הדלתות מעזה הוצבו בבית הכנסת אברהם אבינו בחברון. חלפו 50 שנה עד שהגיע לבקר בארץ אחד מראשי חובבי ציון ברוסיה, זאב קלונימוס ויסוצקי. כן, זה מהתה. ויסוצקי דאג ליהודים הרוסים הרבים שבאו ארצה במסגרת העלייה הראשונה והציע למנהיגי היהודים בארץ (כמו אליעזר רוקח, אליעזר בן-יהודה) להקים יישובים עירוניים בערים ערביות. בשנת 1886 יצא לעזה גרעין יהודי מיפו בראשותם של אברהם חיים שלוש ונסים אלקיים. עד מהרה התבסס היישוב היהודי בעזה, מנה עשרות משפחות, שלושה בתי כנסת, שני שוחטים, בית קברות ומקווה טהרה. ב-1908 ביקר חכם נסים אלקיים בירושלים ונפגש שם עם אליעזר בן-יהודה. אלקיים הציע לו לפתוח בית ספר עברי בעזה, וזה אכן הוקם שנתיים אחר כך. ב-1914 אפילו פתח אפ"ק (אנגלו-פלשתינה בנק) סניף בעיר, אבל בסוף אותה שנה שוב נאלצו היהודים לעזוב את העיר, וזאת בשל המלחמה שהתרגשה על העולם, מלחמת העולם הראשונה. בשנות המלחמה הראשונות גירשו הטורקים רק את היהודים שהיו נתיני מדינות אויב (אנגליה, צרפת), אך לקראת סוף המלחמה, כשהחזית התקרבה לעזה, גירשו הטורקים את כל תושבי העיר. רק בשנת 1919, כשהבריטים כבר שלטו בארץ, החלו יהודים חוזרים לעזה, אם כי לא בהמוניהם. כעבור שנתיים, בפרעות תרפ"א, עזבו שוב היהודים וחזרו אחרי חודשיים, כשנרגעו הרוחות. כשהחלו פרעות תרפ"ט של ערביי הארץ ביהודיה, פינו הבריטים את 50 היהודים מעזה לתל אביב, וכך שפר גורלם מזה של אחיהם בחברון, בירושלים ובמוצא. מאז לא ישבו עוד יהודים בעיר עזה, אך לחבל הארץ המכונה היום רצועת עזה הם עוד ישובו.<br /><a name="AAAMZdAAYAABeuIAAa"></a>נח"ל רפיח הסודית<br />במוצאי יום כיפור של שנת 46' העלו ההנהגה הציונית ומפקדת ההגנה 11 נקודות יישוב חדשות באזור הנגב, בתגובה לתוכנית מוריסון שאיימה לקרוע את הנגב מהמדינה שעתידה לקום. אחת הנקודות היתה בכפר דרום, שעלה לקרקע באותו לילה בפאתי העיירה דיר אל-בלאח שברצועה. הקיבוץ הדתי כפר דרום (מקור השם בתלמוד) התקיים כשנה וחצי, עד שנת תש"ח. במלחמת השחרור עמדו מגיני היישוב זמן רב מול התקפות הצבא המצרי, אך לבסוף, בהוראת המטכ"ל, נטשו. פחות מעשר שנים אחר כך הצליח צה"ל לכבוש את חצי האי סיני ואת רצועת עזה במבצע קדש. הנח"ל מיהר להקים היאחזות ליד רפיח, במטרה להפוך אותה לקיבוץ דתי. הנח"לאים גידלו במקום 350 תרנגולות, 80 כבשים ושמונה פרות. אלף דונם נחרשו, ב-60 מהם נזרעו ירקות. בסוכנות היהודית כבר השלימו את ההכנות לאזרוח "נח"ל רפיח", אבל אז מחליט בן-גוריון, תחת לחצן הכבד של המעצמות, לסגת מסיני והרצועה. ההתיישבות בנח"ל רפיח נשמרה בסוד שנים ארוכות בהוראת הצנזורה הצבאית. חולפות להן עוד עשר שנים וצה"ל שוב כובש את הרצועה במלחמת ששת הימים. ראש הממשלה לוי אשכול היה חלוק בדעתו לגבי השטחים שנכבשו. "אנחנו רוצים רק את הנדוניה - בלי הכלה", אמר אשכול, כשהנדוניה היא השטחים והכלה היא הפלשתינים. ממשלתו של אשכול החליטה עשרה ימים לאחר תום המלחמה כי היא מוכנה לנסיגה מלאה לגבול הבינלאומי בגזרות מצרים וסוריה. לגבי רצועת עזה, שלפי הגבול הבינלאומי לא נחשבה שטח מצרי, אמר אשכול: "עזה לא תחזור עוד למצרים".כחודש לאחר המלחמה הגיש לממשלה השר יגאל אלון מסמך הנושא את הכותרת "עתיד השטחים ודרכי הטיפול בפליטים". המסמך מוכר יותר כ"תוכנית אלון" והוא זה שהכתיב בשנים הראשונות את אופי ההתיישבות ביש"ע. בסעיף 7 במסמך אלון נכתב: "רצועת עזה תהיה חלק בלתי נפרד מישראל על תושביה הקבועים. חיבורה הרשמי לישראל יהיה רק לאחר שפליטי הרצועה ישוקמו מחוצה לה, עד אז יהיה לרצועה מעמד של אזור כיבוש".בספטמבר67' מינה אשכול ועדת פרופסורים שתמצא פתרונות לבעיית הפליטים. תחת הסיווג "סודי" נכתב בדוח הוועדה כי "המערכת הכלכלית של הרצועה תשולב בזו של ישראל", " מים יוקצו לרצועה ממקורותיה של ישראל לכיסוי שאיבת היתר" ו"יוקמו ארבעה-חמישה יישובים יהודים בעיקר בסביבות רפיח". המטרה של הסעיף האחרון היתה ברורה, כותב הוברמן: להקים חיץ יהודי בין סיני לרצועה. במהלך השנה הראשונה לגבולותיה החדשים של המדינה הוקמו היאחזויות נח"ל ברמת הגולן ובבקעת הירדן, וחודש היישוב היהודי בגוש עציון ובחברון (שלא ביוזמת הממשלה). למרות שברצועה אותרו ארבעה שטחים גדולים ולא מיושבים, התעכבה העלייה לקרקע. במאי68' הציע יגאל אלון לממשלה להקים שני יישובים "בין במתכונת היאחזויות נח"ל ובין במתכונת יישובים אזרחיים בין רפיח לבין העיר עזה". וכך נימק אלון את ההצעה: "להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה על ידי כך שהן מפצלות את הרצועה דרומה מהעיר עזה. כמו כן, קיימת חשיבות בטחונית רבה לנוכחות יהודית בלבה של עזה".עוד שנה עברה, התיישבות בעזה עוד לא קמה, ובינתיים החל הטרור להרים ראשו. ביולי69' מבקש אלון משר החקלאות חיים גבתי חוות דעת בקשר להקמת שתי משבצות: האחת באזור אבו מדיאן (לימים נצרים) והשנייה באזור סמיירי (לימים נצר חזני). את תשובתו של גבתי הביא מתאם פעולות צה"ל בשטחים, האלוף שלמה גזית: השר מתנגד להקמת התיישבות חקלאית באזורים אלה כל עוד לא הובטחה האפשרות לספק מים בכמויות הדרושות. בנושא המדיני-בטחוני לא היו ספקות. גזית: "בשל ההתפתחויות הבטחוניות האחרונות רואים במערכת הביטחון עניין רב בהקמת שתי היאחזויות בהקדם האפשרי בשל המשמעות המדינית שעשויה להיות לצעד כזה על תושבי הרצועה".ההתפתחויות הבטחוניות שעליהן מדבר האלוף גזית הן עליית הטרור. מערכת הביטחון שעליה מדבר גזית היא אלוף פיקוד הדרום, אריאל שרון.<br /><a name="AAAMZdAAYAABajZAAC"></a>חמש אצבעות חוצצות<br />הקו המוביל במחשבה על התיישבות ברצועה היה אחד, כותב הוברמן: לשבור את הרצף הערבי וליצור נוכחות יהודית אזרחית, שתגרור, כמובן, נוכחות ביטחונית-צבאית. התוכנית היתה לשלוח "יד של התיישבות" מישראל לתוך חבל עזה. בידו של אדם חמש אצבעות ואלו הן: 1. גוש בצפון הרצועה (לימים ניסנית, אלי סיני ודוגית) שיפריד בין הרצועה לדרום חוף אשקלון; 2. אזור אבו מדיאן (לימים נצרים) שיחצוץ בין עזה לדיר אל-בלאח; 3. גוש יישובים (לימים כפר דרום, נצר חזני, קטיף וגני טל) שיוקם בין דיר אלבלאח לחאן יונס; 4. גוש יישובים (לימים מורג, בדולח, גדיד, גן אור, בני עצמון, פאת שדה ורפיח ים) שיוצב בין חאן יונס לרפיח; 5. גוש יישובים בפתחת רפיח (לימים חבל ימית) שנועד לנתק את הרצועה מצפון סיני. בינואר 70' עדיין לא ישבו יהודים בעזה, אבל הממשלה מינתה "ועדת שרים לענייני התיישבות". יושב הראש הראשון היה יגאל אלון. בסוף פברואר אותה שנה דנה הוועדה בנושא ההתיישבות בחבל עזה. על הפרק: הקמת שתי היאחזויות נח"ל. אלון תמך בהצעה. שר החקלאות גבתי התנגד משיקולי מים (שאיבה לא מבוקרת בימי המצרים כמעט שייבשה כליל את הרצועה).גם מתאם הפעולות בשטחים,שלמה גזית,התנגד." השיקול הוא בהחלט לא בטחוני. מבחינה בטחונית זו קטסטרופה להכניס את שני היישובים הללו ללב הרצועה. בשיקול מדיני-בטחוני צריך לתת מכת חשמל לרצועה ולהראות להם היכן אנו ואיפה הם".הוועדה התפזרה ללא החלטה, רק כדי לשוב ולדון באותו נושא ארבעה חודשים אחר כך. גזית שוב התנגד: "שתי ההיאחזויות לא באות לפתור בעיה בטחונית אלא כמעט ליצור בעיה כזו. הסיבה שאנו מחייבים הקמת היישובים היא פוליטית-פסיכולוגית ובראש ובראשונה - פוליטית. אנחנו טוענים כבר שלוש שנים, שעזה לא תחזור להיות תחת שלטון מצרי, אך כמעט לא עשינו דבר כדי לבסס את האמירה הזו. מבחינה זו, היאחזות אחת ברצועה יש לה משקל של הרבה אמירות. . . אנחנו צריכים ליצור אלמנט מקומי (ערבי), שיהיה לו רצון כן להשתלבות בישראל".שר החקלאות גבתי נטל את רשות הדיבור: "התוכנית איננה נראית לי. שמעתי מפי אנשי הביטחון דעה שונה מזו של גזית. אלו טענו, שחשיבות ההיאחזות היא בטחונית ולא פוליטית. אריאל שרון ממליץ על ההיאחזות מתוך התלהבות, בנימוק שהדבר דרוש מבחינה בטחונית וגם כדי להתחיל לגמול את ערביי רצועת עזה מן האשליה, שאנו עתידים לצאת משם".שלושה חודשים אחרי הדיון הזה, ב-13 בספטמבר70', החליטה ממשלת ישראל להקים שתי היאחזויות נח"ל ברצועה: האחת באבו מדיאן (נצרים) והשנייה חידוש היישוב בכפר דרום. פחות מחודש אחרי החלטת הממשלה נערך בכפר דרום טקס צנוע שבישר על הקמת היאחזות נח"ל במקום. לטקס, שהתקיים בי"א בחשון (תאריך זהה לעליית 11 הנקודות), הגיעו נרגשים רבים מתושבי הקיבוץ שנאלצו לנטוש אותו ב-46'. מחשש לתגובות בעולם, החליטה ישראל לערוך את הטקס בשקט ואסרה סיקור תקשורתי. בסוף נובמבר כבר הגיעו המונים לטקס הרשמי שנערך במקום. האות לפתיחת הטקס ניתן בתקיעת חצוצרה, עת הגיע למקום אלוף הפיקוד אריק שרון. "משמעות כפולה לנח"ל כפר דרום", נאם ראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, משה נצר. "זהו מאחז וחידוש יישוב כאחד. העקשנות והאמונה ניצחו". גם אברהם דיאמנט, מי שהיה מפקד האזור במלחמת השחרור, היה נרגש: "הלב מלא וגדוש. בשם הלוחמים מאז. . . אני רוצה לברך את הצעירים. אנו חשים שהם בנינו".בינואר71' זועזעה המדינה מפיגוע רצחני בעזה. משפחת ארויו נסעה בבוקר שבת ברחוב הראשי של עזה, כשמחבל הטיל רימון יד אל תוך הרכב. שני הילדים שישבו מאחור, בני חמש ושבע, נהרגו. האם נפצעה קשה. הוברמן כותב כי זו היתה נקודת המפנה ביחסו של צה"ל למחבלים. פיקוד הדרום של שרון יצא לפעילות מואצת להדברת הטרור, ואילו שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל חיים בר-לב דרשו להחיש את ההתיישבות ברצועה.<br /><a name="AAAMZdAAYAABewzAAO"></a>גנדי העניק את השם "נצרים"<br />בחודש יולי אותה שנה לקח שרון לסיור ברצועה את השרים יגאל אלון וישראל גלילי. השלושה נחתו עם מסוק על דיונה גבוהה במרכז הרצועה (לימים נצרים). שרון שטח בפני שני השרים חובבי ההתיישבות את תוכנית הקמת המאחזים שהכין, בתקווה שאלו יהפכו בעתיד ליישובי קבע. עיניהם של השרים, כותב הוברמן על סמך שיחה עם שרון, נצצו וברקו ככל שהאלוף המשיך והפליג בפרטי ההצעה. ברוח שרון החלה אותו זמן להתגבש תוכנית האב לרצועת עזה וצפון סיני. באוקטובר 72' סיימה הוועדה את הדוח שלה, בן 200 העמודים. המסמך סווג כסודי. המילה "אצבעות" לא הוזכרה בדוח, אך רוחו היא רוח תוכנית האצבעות של שרון. הכוונה לשבור את הרצף הערבי, לעומת זאת, צוינה שם במפורש. עוד לפני שסוכם המסמך, נערך בלשכתו של שר הביטחון דיין דיון חשוב על עתיד הרצועה. לדיון הוזמנו אנשים רבים, ביניהם אלוף פיקוד דרום שרון ואלוף פיקוד מרכז רחבעם זאבי. יושב ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות, יחיאל אדמוני, העדיף קודם כל להקים יישובים בפתחת רפיח ובחאן יונס. דיין דחה אותו והעדיף את עמדתם של שרון וגנדי להקים תחילה יישובים בתוך הרצועה עצמה. "לאור חשיבות ההתיישבות היהודית ברצועה, אני מוכן להסכים להקמת היאחזויות נח"ל ברצועה גם אם עתידן כיישובים לא ברור עדיין ויהיה צורך לפרק אחת או שתיים מהן", פסק דיין. בסוף שנת 71' אושרה הקמת היאחזות אבו מדיאן (נצרים) על אותה דיונת חול גבוהה שממנה השקיפו שרון, אלון וגלילי על הרצועה. אבל שרון לא זכה לחנוך את ההיאחזות החדשה, כיוון שבתחילת 72' החליט דיין להעביר את רצועת עזה מפיקוד דרום (שרון) לפיקוד מרכז (גנדי). " אתה נאבק על הערכים בערך כמו אריק", אמר דיין לגנדי, "אבל אצלך אני יודע שכשאני גומר להציג לך את הנושא ואתה גומר לצעוק את כל הצהרות ההתנגדות שלך, מתקבלת החלטה, ואתה מבצע אותה לא רק כלשונה אלא גם כרוחה. עם החבר שלך אריק זה לא עובד". גנדי ניסה להתנגד, אך דיין היה נחוש. גנדי היה זה שנתן להתנחלות המפורסמת ביותר בעולם את שמה, נצרים, עיברות שם מחנה הפליטים הסמוך נוציראת. אלא שפתאום הכל השתבש. יומיים לפני העלייה לקרקע סייר גנדי במקום ועיניו חשכו. אנשי הסוכנות העלו את דחפוריהם על הדיונה הגדולה שיועדה להיאחזות, ובמקום נקודת תצפית על כביש עזה-רפיח וצומת חארת דארג', גילה האלוף "מגרש כדורגל" ענק נמוך בעשרה מטרים מהגובה המקורי. גנדי דרש או להחזיר את הדיונה (בלתי אפשרי) או לדחות את טקס העלייה לקרקע ולמצוא מקום אחר באזור, גבוה יותר. דיין ביטל אותו, נצרים עלתה בבוקר פורים72'. שלושה ימים אחר כך פתר גנדי את הבעיה: הוא הורה ליישר את כל דיונות החול מסביב לנצרים כדי לאפשר תצפית לכל עבר. למרות שכל תנועות הנוער וההתיישבות, כולל השומר הצעיר, רבו ביניהן על הזכות להיאחז בנצרים, היו כאלה שהתנגדו למהלך כבר ב-72'. קיבוץ כרם שלום פירסם את גילוי הדעת הבא: "ביום. . . עלו היאחזויות נצרים ומורג על הקרקע. מקרקע זו נושלו לפני פחות משנה התושבים הערבים שלהם שייכת הקרקע. אלו הן חוליות נוספות בשלשלת הסיפוח הזוחל שבו לוקח הנח"ל חלק נכבד ביותר תחת המסווה של'התיישבות ביטחונית'".את שורשי ההתנגדות לישיבה בעזה ניתן למצוא גם בדוח ביקור של קציני נח"ל בנצרים באמצע שנות השבעים: "הנח"לאים אינם מבינים למה קיימת ההיאחזות. לא רואים עצמם כשייכים למקום, ושאלתם היא מדוע עליהם לשבת בשטחים. הבנות מרגישות עצמן מבוזבזות. הבנים לא מרגישים עצמם חיילים לכל דבר. הם לא מבינים מדוע עליהם לשבת שם".מלחמת יום הכיפורים לא הביאה לשינוי מהותי בגישת הממשלה, עדיין בראשות העבודה, להתיישבות בעזה. רק איחוד הקבוצות והקיבוצים שינה את עמדתו ומשך ידיו מהמגמה לאזרח את היאחזות מורג. "האפשרות לקבוע כיום עובדות ברצועה מוטלת בספק לנוכח תגובת העולם הרחב, ולא רק מתוך חשש פנימי וחוסר ידיעה ברורה בדבר גורל הרצועה הרצוי לנו", כתב אברהם כץ-עוז, מבכירי התנועה, באיגרת לחבריו בפברואר 74'.<br /><a name="AAAMZdAAYAABlMGAAq"></a><br />בתחילת שנת 77', לקראת איזרוח היאחזות "קטיף" של אז ומעבר המתיישבים מכפר דרום לנקודה החדשה, ניגש אליעזר אבטבי, ח"כ מהמפד"ל, לראש הממשלה דאז יצחק רבין, וביקש ממנו לקרוא את המושב החדש על שמו של מיכאל חזני ז"ל, אבי ההתיישבות הדתית. רבין, שזכר בלבו את שר הסעד לשעבר, הסכים מיד. כך בא לעולם השם "נצר חזני".לטקס האיזרוח בפברואר 77' הגיע רבין בעצמו, עם עוד 2,000 אורחים, קצינים בכירים ולוחמים ותיקים. ראש הממשלה עלה לשאת דברים: "זהו יום גדול למדינה ולהתיישבות, יום המסמל את ביסוס אחיזתנו באזור, שמאז מלחמת ששת הימים נעשה לחלק בלתי נפרד מהמדינה ומבטחונה". אחרי הטקס קבע רבין את המזוזה הראשונה על פתח אחד הבתים עם בנו של השר המנוח חזני. תשע שנים אחר כך, והוא שר הביטחון בממשלת שמעון פרס, ביקר רבין בגוש קטיף ואמר למתיישבים: "כמו לפני תשע שנים, כאשר הייתי כאן בחנוכת היישוב הראשון נצר חזני כראש הממשלה, כך גם היום אני מאמין שלאזור הזה יש עתיד התיישבותי, כלכלי, חברתי ותפקיד בטחוני, והוא חייב להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".שיחות השלום בין ישראל למצרים ותוכנית האוטונומיה של בגין הובילו להקפאה רשמית של הבנייה ביש"ע, אך לחצם של המתיישבים הניע את שר הביטחון עזר ויצמן לאשר את עלייתה לקרקע של היאחזות קטיף ו'. במקביל, גיבש השר אריק שרון תוכנית להקמת גוש יישובים בצפון הרצועה (גוש זיקים) והקמת מושב גדיד. בינתיים עולים עוד ועוד יישובים על הקרקע ומוקמת מועצה אזורית חוף עזה. היאחזות נצרים מאוזרחת והופכת קיבוץ דתי. לקראת הנסיגה מסיני החל ראש המועצה האזורית חוף עזה, ראובן רוזנבלט, "לתפור" את העברת ישיבת ימית והמושב עצמונה שבחבל ימית לחבל עזה. התוכנית יוצאת לפועל, ו-70 המתיישבים הראשונים בנוה דקלים מתגוררים במבנים שהובאו כמות שהם מימית. עבור ישיבת ימית מקימים מבנה ענק בצורת מגן דוד, שניטע בחולות נוה דקלים. "תבנה לנו בניין שאף טרקטוריסט לא יעז להוריד", ביקשו מהאדריכל בני הישיבה שפונו מסיני. בצפון הרצועה עולה לקרקע אלי סיני, גם היא מורכבת בחלקה ממפוני ימית. ערב בחירות84' מאזרחת הממשלה שלושה יישובים נוספים בחבל עזה, מתוך חשש שמפלגת העבודה בראשות שמעון פרס תעלה לשלטון ותקפיא את הבנייה באזור. יום לפני הבחירות מאשרת ועדת שרים את הקמת דוגית בצפון החבל. הבחירות עוברות בשלום, מבחינתם של אנשי הימין, ועד מהרה עולה לקרקע התיישבות בודדים בשם "כפר ים". במקביל , הופכת כפר דרום מהיאחזות ליישוב אזרחי. באמצע שנת86' מפרסם ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית, נסים זווילי, הצעה לפנות את נצרים וליישב בה פליטים פלשתינים ממחנה קנדה. ההצעה עושה גלים ותוך שבוע יורדת מהשולחן. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-87' גובר הטרור הפלשתיני בעזה נגד המתיישבים היהודים ונגד חיילי צה"ל. בתגובה עולה לקרקע תל קטיפא. הסכם אוסלו ובעקבותיו "עזה ויריחו תחילה" משנים את פני הרצועה. צה"ל יוצא ממרכזי הערים ומוסר חלק נכבד מהצירים לידי הרשות הפלשתינית. במסגרת ההיערכות מחדש מבקש הצבא להעביר את מפקדת אוגדת עזה לנצרים, שם עומדים מבנים רבים ריקים. המתיישבים עושים לצבא תרגיל ומאכלסים במהירות את המבנים. התוכנית יורדת מהפרק. ראש הממשלה רבין מתחייב שלא לעקור את נצרים ממקומה. זמן קצר לאחר הנסיגה מלבנון ושבועות בודדים לפני שראש הממשלה אהוד ברק יוצא לקמפ דיוויד, חונך שר השיכון שלו, יצחק לוי, שכונה חדשה בנצרים. כמה מתיישבים מחליטים להקים מאחז בשם כרם עצמונה. צה"ל מפנה אותם מהמקום, אך כעבור זמן מה הם חוזרים. זהו היישוב היהודי היחיד בחבל עזה שלא הוקם על ידי הממשלה.<br /><a name="AAAMZdAAYAABoaBAAE"></a>מסירת נפש<br />בעקבות הפיגוע הקשה באוטובוס הילדים בכפר דרום בסוף שנת 2000, משתלטים מתיישבי הגוש על מבנים עתיקים ונטושים לחוף הים ומקימים במקום את שירת הים. זהו היישוב הצעיר ביותר בגוש. פרק י"ט בספרו של הוברמן (פרק לא אחרון, כלשונו), נקרא "דיון סודי בחוות שקמים". הוברמן מביא שם את גרסתו של ח"כ צבי הנדל לאירועים שהובילו את ראש הממשלה שרון להכריז על התנתקות מחבל עזה. הטענות דומות לסיפורם של עפר שלח ורביב דרוקר בספר "בומרנג", ולפיהן שרון רקח את התוכנית כדי להוריד מעליו את פרשת השוחד באי היווני. שאלתי את הוברמן האם לאור כל מה שגילה בספרו "שורשים בחולות" הוא חושב שאכן זהו סוף סיפור ההתיישבות היהודית בעזה. "לא", השיב נחרצות, "אני באמת מאמין בנס, שמשהו ישתבש והנסיגה לא תתבצע. והיה אם אני טועה, כי אני בסך הכל אדם ריאלי, גם אם נצא מחבל עזה, אני מאמין שההיסטוריה תגלגל ככה שעוד נשוב. זמביש ניסח פעם את חוק החשמ"ן: חוק שימור מסירות הנפש. לכל מקום שעמישראל מסר את נפשו שם, אנחנו עוד נחזור. לימית, אגב, לא נחזור, כי לא היתה שם מסירות נפש. זו היתה התיישבות של נהנתנים, רעועה אידאולוגית וערכית. לא זה המקרה בגוש קטיף".</p><p><a href="http://www.nrg.co.il/online/11/ART/966/638.html">http://www.nrg.co.il/online/11/ART/966/638.html</a></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112322847013665929?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1123139867426947222005-08-04T10:14:00.000+03:002005-08-04T10:17:47.433+03:00צוות לאה מגדוד קרקל הוזעק לאזור אופקים, לחסום דרכים עוקפות ולמנוע זליגת מפגינים אל גוש קטיף. הם התמקמו במאהל, אכלו אבק - והמתינו. ואז טיפסו כמאתיים מתנחלים על הגבעה. בלי קללות, בלי דחיפות, בלי איומים, מצויידים בדבר היחיד שהצוות כנראה לא הוכן לו: מילים. השירה, ההפצרות ומילות השכנוע לסרב שברו חיילים מהצוות. "פחדתי שידיד מנווה דקלים יגיע, שאעמוד מולו", הסבירה אחר כך חיילת בשיחה עם המפקדת - ופרצה בבכי. והיה גם מי שלא נשבר: הסמג"ד, שהתווכח ויכוח מר עם המסתננים. התווכח - והצטרף למניין. יום על הגבעות<br />אטילה שומפלבי<br /><br /><br /><br />זה היה יום המבחן הראשון של צוות לאה מפלוגת עוצמה של גדוד הקרקל. דווקא באופקים, על גבעה מאובקת, בחלק הצפוני של היישוב הדרומי, התקילה קבוצה של כמאתיים מתנחלים ומתנגדי תוכנית ההתנתקות את חיילי הפלוגה. <strong>לא בקללות הם באו, המתנגדים, אלא עמוסים במילות אהבה, בשירים, בתפילות למען שלומם של אנשי מערכת הביטחון וצה"ל.</strong><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />לא. הם לא התכוונו להפוך לקלים את חייהם של החיילים הצעירים, שכבר כשלושה שבועות מתאמנים לקראת פינוי. הם לא התכוונו לאפשר לאנשי הצוות, שהגיעו לכאן בשעת לילה מאוחרת, כדי לסייע בחסימת הדרכים העוקפות לעבר גוש קטיף, להשתמש בדרך הקלה - כוח מול כוח. לכן תפסו מילים חמות את מקומן של הקללות ונאומים נלהבים החליפו את הדחיפות. על ריכוך הלבבות של החיילים הופקדו העוגיות ואריאל זילבר, שזייף זיוף חינני.<br /><br /><br /><br /><br /><strong>דווקא המילים היפות האלה, הניסיון לדבר אל הלב, הצליחו לגרום לאחת החיילות מצוות לאה לצאת מאיפוס דקות אחדות לאחר שנעמדו החיילים על הרגליים בשורה ארוכה כדי למנוע ממתנגדי ההתנתקות לעבור לגוש קטיף. בעודם עומדים בשורה ליד המאהל אל מול כמאתיים מתנחלים שעלו על הגבעה, ובעודם נאלצים לשמוע את דברי החמד, הניסיון לשכנע את החיילים שלא להישמע לפקודות ולהוראות בשעת השין, פרצה החיילת בבכי, ונלאצה לעזוב את השורה ואת חבריה. "פשוט התמוטטתי פיזית ומנטלית", סיפרה החיילת מאוחר יותר. "לקח לי ממש דקה, עוד לפני שהכל התחיל, כדי להבין שאני לא יכולה לעמוד במשימה הזאת".<br /></strong><br /><br /><br />עוד כמה חיילים מפלוגת עוצמה העדיפו לעזוב את השורות, לשבת בצד ולבכות בשקט. לחשוב על המשימה הקשה שבפניהם. חלקם חזרו כדי לעמוד מול המתנחלים לאחר שנרגעו, אבל לכולם היה ברור כי שום אימון, מורכב וקשה ככל שיהיה, לא באמת מסוגל לדמות את מה שצפוי לחיילים, לשוטרים וללוחמי משמר הגבול שיעסקו בפינוי.<br /><br /><br /><br />עוקפים את הפולטיקה<br /><br /><br /><br />לאחר כשעתיים של שיחות עם מתנגדי ההתנתקות, שאט אט התפזרו להם לעבר הרחבה המרכזית בה נערכה עצרת מתנגדי הפינוי, אספו מפקדי הצוותים את חייליהם לשיחות אינטימיות ומורכבות. הפעם זה לא היה רק תרגיל. הפעם החיילים שמעו וראו במו עיניהם את היריב שצפוי לעמוד מולם בעוד פחות משבועיים.<br /><br /><br /><br /><strong>לכן היו השיחות של הצוותים כה חשובות לאחר שמתנגדי ההתנתקות עזבו את הגבעה. החיילים והחיילות פרקו בגילוי לב את מה שמעיק עליהם כבר שבועות ואולי חודשים ארוכים: "מדוע עלינו לבצע את המשימה הזאת?" התעניינה חיילת אחת. אחרות, חברותיה, מיהרו להסביר לה שמדובר בפקודה. ופקודה, כידוע, לא מפירים. "ומה התועלת של תוכנית ההתנתקות?" התעניינה חיילת אחרת. המפקדת, סג"מ לאה צוקר , ניסתה לעקוף את הפוליטיקה בתשובותיה, להסביר מדוע מוטל דווקא על הצבא לבצע את המשימה המורכבת הזאת. </strong>"יש פה עניין אסטרטגי", היא אמרה לחייליה. "היציאה מעזה תחזק את גבולותיה של המדינה במקומות אחרים".<br /><br /><br /><br /><strong>אחד הכלים שבהם השתמשו המפגינים מול החיילים היו ערכי צה"ל. מפגין אחד החזיק בידו פנקס קטן ובו שורה של ערכים שהפכו את הצבא הישראלי לצבא המוסרי ביותר בעולם, לפחות בעיני עצמו. "מה שאתם הולכים לעשות", אמר המתנחל חבוש כובע כתום, "מנוגד לערכי צה"ל. זה לא חוקי ולא מוסרי". אחר כך, בשיחת הצוות, עלה עניין הערכים לדיון.<br /><br /></strong><br /><br /><br />התשובות לא היו חד משמעיות, בדיוק כפי שמשימת הפינוי אינה חד משמעית. מצד אחד, אמרה אחת החיילות, ערכי צה"ל קובעים שצריך לשמור על המולדת, על שטחי המדינה ועל אזרחיה. מצד שני, פקודה זו פקודה. יש פה סתירה פנימית מובנית בכל מה שנוגע לפינוי גוש קטיף והתושבים שם, אבל אין ברירה.<br /><br /><br /><br /><br /><strong>טוראית רותם בר, אותה הכירו קוראי ynet לפני יומיים עת סיפרה על הקושי שלה לשמור על קשר עם ידידה המתגורר בנווה דקלים, רעדה לאורך דקות ארוכות כאשר עמדה עם חבריה מול המפגינים. החשש הגדול של רותם היה שידידה, יוגב, יופיע מולה. פשוט יעמוד מולה. חברה סייעה לרותם לחזור לעצמה, אבל אחר כך, בשיחת הצוות עם המפקדת, פרצה רותם שוב בבכי. דמעות זלגו מעיניה. "פשוט פחדתי שהוא יגיע", היא סיפרה לחברותיה. "כשהם הגיעו לכאן, המפגינים, עברתי פרצוף-פרצוף כדי לוודא שהוא לא שם. נורא פחדתי שהוא יעמוד מולי".<br /><br /></strong><br /><br />הסמג"ד התווכח - והצטרף לתפילה<br /><br /><br /><br />ההוראה העקרונית של צה"ל לאנשיו היא לא לדבר עם המתנחלים, לא לנהל עימם ויכוחים, לא להכנס למריבות עם יותר מדי אנשים בבת אחת. ההגיון מאחורי ההוראה פשוט: אין לשני חיילים שום סיכוי לנצח בוויכוח מול עשרים, שלושים, או ארבעים מתנחלים שמגיעים חדורי מוטיבציה ומצויידים מראש בטיעונים. לכן, עדיף לשתוק.<br /><br /><br /><br /><br />אבל דווקא היום, ודווקא הסמג"ד, רב סרן עמוס גואטה, נכנס לדיונים ארוכים עם המפגינים. הוא נעמד מול קבוצת נשים וילדים ובמשך דקות ארוכות ניסה להסביר את עמדת הצבא. <strong>"לא, לא נעים לנו לבצע את המשימה הזאת", הוא אמר. "גם לא נספר את זה כמורשת קרב</strong>. אבל יש החלטה חוקית של הממשלה ושל הכנסת, ואנחנו חייבים לבצע. אתן חייבות להבין, להסתכל למציאות בעיניים".<strong> אחר כך, הצטרף גואטה למניין והתפלל עם המתנחלים. צריך היה לראות כדי להאמין: סמג"ד גדוד הקרקל, שדקות אחדות לפני כן ניסה להסביר לקבוצה גדולה של מתנגדי התנגדות עד כמה חשוב למלא אחר פקודות הצבא על פני הוראות הרבנים, עומד שם, בינם, ויחד עם עוד כמה חיילים מתפלל.<br /><br /></strong><br /><br /><br />קודקודי גדוד הקרקל היו בסך הכל מרוצים מתפקוד החיילים שלהם. כן, גם אם לעתים נשברו חלק מהחיילים, וחלקם אף בכו, זה לא אומר דבר. "זו היתה התנסות שלא דומה למשימה עצמה", אמר המג"ד, סגן אלוף שריף באדר. "אך אין ספק שזה חושף אותנו לדברים שעימם נתמודד בעתיד. מסה של אנשים שבאים לדבר עם החיילים, לא דומה לסיטואציה של פינוי בית. ולמרות הכל, אני מבסוט. היו כמה חיילות שהתרגשו, לא נשברו. ואני חושב שזה טוב. מותר להתרגש, ואני אומר לך שבבוא הזמן, גם חיילים יתרגשו. אני שמח על כך. אני שמח שאחרי שזה קרה, הם נרגעו וחזרו לשורות. בואו לא נשלה את עצמנו: לכולם זה יהיה קשה".<br /><br /><br /><br />הסמג"ד גואטה היה קצת פחות מרוצה משיטות הפעולה של המתנחלים. "אם הם היו מפעילים כוח פיזי, אין לי ספק שהחיילים היו מגיבים אחרת", הוא אומר. "לנו היה ברור מהרגע הראשון שראינו אותם שהם לא יעברו את הקו שלנו. שמו לנו מוזיקה, דיברו יפה לחיילים. אני לא אוהב את זה שהם מנסים להחליש את הצבא, למצוא ולייצר בו סדקים. זה לא מקובל עליי. אבל בסך הכל, הדברים היו בסדר, אני מרוצה".<br /><br />http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3122214,00.html<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112313986742694722?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1123068432659050012005-08-03T14:25:00.000+03:002005-08-03T14:27:12.663+03:00"אם הצבא מפנה את כוחו וסמכותו נגד יהודים, נגד אחים שלי ושלו – אני בחוץ. למרות הנאמנות המוחלטת שלי אליו" - כך כתב למפקדיו סמל אליאב פרידמן, שנשפט ל-14 יום בכלא לאחר שהודיע כי לא ישתתף במשימות פינוי <br /> <br /> NRG יהדות<br />1/8/2005 17:18 <br /> <br /> "לכבוד מפקדיי היקרים!". במילים האלה נפתח מכתב שכתב סמל אליאב פרדימן למפקדיו בבית ספר למכי"ם. אליאב פרדימן הוא בן מצפה-נבו שבמעלה-אדומים, התחנך בישיבת נהורא ובישיבת ההסדר במצפה רמון. עד לפני שישה ימים הוא היה מדריך מכי"ם. וכמו הרבה שכמותו הוא בילה את השבוע שלפני שעבר במצור על כפר מימון. בשובו מהמשימה הביטחונית בכפר מימון, הוא כתב בכתב יד למפקדיו את המכתב הבא, מילה במילה:<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br />שום פקודה שסותרת את המצפון<br /> <br /> <br /> <br />"יותר קל לי להתבטא בכתב מאשר בעל פה, וחשוב לי מאוד שתבינו אותי היטב ולכן בחרתי קודם כל לכתוב לכם. תקראו ואז נדבר. <br /><br />"האמת – הרבה פעמים היא מאוד-מאוד כואבת. היא כואבת לי כרגע. היא זועקת מכאבים. ואני רוצה להעביר אליכם קצת מן התחושות והתובנות, אבל אני מעדיף להתחיל דווקא בהתנצלות על העבר, בבקשת סליחה. סליחה שהסתרתי מכם את האמת עד היום. סליחה שלא אמרתי ולא הודעתי לכם עד היום את עמדתי והשקפתי האמיתית. סליחה שהייתי פחדן, סליחה שקיוויתי והאמנתי שכלל לא נגיע ליום הזה. אבל הגענו – וחובתי, שלדעתי היא גם זכותי, להגיד לכם סוף-סוף את האמת: נמאס לי מהשקר שאופף אותי.<br /><br />"אני שמח מאוד שלא הגענו לרגע האמת בכפר מימון, לרגע שבו באמת היינו אמורים לפעול ולחסום ולהשתמש בכוח ובסמכות, כי אני יודע בוודאות שלא הייתי מבצע את הפקודה ומנסה למנוע גם מאחרים מלבצע. אני יודע שאני כותב דברים חמורים, אני יודע שאני חוטא לאחד הערכים החשובים בצה"ל, אני גם יודע שזה חדש לכם שכך אני חושב וכך הייתי מתנהג. ועל כך כבר התנצלתי, ומקווה שאתם מקבלים התנצלותי.<br /><br />"עד היום לא רציתי 'להישרף'. רציתי להשתתף בצבא ולתת כמה שיותר ולהצליח ולהתקדם ולעזור ולתרום בהכל, אבל – כבר 'נשרפתי'. באמת שאני לא רוצה יותר להסתיר את זה ממכם, גם לתועלתי, גם לתועלתכם וגם לתועלת הצבא ובעיקר לתועלת האמת!<br /><br />"עד היום אמרתי מה שרציתם לשמוע פחות או יותר. עד היום הצגתי כל מיני דעות ומחשבות שתוכלו לחשוב שהם שלי (כי הייתי חייב לדבר) אבל הגיע עכשיו רגע האמת – הרגע שבו אני מודה ומתוודה: אני לא אבצע שום פעילות שמכוונת נגד יהודים! אני לא אשתתף בשום משימה ובשום פעילות שנוגדת את הערכים שלי ואת האמונות שלי. שום פקודה שסותרת את המצפון שלי. <br /><br />"הייתי בכל ההכנה המנטלית, עברתי את כל השיעורים, שמעתי את כל הסדרות, ראיתי את כל הסרטים, השתתפתי בכל הדיונים, סימלצתי את כל הסיטואציות האפשריות, ונשארתי בשלי. אני לא מתבייש להגיד את זה, אני אפילו די גאה בזה". <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br />יש סמכות מעל הרמטכ"ל<br /> <br /> <br /><strong> <br />"אתם לא לגמרי מכירים אותי, אבל אני מאמין שאתם קצת יודעים – אני עומד על שלי. אני עקשן, אני לא מוותר על עמדתי ואני דבק במשימתי ובמטרתי. נכון, חייל צריך להיות ממושמע, ולקבל את הדרגים שמעליו, ויעידו כל המפקדים שמעולם לא היתה לי שום בעיה עם משמעת. מה שאומרים לי מפקדיי – גם אם אני חושב ומרגיש אחרת אני מכבד, מעריך, מקבל מרות, מכיר את מקומי – ומבצע. אבל, יש מפקד אחד בעולם שנמצא מעל דן חלוץ, ואפילו מעל הדרגים המדיניים, שמבחינתי הוא הסמכות העליונה והוא המילה האחרונה. הוא, ולבדו הוא. אין עוד מלבדו! </strong><br />"אפשר לקרוא לו בכל שם שרוצים. איתי הוא נפגש דרך הרבנים שלי או דרך המצפון שלי. כן, כן, המצפון, הנשמה, היא הבת קול שדרכה הוא משדר אליי את רצונו ופקודותיו – ולהם אני נשמע, להם אני כפוף ואותם אני מבצע. <br /><br />"בדרך כלל הפקודות של המפקדים הן הפקודות שלו. הוא שלח אותנו לצבא והוא מחייב אותנו להיות ממושמעים לכל פקודה ופקודה גם אם היא נוחה ומתאימה, וגם אם לא. הוא שלח אותנו לבצע את המשימה העליונה להגן על העם והמדינה – שממנה נגזרות כל המשימות הקטנות שאנו מבצעים במלואן. אבל כשיש התנגשות – אין לי שום ספק למי שאני ממושמע ומה אני מבצע. <br /><br />"אני מניח שעכשיו שתי שאלות מרכזיות הייתם שואלים אותי, ואני אענה עליהן: א. נכון, אתם צודקים, לא תמיד אני ממושמע להלכות ולאלוקים וראיתם אותי בכמה נפילות ו'זריקות'. אני מודה. אבל זה חד פעמי, זה מקרי. חשוב שתבינו: זה לא אני, זה לא מהותי, זה לא מה שאני באמת. דווקא השבוע כשעמדתי עם החיילים מצד אחד של הגדר ומצד שני עמדו, הלכו ונמצאו כל האנשים שאני שותף לדרכם ולאמונתם (באופן כללי) – פתאום התברר לי, פתאום התבהרה התמונה האמיתית: אני שייך לצד השני של הגדר. נקודה. השקפתם – השקפתי. אמונתם – אמונתי. דרכם – דרכי. אלוקיהם – אלוקיי. בלי שום ספק בכלל. <br /><br />"ברור שאין כאן שני מחנות, ואין 'אנחנו' ו'הם', וכולנו עם אחד, אבל כן יש פה פער עצום, אולי אפילו תהום השקפתי, תהום תודעתי, תהום אמונתי, ולי יותר אין ספק באיזה צד אני נמצא, למי אני שייך ולמי אני כפוף".<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br />כתבתי כדי שתכירו אותי<br /> <br /> <br /> <br /><strong>"אתם יודעים שאני מאוד-מאוד אוהב, מכבד, מעריך ואפילו מעריץ כל אחד ואחד מכם, ואתם יודעים גם שאני מוכן למסור את כל החיים שלי למענכם ולפקודתכם, אבל יותר מזה, הרבה יותר מזה, אני אוהב את ארץ ישראל ובמיוחד את גוש קטיף. אני אוהב את הדת, אני אוהב את התורה, אני אוהב את המצפון, ואני נשאר נאמן להם!! </strong>"אני לא אבגוד בהם למען הדמוקרטיה ו'ערכיה' שאני בכלל לא מחזיק מהם. אני לא אשתתף במשימות שאחריהן לא אוכל להסתכל בעצמי במראה ושלא אסלח לעצמי עליהן כל החיים. אני מוכן למות למען האמת הפנימית שלי. ואני מוכן גם לפגוע בערך המשמעת למענה. (ואני מוכן גם לשלם על זה).<br /><br />"וכאן אני עובר לשאלה השנייה שעולה: מה נגיד על סרבני המצפון, הסרבנים משמאל? נכון, גם הם זכותם לסרב, אני בהחלט משוכנע שאפשר להשפיע ולחנך אותם ולשנות את עמדתם, ולהסביר להם למה לא צריך לרחם על האויבים האמיתיים שלנו, אבל אם לא הצלחתי, אסור להם לבצע משהו שנוגד את מצפונם. <br /><br />"חיילים אמנם מבצעים משימות, ולא בוררים משימות, ומקבלים פקודות מהדרג המדיני – אבל ממש לא בכל מחיר. לא במחיר נשמתם! אנחנו בני אדם עם רגשות ומחשבות ודעות ואמונות, ואם אתם חושבים שצריך להשאיר אותם בבית כשהולכים לצבא – אני אשאר איתם בבית (או בכל מקום אחר שאדרש). <br /><br />"הצבא מעולם לא חשב ככה, מעולם לא דרש מחייליו לעזוב את עמדתם ומצפונם, ועכשיו, כאשר פתאום כן, אני מוחה ומתנגד בתוקף! אם הצבא מפנה את כוחו וסמכותו נגד יהודים, נגד אחים שלי ושלו – אני בחוץ. למרות הנאמנות המוחלטת שלי אליו. אני מתפלל ומייחל שהצבא ישוב לייעודו המקורי ויקבל ויבצע משימות נכונות, אמיתיות ומוסריות. עד אז – אני חייל של ריבונו של עולם ואני חייב להציב את האמת הזו לפניכם. <br /><br />"אני לא סרבן, אני נאמן. אני לא מסרב, אני פשוט אוהב, כואב, דואב – את השבר שמתחולל בי ומתחולל בעם ישראל.<br /><br />"דווקא בצבא שבו יש חיבור כל כך טוב וחזק ואמיתי בין דתיים וחילוניים, הכניסו את תוכנית ההתנתקות הזאת שהורסת את הגשר שנבנה מעל התהום ומפרידה ומנתקת בין אחים אוהבים. הצבא לא בורר משימותיו, לכן אין לי שום תלונה אליכם שמקבלים פקודות מלמעלה. אבל הצבא יכול להכריז בפומבי שהוא לא מסוגל. לא מסוגל לפגוע ביהודים, לא מסוגל להרוס להם את הבתים, לא יכול להרוס את כל המרקם החברתי העצום שהוא בנה בתוכו!! אתם מבחינתכם מחכים ל"יום שאחרי" – ההתנתקות כבר ודאית, ואוי לנו אם הצבא לא יעמוד במשימתו. אבל ההיפך! אוי לנו אם הוא כן יעמוד במשימה נוראית שכזאת. אוי לנו ולמדינה אם יקרה החורבן הזה. אני באופן אישי אעשה הכל עד הרגע האחרון בשביל לסכל את התוכנית הארורה. אוי ואבוי לנו אם הצבא כן מסוגל לבצע כאלה משימות, אוי לנו אם האהבה הגדולה בסוף לא תנצח!!<br /><br />"ברור שעוד אלפי חיילים היו מוכנים לחתום על מכתב זה. אבל זה ממש לא מעניין אותי, כתבתי את המכתב הזה רק כדי שתכירו אותי! ותחליטו". <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br />הודח<br /> <br /> <br /> <br />עד כאן מכתבו של סמל אליאב פרידמן. והם החליטו. מפקד ביה"ס למכי"ם הדיח אותו מתפקידו כמדריך מכי"ם. אחר כך הוא גם הועמד לדין, שם נפסק שאמנם סירוב פקודה למעשה אין כאן. כי פרידמן עדיין לא סירב פקודה, הוא רק כתב שיסרב. אבל יש במכתב הזה, שפורסם בתוכנית הבוקר של ידידיה מאיר ברדיו קול חי, "התנהגות שאינה הולמת מפקד" שעונשה 14 יום בכלא. אותם מרצה סמל אליאב פרידמן ממש עכשיו.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112306843265905001?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1123068327380081752005-08-03T14:24:00.000+03:002005-08-03T14:25:27.386+03:00להיות שמאלני זה להיות מודאג נורא מהשכבות החלשות של משתתפות הסדרה ''הדוגמניות''. <br />להיות שמאלני זה להאמין בכל מאודך ש400,000 מפגינים נגד סברה ושתילה נכנסים בחיפושית שנת 82. <br />להיות שמאלני זה לגור בוילה בהרצליה פיתוח ולהיות נגד הרצל ונגד פיתוח. <br />להיות שמאלני זה ללקק בפריים טיים למישהו שאתמול קראת לו ''רוצח''. <br />להיות שמאלני זה לחשוב שנערת גבעות היא מישהי כמו יעל בר זהר או מאיה בוסקילה . <br />להיות שמאלני זה לתלות את הכישלון השנתי באירוויזיון במפעל ההתנחלויות. <br />להיות שמאלני זה לספור משתתפים בהפגנת שמאל לפי אצבעות הרגליים. <br />להיות שמאלני זה לדגול בפלורליזם תקשורתי אבל רק מיעל דיין שמאלה. <br />להיות שמאלני זה להכשיר גלאט (ברקוביץ') את השרץ שמעל באמון הציבור והדליף לתקשורת. <br />להיות שמאלני זה שאתה ואשתך תקראו לעצמכם ''מטה הרוב''. <br />להיות שמאלני זה להאמין שרוני קמפלר עמד על המרפסת עם מצלמה כי סתם מישהו ביקש שישמור עליה. <br />להיות שמאלני זה לחשוב שתכנית ההתנתקות היא ריאליטי טי וי. <br />להיות שמאלני זה פרופסור שמלכלך על ישראל בכל העולם אבל מבקש תקציבים מהמדען הראשי למדינה. <br />להיות שמאלני זה לחשוב שמי שמסביר שאקסטזי זה סוכריות - שפוי מספיק כדי להעביר את חוקי אוסלו. <br />להיות שמאלני זה להגיד הודנא ולחשוב שאתה דובר ערבית ספרותית באופן שוטפ. <br />להיות שמאלני זה להביא ראיה להסתה של כרזת רבין במדי SS ולא לספר שהמפיקה היא מדינת ישראל. <br />להיות שמאלני זה להיות מהיר יותר בהעלמת איים יווניים מאשר צונאמי. <br />להיות שמאלני זה כשאין לך תומכים למלא כיכרות ואתה עושה הפגנה נגד הכיבוש באינטרנט. <br />להיות שמאלני זה להאמין ש''לא תרצח'' אינו מחייב מוסלמים. <br />להיות שמאלני זה להיות הרוב בכל מקום אבל תמיד להפסיד בקלפי. <br />להיות שמאלני זה לפסוק כי ''הקם להורגך השכם להורגו'' זו הסתה. <br />להיות שמאלני זה לחשוב שסושי ועגיל בפופיק הם אידיאלים. <br />להיות שמאלני זה להגיד בכל הזדמנות: ''רצח הוא רצח הוא רצח'' ולך בכלל יש שמיעה מצוינת. <br />להיות שמאלני זה לשלוח את הילד לבית ספר דמוקרטי ולמצוא מליון תירוצים נגד משאל עם. <br />להיות שמאלני זה להגיד ש''אני יותר לא אשמור עליהם'' כשבכלל שרתת בגל''צ. <br />להיות שמאלני זה להיות בטוח ש''פרשת השבוע'' קשורה איך שהוא לסיריל קרן. <br />להיות שמאלני זה ללכת לבקר פלשתיני ''שהוא כמו אח שלי'' בבידיה ולהתפלא שגנבו לך את האוטו. <br />להיות שמאלני זה להמשיך לרקוד במועדון אחרי פיגוע אבל לרצות לבצע לינץ' במי שחסם את האילון לשעה. <br />להיות שמאלני זה לייבא רוצחים חמושים מטוניס אבל לקרוא למתנחלים ''משוגעים''. <br />להיות שמאלני זה לחשוב שמאות אלפי לובשי כתום הם סתם אוהדים של נבחרת הולנד. <br />מתוך תגובות א.<br />http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3121898,00.html<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112306832738008175?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122887123270647442005-08-01T12:03:00.000+03:002005-08-01T12:05:23.276+03:00הפתעה לבעלי חנויות בכיכר המדינה: שלטים שנתלו הלילה על דלתות החנויות מזהירים מפני ביזה במהלך יישום ההתנתקות. "חנות זו עלולה להיפרץ ולהיבזז מכיוון ששוטרי משטרת ישראל עסוקים במשימה הלאומית של גירוש יהודים" אבי כהן<br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3120842,00.html">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3120842,00.html</a><br /><br /><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_GanHair.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_GanHair.jpg" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112288712327064744?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122875872170861922005-08-01T08:53:00.000+03:002005-08-01T09:00:20.833+03:00<a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_Alof.jpg"><img style="FLOAT: left" height="342" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_Alof.jpg" width="282" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112287587217086192?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122825474912481122005-07-31T18:56:00.000+03:002005-07-31T18:57:54.916+03:002 סרטים מהלב ...<br /><a href="mms://msmedia.a7.org/arutz7/heb-perm/connect-gush-1.wmv">mms://msmedia.a7.org/arutz7/heb-perm/connect-gush-1.wmv</a><br /><br /><a href="http://www.seruv.co.il/movies/60clip2forweb.wmv">http://www.seruv.co.il/movies/60clip2forweb.wmv</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112282547491248112?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122820777737339502005-07-31T17:37:00.000+03:002005-07-31T17:39:37.743+03:00עד מתי ימשיך "הארץ" במסעו כנגד ההתיישבות, למה אף אחד לא עוסק בכשלון מסעו של עמי אילון, ומדוע אהוד אשרי נזכר לנקות את האורוות באיחור של שלושים שנה. יש לכם שאלות נוספות?<br /><br />מערכת NRG יהדות31/7/2005 8:43<br /><br /><strong>1. ביום ראשון, אחרי שערוץ 10 שידרו את הטקסטים של המשורר הרגיש, הידוע גם כתת-ניצב ניסו שחם (המומחה לחרדים), לא נכתבה אף מילה בנושא בעיתון "הארץ". זכות הציבור שלא</strong> לדעת?<br /><br />2. מאמר המערכת של עיתון "הארץ" ביכה ביום רביעי את הרחקתו של אותו מומחה לחרדים: "הרגישות המופלגת כלפי העבריינים, שהצליחו לגרום להרחקתו של תת-ניצב ניסו שחם...". אבל זה כלום לעומת הפרופילים המהללים שפורסמו במקומון "כל הזמן" ובמוסף שבת של "מעריב", וכולם מדברים על "ההחלקה" ועל ה"פליטת פה" של המומחה, שלמרבה הפדיחה תועדו במצלמות הטלוויזיה. ואם הוא היה אומר את הפנינים האלה שלא למצלמות? האם הבעיה היא בתיעוד או בעצם הדברים המחפירים?<br /><br /><strong>3 מסע תומכי ההתנתקות של עמי איילון, המועצה לשלום וביטחון, תנועת "שובי", המפקד הלאומי, התנועה הקיבוצית וציונות דתית ריאלית, הגיע השבוע לסיומו המביך בשוק מחנה יהודה בירושלים, כאשר חמישים אנשים בלבד הטריחו את עצמם צעדו ברחובות ירושלים עם סרטי הכחול-לבן. התקשורת, שדחפה ועודדה את המסע בכל כוחה, לא ממש התעסקה בהתרסקותו. מישהו יכול לדמיין איזו חגיגה תקשורתית הייתה מתרחשת, אילו מבצע דומה של מתנגדי העקירה היה נוחל כישלון קולוסאלי שכזה?</strong><br /><strong></strong><br />4. אהוד אשרי מ"הארץ" החליט השבוע לנזוף בכתב המדיני של גלי צה"ל, קווה שפרן, לאחר שזה העיז לסטות מהשורה ולהשמיע ביקורת מינורית כלפי התנהלות ראש הממשלה. אשרי מגלה כי אם היה מפקד גל"צ, היה מזמן את שפרן ללשכתו ואומר לו בין השאר, כי רצוי שכתב מדיני בגל"צ ישאיר את השקפתו הפוליטית מחוץ לשידור. אשרי צודק לגמרי, כתבים מדיניים צריכים להשאיר את השקפתם הפוליטית מחוץ לשידור. אבל מדוע אשרי נזעק רק כעת, כאשר התופעה קיימת כבר לפחות שלושים שנה? או שמא רק להשקפה פוליטית מסוג מאוד מסוים אין מקום בשידור?<br /><br />5. "הארץ" החליט להחליף תפקידים עם אגף המודיעין של צה"ל ומיפה למען כולנו את "מוקדי ההתנגדות" לפינוי, שעלולים לנקוט חלילה באלימות ביום פקודה. אלא שברחוב שוקן החליטו ללכת על בטוח. בטוח מאוד. מי ברשימה? קחו נשימה ארוכה: תלמידי ישיבה, פעילי ימין מבפנים, פעילי ימין מבחוץ, נוער גוש קטיף, ההתנחלויות שא-נור וחומש, כפר דרום, נצרים ואלי-סיני, ויש סיכוי שיהיה זה "אלמוני" - "חקלאי מגני טל", בעל משפחה חילוני מניסנית", או, לסיום סיומת, סתם "אדם מן היישוב". ובכן, אנשי מערכת "הארץ", האם נותר מישהו עלי אדמות שלא כיסיתם ברשימה המופרכת והתמהונית הזו, שאם לא היתה מופיעה בעמודי החדשות היתה יכולה להיחשב כסאטירה?<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112282077773733950?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122299635255025182005-07-25T16:50:00.000+03:002005-07-25T16:59:46.600+03:00אין ברירה - צריך לשמוע לשרון<br /><br /><object id="baby_v1" style="WIDTH: 371px; HEIGHT: 331px" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=" height="331" width="371" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000"><param name="_cx" value="7853"><param name="_cy" value="7006"><param name="FlashVars" value=""><param name="Movie" value="http://www.zooloo.co.il/games/cool/sharon/sharon.swf"><param name="Src" value="http://www.zooloo.co.il/games/cool/sharon/sharon.swf"><param name="WMode" value="Window"><param name="Play" value="-1"><param name="Loop" value="-1"><param name="Quality" value="High"><param name="SAlign" value=""><param name="Menu" value="-1"><param name="Base" value=""><param name="AllowScriptAccess" value="always"><param name="Scale" value="ShowAll"><param name="DeviceFont" value="0"><param name="EmbedMovie" value="0"><param name="BGColor" value="FFFFFF"><param name="SWRemote" value=""><param name="MovieData" value=""><param name="SeamlessTabbing" value="1"><br /> <embed src="http://www.zooloo.co.il/games/cool/sharon/sharon.swf" quality="high" bgcolor="#ffffff" width="600" height="400" name="sharon" align="" type="application/x-shockwave-flash" pluginspage="http://www.macromedia.com/go/getflashplayer"></embed><br /></object><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112229963525502518?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122299374113487142005-07-25T16:43:00.000+03:002005-07-25T16:49:34.116+03:00<center><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_danger.gif"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_danger.gif" border="0" /></a><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_danger2.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_danger2.jpg" border="0" /></a><br /><br /><p align="center"><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_sharon-mistake.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_sharon-mistake.jpg" border="0" /></a></p><br /><br /><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/ourisrael_immoral.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 256px; CURSOR: hand; HEIGHT: 320px" height="320" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/ourisrael_immoral.jpg" width="341" border="0" /></a><br /></center><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112229937411348714?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122283097760671582005-07-25T12:13:00.000+03:002005-07-25T12:18:17.766+03:00השימוש בחוק ובדמוקרטיה עבר כבר מזמן את גבולות הציניות. הדמוקרטיה הייתה לדורסנות, ושלטון החוק - לדיכוי מחאה לגיטימית ולסתימת פיות.<br /><br /> <strong>עשרות-אלפי יהודים, ובראשם רבנים, חברי-כנסת ואישי-ציבור אחרים, נעשו השבוע מפירי חוק. המשטרה, בהשראת ראש-הממשלה, הכריזה על עצרת התפילה ליד ציון הבבא-סאלי בנתיבות, כעל 'התקהלות בלתי-חוקית', מנעה מהאוטובוסים לצאת אליה</strong>, ובכל-זאת הגיעו רבבות, והפרו בגאווה ובראש מורם את החוק. היה צפוי שנתחיל מיד לשמוע את מקהלת 'שומרי החוק' מגנה את הפרת החוק ואת 'הפגיעה בדמוקרטיה' וב'שלטון החוק', אבל גם הללו שותקים. גם הם מבינים ומרגישים שהשימוש בחוק ובדמוקרטיה עבר כבר מזמן את גבולות הציניות, וממילא נדחה בבוז על-ידי הציבור. הדמוקרטיה הייתה לדורסנות, ושלטון החוק - לדיכוי מחאה לגיטימית ולסתימת פיות.<br /><br /> זה עצוב, כי באמת יש חשיבות עליונה לשלטון החוק. המשנה אומרת שבלא "מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". גם כללי-משחק שלטוניים חיוניים לחיים תקינים, שאילולא כן עלולה להשתרר אנרכייה. ציות לפקודות הכרחי לתפקודם התקין של צבא ומשטרה. אבל האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית אל מי ששובר את כל הכלים הללו – הממשלה. היא, ולא הציבור הזועק והמוחה, אשמים בקרע המתהווה.<br /><br /> אל תדברו איתנו על דמוקרטיה, כי נצרח מרוב זעם. <strong>הלכנו לבחירות דמוקרטיות, שבהן הציגו המתמודדים המרכזיים שני מצעים מנוגדים. מועמד העבודה הציע לפנות חד-צדדית את רצועת עזה, ואילו מועמד הליכוד הצהיר שהדבר אינו בא בחשבון, מכיוון שהוא יעודד את הטרור וכו' וכו'. הוא אף הצהיר ש"דין נצרים כדין תל-אביב". כשהוא עושה היום את ההפך, יש לזה משמעות אחת ויחידה: גנבת קולות הבוחרים והולכתם שולל. זו אינה דמוקרטיה</strong>.<br /><br /><strong> ראש-הממשלה לא נבחר בבחירות אישיות. הבוחר לא הטיל לקלפי את שמו, אלא את שמה של מפלגתו. ראש המפלגה חייב להיות נאמן למפלגתו ולמצעה. הוא עצמו יזם לערוך משאל בקרב מתפקדי המפלגה, והללו הביעו דעה ברורה נגד תכנית ה'הינתקות'. עקרונות הדמוקרטיה מחייבים לקיים את הכרעת הרוב, או להתפטר. ראש-הממשלה צפצף על הדמוקרטיה. </strong><br /><br /><strong>הדמוקרטיה מתנהלת על-ידי ממשלה, שבה מתקבלות החלטות ברוב קולות. מה עושה ראש-הממשלה, שמדבר גבוהה-גבוהה על כבוד הדמוקרטיה, כשהוא מגלה שאין לו רוב להעברת תכניתו? - מפטר שרים המתנגדים לתכניתו, וכך משיג רוב. דמוקרטיה למופת. הציבור הפגוע, המרומה, ההמום לנוכח דורסנות זו, מבקש ומתחנן להביא את הנושא הקשה והכואב כל-כך להכרעת העם. התשובה היא סירוב מוחלט והפעלת לחצים כבדים, לצד פיתויים והטבות, כדי למנוע רוב שיתמוך בצעד דמוקרטי והוגן כל-כך. עדיין אתם מעיזים לדבר איתנו על דמוקרטיה</strong>?!<br /><br />הדורסנות הזאת מחלחלת אל השוטרים והחיילים, שמרגישים כי הכול מותר כדי להילחם במתנגדי תכנית הגירוש והעקירה. <strong>שוטרים מנסים להפריע לפעולות מחאה חוקיות לחלוטין. נערה שנוחתת בנמל-התעופה וסרט כתום על תיקה, מצווה להסירו כדי שתוכל להיכנס לארץ. מאבטחים בקניונים מונעים כניסה ממי שבאים ענודי סרט מחאה</strong>. הכול מותר.<br /><br />ועדיין לא דיברנו על עצם הפשע של גירוש יהודים מבתיהם והחרבת יישובים פורחים. גם אם ההחלטה הייתה מתקבלת על-פי כל כללי הדמוקרטיה, הייתה נשארת פשע ונקודת-שפל מוסרית. לא קרה כדבר הזה בכל דברי ימי ישראל. <strong>גויים החריבו יישובים יהודיים וגירשו יהודים מבתיהם, אבל שיהודים יעשו זאת?! הנהמה האדירה שהתפרצה בכפר-מימון היא תחילת התפרצותו של הר-הגעש היהודי, שיביא לביטול הגזרה בקרוב ממש. </strong><br /><br />מתוך תגובות<br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3117434,00.html">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3117434,00.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112228309776067158?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122211175349544402005-07-24T16:15:00.000+03:002005-07-24T16:45:48.450+03:00<div align="right"><strong>א. קצת על ההסתה של Ynet בלינק - מדהים :</strong></div><div align="right"><a href="http://www.a7.org/news.php?id=118760">http://www.a7.org/news.php?id=118760</a> </div><div align="right">ילד ערבי מן הכפר קריות, הסמוך לשילה, נרצח אתמול. אתר YNET קיבל את גרסת הערבים שמתיישבים רצחו אותו </div><div align="right">ולא שינו את נוסח הכתבה שכלל עלילת דם גם לאחר שהוברר בחקירת המשטרה שהילד נרצח על ידי ערבי.</div><div align="right"> </div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"><strong>ב.תמונות נהדרות מכפר מימון - מהסוכניות הזרות </strong></div><div align="right"><a href="http://rotter.net/forum/scoops1/8691.shtml">http://rotter.net/forum/scoops1/8691.shtml</a></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"><strong></strong> </div><div align="right"><strong>ג.ראו את השאלות הבאות והכי חשוב צפו בסרט על רב הניצב המופיע בשאלה 10.</strong></div><div align="right"><br />עשר שאלות לתקשורת העוינת<br />אברמוביץ צמא לדם, יונית מאוכזבת שלא היו מהלומות, מאיר שלו לא מרוכז ורזי ברקאי שכח את השאלות הקשות. שבוע קשה עבר על כוחותינו בכפר מימון. NRG יהדות בספיישל מיוחד<br />מערכת NRG יהדות24/7/2005 8:02 </div><div align="right"><br />1. בעצרת שנערכה ביום שני בנתיבות היו 40 אלף, ורק אחדים מתוכם (גם על פי דיווחי המשטרה) התעמתו עם כוחות הביטחון. כל זה לא הפריע ל"מעריב" ול"הארץ" למרוח על העמוד הראשון למחרת צילום של עימות פיזי בין מפגין לחייל. כי סתם רבבות מתפללים זה כבר לא אייטם? בטח לא מוכר עיתון כמו אלימות</div><div align="right">.2. "ומה עוד נשאר אחרי הכל? ערימות הזבל בכפר מימון. המתנחלים היוצאים משם נשאו תיקים, אוהלים, ילדים. איש מהם לא נשא בידו שקית אשפה. את הזבל הם השאירו למארחים". ואיך מאיר שלו יודע את כל זה? כי זה מסתדר לו עם האג'נדה הפוליטית? עם ניסיונותיו הבלתי פוסקים להשחיר את הציבור הימני-דתי? חבל. כי ביום שישי, באותו עיתון, "ידיעות אחרונות" (שכמובן הפנה למאמר של שלו מהכותרת) בעמוד 2 הכותרת היתה: "הכתומים ניקו את כפר מימון". </div><div align="right">3. כל השבוע, בכל כלי התקשורת, כולם דיברו על "המתנחלים" שבאו לכפר מימון. אז נכון שהרבה יותר קשה לומר "ציבור מתנגדי ההתנתקות" וזה גם נשמע פחות מאיים, אבל מה עם עשרות האוטובוסים שהגיעו (למרות שנעצרו) מכפר סבא, ירושלים, קרית שמונה ושאר רחבי הארץ? כמעט שכחנו שהכיבוש התחיל ב-48 וגם תל אביב היא התנחלות.</div><div align="right">4. יונית לוי לשגיא בשן: "אני מבינה שעימות פיזי בין המפגינים בכפר מימון לבין כוחות הביטחון הוא בלתי נמנע". בשן: "דווקא עכשיו הם סיימו תפילת ערבית, אווירה מאוד פייסנית, לא נראה שמתקרב עימות פיזי". לא נורא יונית, הבטיחו לך מלחמת אחים ויצא טיול שנתי? יהיו עוד הזדמנויות.</div><div align="right">5. אמנון אברמוביץ: "כפר מימון הוא כמו סוס טרויאני. צריך לפנות אותו כמו את מעוז הים". רוצה לומר: "בחייאת קראדי, כבר שלחנו כתבת לבית חולים לדווח על מצב הפצועים, אל תאכזב".</div><div align="right">6. שני רעולי פנים חיסלו ביום רביעי גבר כבן 50 שעצר בצד הכביש. ומה הקישור שקיבלנו ברשת ב' וב-NRG מעריב? "המשטרה בכפר מימון והפשע משתולל במרכז". ומה על מקרי הרצח, אונס, שודים שרצו פה לפני שבוע? איפה היתה אז המשטרה כשהפשע השתולל במרכז?</div><div align="right">7. ואחרי "מוסף שבת" של מעריב בשבת שעברה, שהיה קשה במיוחד לצפייה (רפי מן בהשוואה בין המתנחלים לפלשתינים, 'טובעים במספרים' בחסות מחסום ווטש, דן מרגלית קורא להקדים את הפינוי, בן כספית מדברר את לשכת שרון, משה גורלי...ועוד לא הגענו לעמוד 5), נראה כאילו מישהו התעורר השבוע בהנהלת "מעריב". הסיבה העיקרית לכך היא, שמרבית כותבי המוסף נכחו השבוע בכפר מימון וראו בעיניים את המציאות בלי פילטרים של עורך ובלי להסתפק בשיחת טלפון ללשכת ראש הממשלה.8</div><div align="right">. מי אמר שבמערכת "ידיעות אחרונות" אין סימפטיה כלפי בתים שעומדים עשרות שנים במקומם ועומדים להיות מוזזים או נחרבים. הנה משפט שמצאנו השבוע במאמר המערכת של העיתון, החתום על ידי איתן הבר: "זה רק בניין ואבנים. ובכל זאת, הלב נצבט". אבל לפני שאתם מוחאים כפיים לרגישות הרבה שמפגין העיתון, הרי שלא מדובר על הפגנת יחס אנושי כלשהו לבתים ולחממות של חבל עזה. מדובר, בסך הכל, על הזזה ממקומו של חדר האוכל לקצינים בקריה.9</div><div align="right">. למה כשרזי ברקאי מראיין את אמנון אברמוביץ זה נשמע כאילו הוא מראיין קצין בכיר במשטרה או בצבא ולא עיתונאי? ולמה אברמוביץ משיב לרזי כאילו הוא עיתונאי שהיה בשטח ("לא מדובר בשוליים, רזי")? ולמה רזי לא מתעניין אם אברמוביץ, ברגע הראיון, מדברר את האתרוג, או שזה בדיוק הרגע שבו הוא "שוכח" את דעותיו הפוליטיות והוא עיתונאי ריפורטר?</div><div align="right">10</div><div align="right">. "ידיעות אחרונות" דיווח ביום שישי על הצילומים של ערוץ 10 שבהם נראה מפקד מרחב הנגב, תת -ניצב ניסו שחם פוקד: "<a href="http://video.nrg.co.il/lib//wmv/335/145.wmv" target="_blank">תיתן להם מכות, שיישרפו</a>". בפסקה השלישית (מתוך 8) נכתב כי "שחם לא הורה להפעיל יד קשה כלפי כלל פעילי הימין...אלא רק כלפי מי שינסו לפרוץ בכוח...". והשאלה היא, איך בדיוק הגיעו בידיעות להסתייגות הזאת? ולמה "הבהרה" זו מופיעה בפסקה השלישית לפני הציטוטים המרשיעים ולא בסיום האייטם? ומה היה עולה בגורלו של תנ"צ שחם אם היה מתבטא כך כלפי מפגיני שמאל?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112221117534954440?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1122210933209083432005-07-24T16:14:00.000+03:002005-07-24T16:24:51.200+03:00בטווח הארוך ינצח העם היהודי. אלו שאינם מתביישים ביהדותם, בריבונותם על מולדתם ההיסטורית ובשליחות המשיחית. אראל סג"ל חזר מכפר מימון עם דמעות בעיניים<br />22/7/2005 NRG<br />דמדומי שחר, יום שלישי. אני מאושר כפי שהמון זמן לא הייתי. בדרך הביתה מכפר מימון הרחתי כמו שק כביסה והמכונית הצחינה כחוף שאליו לווייתנים באים למות. הרבה הזענו, הרבה. אבל שום דבר לא פגם באופוריה שלי, גם לא הפרסומת ברדיו לאיזה חופשה בטורקיה. פוסטמה אחת אמרה שהיא רוצה להתנתק ולבנות מאחז באיזה מלון באנטליה. יאללה לכי מפה. שעתיים קודם לכן, בשעה אחת בלילה לערך, כשרבבות הצועדים נכנסו לכפר מימון בשירה אדירה לנוכח השתאותם של קציני צה"ל והמשטרה, התפוצץ בי משהו. לא יודע כיצד להגדיר זאת, אין לי כלים רציונליים ונאורים לנתח ולכמת את עוצמת הרגש שחוויתי. פתאום פרצתי בבכי. בכי של אושר. בכי שכל כולו התחזקות והתעצמות. בכי יהודי. <strong>הייתי גאה להיות שייך לעם הזה, לציבור הזה, על נשיו, טפו וזקניו. לנחישות, לדבקות, למסירות הנפש. מקדשי שם שמים.</strong> להערכתי תוכנית העקירה תעבור. פורום החווה ועטפני האתרוג יכולים להירגע לעת עתה. אבל בטווח הארוך, וזה מה שחשוב, בטווח הארוך בייבי, במאבק האמיתי שמתגלה מבעד לקרעי הקטטה הטריטוריאלית, הקרב על דמותה של המדינה ומטרותיה, ינצח העם היהודי. אלו שאינם מתביישים ביהדותם, בריבונותם על מולדתם ההיסטורית ובשליחות המשיחית. לעגו לנו מלוא החופן, פקפקו בנאמנות בנינו לצבא, עצרו אותנו בגיבוי תקשורת מתרפסת על ידי אמצעים דרקוניים ודיקטטוריים, אך בסופו של יום, בתהליך שאנו רק בראשיתו, במאבק האמיתי והעקרוני בין מדינת כל אזרחיה למדינה יהודית, ננצח. מול הצומוד הערבי הגאה והראוי להערכה יכולים לעמוד רק יהודים נחושים הדבקים במטרתם הצודקת, בעלי ערכים של צדק ואמונה ולא עכברים מסוממים במרוץ אחר חומר, רייטינג וחופשה בפרובנס. אנחנו לא עם נורמלי, לא עם ככל העמים ותכניסו את זה טוב-טוב לראש. אחרת לא נהיה כאן, האדמה תקיא אותנו בזעם נורא על שגזלנו אדמה לא לנו.<br /><a name="AAAMZdAAYAABGLUAAI"></a><br />בצהרי אותו יום שני עמדתי מול המראה עירום. הרבי מקוצ'ק אמר, "לפי גודל מעלת הנשמה, כך גודל הקליפה שמלפפת אותה". אצלי יש חתיכת קליפה. אגו מטורף, אנוכיות, סגידה לחומר ולבשר. אני צריך לתקן את עצמי. התיישבתי מול המחשב בניסיון לכתוב סיפור. אני יודע שחלק גדול מקוראי מאסו בטורי הפוליטיים. אבל בעת הזו לא יכולתי. בכל פעם שהבטתי במסך המרצד נמשכתי בעבותות אסורים ומתועבים לשיטוט בולמוסי בין הכתבות השונות על ההתנתקות. כמו מזוכיסט קראתי את הטוקבקים נוטפי השנאה. מישהי שחתמה ב"ישראל היפה והשפויה" כתבה: "המתנחבלים מוצצים לנו את הדם. אם לא הייתי בעבודה כדי לפרנס אותם, הייתי באה לפנות אותם". רציתי להקיא. ממש להקיא. תראה מה עשית שרון לבניך האהובים, תראה איך מדברים עליהם. מוצצי דם. ומי? ישראל השפויה? היפה? איזה ישראל היפה? זו שגירשה את ערביי צפת או זו שגרה בעין חוד? נבלים צבועים, במה אתם יותר מוסריים מהמתנחלים? מי שמכם? רוצים לדבר פרקטיקה וריאליזם, תפאדל, אבל אל תישאו את שם המוסר לשווא. ברדיו דיווחו על עצירות אוטובוסים, על משטרה פוליטית. נדמה היה לי שזוהי שעת מבחן שבה גם עלי להתייצב. <strong>וכך, למרות שלא תכננתי ותודות לקראדי, עזרא ושרון, יצאתי לנתיבות </strong>מלווה בידידי ואהובי רועי שרון, עורך מדור יהדות ב-NRG.בדרך חשתי מחנק, דיבורים פטאליים יצאו מגרוני על סוף המדינה. סיפרתי לרועי שבתאריך 18 ביולי, בשנת 64 לספירה, כשש שנים לפני שחרב בית שני, שרף נירון קיסר את רומא בעודו מנגן בכינור. באותו תאריך ב-1290 חתם המלך האנגלי אדוארד הראשון צו גירוש ליהודי הממלכה. שכחתי שעבורנו תאריך נוכרי אינו קובע. זה חודשים שאני שרוי במרה שחורה בשל השנאה. <strong>באותו יום עוד הספקתי לקרוא את פסק דינה של שופטת בית המשפט העליון, איילה פורקצ'יה, ששלחה למעצר עד תום ההליכים ילדה בת 14, וזאת בשעה שעברייני מין נשלחים למעצר בית.</strong> נדמה היה לי שאם הילדה היתה עומדת בפני שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, היא היתה משוחררת, אך הוא היה סופג ביקורת קשה ונוקבת בשל לכאורה החלטה על רקע פוליטי. הנאורים קנאים לנאורותם גם על חשבון ילדות קטנות.<br /><br />משיחיות הפכה בציבור הישראלי (הנתפש בעיני עצמו כנאור, ליברלי ושפוי) לתפישה מיסטית מסוכנת, החותרת נגד הרציונליזם הצרוף ונושאת בחובה אסון. הישראלי הנאור מתעלם מכך שהתנועה הציונית עצמה, החילונית, הינה תנועה משיחית שנולדה מתוך מטרה להביא גאולה ליהודי העולם. ועצם היתכנות הרעיון היהודי-ריבוני קשור בעלייתו ובנפילתו של שבתאי צבי. עם כל הכבוד לנאורות דה לה שמאטע של בורגנים ממרכז תל אביב חובבי שח, הרי שמאז ומתמיד, כל התנועות האידאולוגיות הגדולות בהיסטוריה האנושית היו משיחיות מעצם מהותן. כלומר, הטיעון המרכזי שלהן ביקש להביא לעולם מתוקן יותר, צודק יותר ומוסרי יותר. במילים אחרות: גאולה. ואין מדובר רק בדתות המונותאיסטיות הגדולות כמו גם בהשקפה חילונית למהדרין, פסבדו מדעית, כמארקסיזם. מהו שלטון הפרולטריון והשוויון אם לא משיחיות וגאולה. אלא אם כן הינכם אנשים הדוגלים במטריאליזם קיצוני, כזה הרואה באדם בשר בלבד הנתון לסיבה ולמסובב דטרמיניסטיים, הרי שכל מכוניות היוקרה בעולם, כל הניתוחים הפלסטיים, כל ההנאות הגשמיות ידמו בסוף למרדף נואש אחר הזנב של עצמכם. נכון, יש רגעים שבהם מפתה לחגוג את החיים במשתה דיוניסי, בהדוניזם מופקר, באגואיזם, אלא שבדיוק כמו לאחר קיום יחסי מין מזדמנים, כמו אחרי זיון סתמי, אחרי השיא באה ריקנות איומה.<br /><a name="AAAMZdAAYAABLvzAAB"></a><br />בשלהי המאה ה-20 התמוטט הרעיון המודרניסטי, רעיון הנאורות והמדע כשל כדת מול החידות העצומות שעוד נותרו לפני האדם. השתלטות הפוסט על חיינו הגבירה את הציניות שכל משמעותה פחד מעשייה, מרצון לשנות, מעתיד טוב יותר. ציניות היא חולשה. החיוך הניהיליסטי מול עולם המתנהל עבורנו כסרט שבו אנו ממלאים תפקידי משנה מביא לניוון ולחורבן. אנו סוגדים לגוף, מעריצים את הכסף ומתים מבפנים. <strong>איבדנו כל מטרה נעלה מלבד הרצון המטופש להסתמם מול תוכניות פיגולים בטלוויזיה ומול חופשות במלון חמישה כוכבים עם בופה חופשי. אתם רוצים שקט? שקט יהיה לכם בסוף. ותאמינו לי שיהיה לכם הרבה יותר סוף מהתחלה. במשיחיות ובגאולה יש משמעות, יש חינוך, יש דרישה מאדם לתיקון, תיקון פרטי ותיקון לאומי. הלוואי ובמערכת החינוך הממלכתית היה מי שילמד את ילדי ישראל הבורים על יובל ושמיטת קרקעות, על הצדק הסוציאלי המגולם בחוקי התורה, על השאיפה הנשגבת לשלום עולמי על פי חזון הנביאים.אומר זאת ברי"ש גלי: איני מתבייש בהיותי משיחי כמו גם פרגמטי. אני מודע לכך שבגאולת עם הסגולה יש שלבים. לעתים אנו מתעכבים ויש שהזמן דוחק. אבל היהודים הם עם הנצח, לא מפחדים מדרך ארוכה</strong>.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112221093320908343?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121947618016569082005-07-21T15:04:00.000+03:002005-07-21T15:06:58.023+03:00במצעד ההתחברות, ניצחנו. כל החששות התנדפו וניצחנו מעבר למצופה. הרב אבינר חזר מכפר מימון עם מסקנה ברורה<br /><br />הרב שלמה אבינר21/7/2005 11:52<br /><br />במצעד ההתחברות, ניצחנו! כל החששות התנדפו וניצחנו מעבר למצופה!<strong>שהרי מה היה עניין המצעד הזה? בוודאי לא להכריע את מאבקנו למען ארץ ישראל בכח נגד צה"ל</strong>, כמו שהסברתי לקראתו. <strong>כי את צה"ל אי אפשר לנצח ולא שייך לנצח. כי צה"ל זה אנחנו.</strong> ובכלל, לא ניתן לכפות עם. ולא בגלל שראש ממשלתנו כופה עם שלם, אנו נלך במסילתו הנלוזה. כי הקובע את ההיסטוריה, לטוב ומוטב – זה העם. וזה היה בדיוק יעודו של המצעד, לבטא מחאה עממית רחבה ולעורר את רוח העם - לכן בזה ניצחנו. המצעד עורר אהדה עצומה באומה כולה. התברר שרוח העם איתנו. לא ניצחנו את המשטרה שלנו ולא את הצבא שלנו, אלא את עצמנו, את היצר הרע שלנו להתעמת. עמדו על הכביש כמה רבבות אנשים, מול חומה של שוטרים במשך שלוש שעות, צפופים, דחוסים זה בזה, בחום כבד – <strong>ולא נגרמה שריטה לאיש ולא עלבון לאיש. אדרבא, שרנו: "צה"ל, אנו אוהבים אותך!", "חייל, שוטר, אני אוהב אותך!".הרי לך פעם אחת ולתמיד שהמתנחלים הם ציבור כלל לא אלים, עדין למופת, עם איפוק מופלא</strong>. ואיפוק זה כוח! כי כוחה של מחאה עממית אינו בחד פעמיות, אלא בנחישות, במסירות, בסבלנות ובהמשכיות.<strong>היה זה מחזה אדיר! לראות רבבות עם, שנזעקו לקריאה, צעירות וצעירים, קשישות וקשישים, אמהות עם עגלות וילדים, השוהים תחת החום הכבד</strong>. ציבור ממושמע ועדין נפש מאין כמוהו, בכל ההיסטוריה הישראלית.<strong>לכן, ניצחנו! ובכוח זה, נמשיך וננצח! כי עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה</strong>.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112194761801656908?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121944450642335562005-07-21T14:13:00.000+03:002005-07-21T14:14:10.646+03:00<p><br />אלישיב רייכנר נסע לכפר מימון ומצא שם אנשים טובים. האחים שלו<br /><a href="http://www.nrg.co.il/online/11/ART/961/247.html">http://www.nrg.co.il/online/11/ART/961/247.html</a></p><p>21/7/2005<br />הנערה שאספה לכלוך מהדשא בכפר מימון, הסבתא המבוגרת שהלכה כל הלילה בשדות הנגב המאובקים, הבחור עם חולצת התנועה שדאג לפעילות חינוכית לנוער, הרב שלא ישן בלילה כדי לדאוג שהמאבק לא יגלוש לאלימות, הברסלבר שחיבק ונישק את השוטר, ראש המועצה הצרוד והעייף שעודד את ההמון, הילד הקטן שצעד עם אמו בשקט ולא התלונן, אנשי כפר מימון שפתחו את ביתם לרווחת האורחים הלא קרואים.האיש המבוגר שחטף אגרוף בפניו משוטר ולא הגיב, הנער שהכין קפה שחור לאנשי מועצת יש"ע העייפים, הילדה שחרטה בחול 'אלוקים, תעשה שגוש קטיף יישאר שלנו', הסבא שחזר לישון בשק שינה אחרי שלושים שנה, בחורי הישיבה שהסתובבו עם גמרות בידיהם כדי לנצל כל רגע פנוי ללימוד, הסטודנטים של 'תא כתום' שלא הפסיקו לשיר ולעודד, הנערות שהציעו לכולם תפוחים.עשרות האנשים שעמדו בתור לברז קטן בשעת בוקר מוקדמת כדי לשטוף את הפנים, הילדה הקטנה בכתום שאכלה לחם עם שוקולד (שהיא בדרך כלל לא אוכלת) כי זה מה שהיה, האיש שויתר על יום עבודה, הנערים שויתרו על יום של טיול בצפון, המשפחה שדחתה את הטיול המשפחתי, האישה שנשארה לבד עם הילדים בבית ושלחה את בעלה לצעדה, מאות הנהגים שלא חסו על רכבם ונסעו בשדות לא מוכרים כדי להצטרף למפגינים, החקלאים שתרמו שקי גזר כתומים למפגינים הרעבים, אלפי האנשים שעמדו ושרו 'אוהבים את צה"ל'.הנוסעים שהורדו מהאוטובוסים, לא ויתרו, ולקחו מונית ספיישל לנתיבות, האנשים הנשים והטף שיצאו בחום של יולי מהמזגן, עזבו את הבית ואת המשרד, וירדו לנגב המערבי הלח כדי למחות מחאה דמוקרטית מאופקת, ומעוררת כבוד, אלה האחים שלי. וגם אם חלילה לא ננצח בקרב הזה, אתכם, אחים יקרים, אני רוצה להיאבק גם בקרבות הבאים. </p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112194445064233556?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121931161369466542005-07-21T10:25:00.000+03:002005-07-21T13:01:04.803+03:00שימו לב לצומת האחרון שעברתם בו.<br />כנראה שראינו בו בחור/ בחורה מחייכים ומחלקים בו סרט כתום.<br /><br />עכשיו תנסו להיזכר במחלק הסרטים הכחולים האחרון שראיתם -<br />האם הוא נראה שמח ?<br />האם הוא נראה אקטיבי ?<br />האם הוא ירוץ למכונית שלך ?<br /><br />זה פשוט בגלל שהוא מקבל תשלום עבור עבודתו ולא ממש רוצה לעשות אותה....<br /><a href="http://www.modaot.net/cgi-local/user/ads_showfull.pl?ads_id=230913&parent_id=55&amp;order_by=&desc">http://www.modaot.net/cgi-local/user/ads_showfull.pl?ads_id=230913&amp;parent_id=55&order_by=&amp;desc</a>=&<br />(20 ש"ח לשעה , 23 ש"ח לשעה מעל גיל 19 )<br /><br />בדיוק כמו החיילים שנותנים לך לעבור לכפר-מימון דקה אחרי שהמפקד שלהם נסע לעמדה אחרת ...<br /><br /><strong>אוהבים אותך צה"ל<br />ואותך מדינת ישראל.</strong><br /><strong>וגם כמובן את כל עם ישראל</strong> !<br /><br /><br />ונסיים בדוגמא קטנה למסירות נפש ואהבת ישראל אמיתית :<br /><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/love_soldiers.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/love_soldiers.jpg" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112193116136946654?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121929041634828872005-07-21T09:55:00.000+03:002005-07-21T09:57:21.640+03:00<a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART/961/208.html">http://www.nrg.co.il/online/1/ART/961/208.html</a><br /><br />מסתמן: בתי הכנסת יפוצצו<br />גורם בכיר בצה"ל: הרס בתי כנסת וישיבות בגוש-קטיף ייארך זמן רב מדי, לכן צה"ל ישתמש בחומר נפץ<br /><br />אילאיל שחר21/7/2005 8:54<br /><br />בתי הכנסת והישיבות שיישארו בגוש קטיף יפוצצו לאחר פינוי המתיישבים ויהרסו - כך מעריך גורם בכיר בצה"ל. <a href="http://www.nrg.co.il/online/1/HP_444.html" target="_blank">ערוץ ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב</a>הגורם הבכיר הסביר כי למרות שתחילה תוכנן להרוס את המבנים בעזרת דחפורים, צה"ל מתכוון להשתמש בחומרי נפץ כדי לסיים את הפינוי מהר ככל האפשר. לדברי הגורם, המבנים של בתי הכנסת והישיבות הם גדולים מאוד, ולכן ייקח כשבוע להרוס כל מבנה כזה בדחפורים. בנוסף לחיסכון בזמן, בצה"ל חוששים שאם יהרסו את המבנים בעזרת דחפורים, יישארו במקום שרידים שהפלשתינים עלולים לחלל. עוד ציין הגורם כי צה"ל התייעץ עם רבנים בעניין, ואלה אמרו כי אין מניעה הלכתית לפוצץ את בתי הכנסת. ראש הממשלה, אריאל שרון, הורה למינהלת ההתנתקות לפנות את כל הציוד מבתי הכנסת לפני שייהרסו. "אני מבקש מכם להוציא כל כיסא וספסל", אמר שרון לאנשי המינהלת. "מדובר ברכוש של הקהילה וחבל שהוא ישמש לביזה של הפלשתינים". במשרד הביטחון אומרים כי נבחנות מספר אפשרויות להריסת המבנים, ובהן גם פיצוץ בתי הכנסת, אך עדיין לא התקבלה החלטה סופית בעניין.<br /><a name="AAAMZdAAYAABGAEAAi"></a>עמוס ירון: אין אפשרות לפרק בתי הכנסת<br />ביוני 2004 החליטה הממשלה על הריסת הבתים ועל פירוק בתי הכנסת בגוש-קטיף. ראש הממשלה, אריאל שרון, אך הורה להעתיק בשלמותם את בתי הכנסת לתוך שטח ישראל.אולם גורמים שונים, הקשורים לסוגיית העברת בתי הכנסת, העריכו כי התהליך אינו אפשרי. באפריל אמר קצין ברבנות הצבאית כי לא ניתן לפרק את כל בתי הכנסת ביישובים שעתידים להתפנות ולהעבירם בשלמותם לתוך תחומי הקו הירוק. "הדבר בלתי אפשרי, חבל שמערבבים פוליטיקה ודת", אמר הקצין.גם מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, <a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART/938/945.html" target="_blank">הודיע</a> בוועדת חוץ וביטחון שאין ביכולת צה"ל לפרק את בתי הכנסת ומבני הדת בגוש-קטיף ולהעבירם לתחומי ישראל. ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) מחה ואמר כי בתל-אביב הצליחו להעתיק מבני טמפלרים ממקומם.ירון השיב שהעתקת בתי הטמפלרים היתה למרחק של מטרים ספורים, וכי למערכת הביטחון אין אפשרות לפרק את מבני הדת בשלמותם ולהעבירם לתחומי ישראל. ירון הודיע שאם צה"ל יהרוס את בתי המתיישבים בגוש, הוא ייאלץ להרוס את מבני הדת.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112192904163482887?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121859584191379062005-07-20T14:39:00.000+03:002005-07-20T14:39:44.196+03:001)ההתנתקות תביא לשיפור במצב הביטחוני – טעות. כשמראים לטרור שהוא משתלם, הוא יימשך ויימשך. <br /><br />2)8000 איש כולאים מליון וחצי איש – טעות. כבר 11 שנה ישראל מחוץ ליישובים הערביים ברצועה, אותה גדר שמפרידה בין אשקלון לעזה מפרידה בין קטיף לעזה. אם יסירו את הגבלות התנועה הם ירצחו יהודים. לא ירצחו – לא יוגבלו. <br /><br /><br />3)ההתנתקות תעשה צדק עם חלוקת הקרקעות וצפיפות האוכלוסין – טעות. חבל קטיף תופס 12% משטח הרצועה, כאשר רק 15% משטח הרצועה הפלסטיני מיושב. <br /><br />4)היישובים קמו על קרקע פלסטינית – טעות. היישובים קמו על חולות ים ריקים לחלוטין שלא היו שייכים לאף אחד מעולם, ונכבשו ממצרים שקיבלה מבריטניה שכבשה מטורקיה, וכו' וכו'. <br /><br /><br />5)אין פיתרון צבאי לטרור – טעות. אם היו מפגיזים את נתניה ב5,500 פצמרים, לא היו עוקרים את נתניה אלא מוצאים בכל מחיר מענה לאש ומשתקים אותה. את אותו פיתרון ניתן ליישם גם בקטיף. <br /><br />6)ההתנתקות מוסרית – טעות. אסור לממשלה לעקור אנשים מבתיהם למען טובת הכלל - אם ניתן לפעול למען טובת הכלל ללא עקירת האנשים. יש פיתרון צבאי, שיתוק מקורות האש בכל מחיר, כדברי תא"ל עיבל גלעדי מלשכת שרון – אך הממשלה בוחרת לעקור. זה לא מוסרי. <br /><br /><br />7)סירוב להתנתקות מנוגד לדמוקרטיה – טעות. קודם כל, היתה גניבת קולות של חכי"ם מהליכוד שהצביעו בניגוד גמור למצע שהם נשלחו בזכותו לכנסת. שנית – כשהדמוקרטיה מחוקקת חוק לא מוסרי, חובה לסרב לו. <br /><br />8)סירוב להתנתקות יקרע את הצבא – טעות. ציות פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה הוא זה שיקרע את הצבא.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112185958419137906?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121855964212870662005-07-20T13:37:00.000+03:002005-07-20T14:52:25.160+03:00מתוך<br />http://www.ynet.co.il/Ext/App/TalkBack/CdaViewOpenTalkBack/0,11362,L-3115535-2,00.html<br />הכותב : נעמן<br /><br /><br /><strong>הדמוקרטיה אינה תירוץ כשגונבים את קולות הבוחרים שהצביעו בבחירות ברוב גדול נגד נסיגה חד-צדדית.<br /><br />הדמוקרטיה אינה תירוץ כשראש הממשלה מתגלה במלוא מערומי שקרנותו ופועל במהופך לעיקרי המצע המדיני-ביטחוני עליו נבחר.<br /><br />הדמוקרטיה אינה תרוץ כשצריך לאפשר את המשך כהונתו של ראש מדינה מושחת בעל קופת שרצים שאין כדוגמתה באף מדינה תקינה, פן חלילה תעצר ההתנתקות הקדושה ותובא להכרעת העם.<br /><br />הדמוקרטיה אינה תרוץ כששליט רודני מצפצף על החלטה דמוקרטית של מרכז מפלגתו, אחרי שהוא עצמו קבע שזה הפורום המוסמך להחליט.</strong><br /><strong></strong><br />הדמוקרטיה אינה תרוץ כשצריך לבצע טיהור אתני נפשע ולגרש בכוח אנשים מבתיהם החוקיים אחרי עשרות שנים של מגורים. חלקם עקורי ימית המגורשים פעם שניה.<br /><br />הדמוקרטיה אינה תרוץ כששולחים צבא כנגד אזרחי המדינה.<br /><br />הדמוקרטיה אינה תרוץ מול נגע אלימות המשטרה.<br /><br />הדמוקרטיה אינה תרוץ כשמבצעים טיהורים פוליטים בצמרת הביטחונית ובממשלה, ע''מ לבצע את התועבה באין מפריע.<br /><br /><strong>הדמוקרטיה אינה תרוץ מול תרגילי התחמקות אינסופיים מקבלת מנדט ברור מהעם לביצוע מדיניות שנויה במחלוקת, שמקרבת אותנו לסף מלחמת אזרחים</strong>.<br /><br />הדמוקרטיה אינה תרוץ כשראש ממשלה של מדינה ריבונית הופך עצמו לבובה אמריקאית, וההבטחות היחידות אותן הוא מקפיד באדיקות לקיים אינן אלו שניתנו לבוחר, אלא אלו שנתנו בקנוניה לשליטים זרים בניגוד להכרעת הבוחר.<br /><br /><strong>הדמוקרטיה אינה תרוץ כשפעם אחר פעם מעבירים כאן תוכניות ''שלום'' הרות אסון בדרך של מחטפים פוליטיים אנטי-דמוקרטיים (ע''ע אוסלו והמיצובישי).<br /><br /></strong>לנו האנשים הקטנים שמורה המילה האחרונה לגבי דמוקרטיה מהי, כי היא רכושנו הפוליטי היחיד עלי אדמות.<br /><br /><strong>אני, ורבים והמונים כמותי, יודעים יפה מאוד להבחין מתי גונבים לנו את הדמוקרטיה.<br /><br />לא יעזרו כל תרגילי הכשרת השרצים ואחיזת העינים. העם הוא הריבון והעם יחליט. שיטת המחטפים הפוליטים לא תעבור. </strong><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112185596421287066?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121775454731004072005-07-19T15:15:00.000+03:002005-07-19T15:17:34.736+03:00כתב NRG עשה את הלילה במאהל הימין בכפר מימון ולרגע התבלבל וחשב שהוא בבומבמלה. בבוקר, לקול ניידות המשטרה הוא כבר הבין ששנאטי לא יהיה פה <br /><br /> יועד קדרי<br />19/7/2005 13:29 <br /> <br /> לרגע אחד אתמול בלילה היה נראה שמדובר בפסטיבל בומבמלה ולא באחד הרגעים הטעונים וההיסטוריים ביותר בתהליך ההתנתקות. אז מה אם במקום שלום ואהבה מדברים שם על גירוש ועקירה? <br /><br /><br />סמוך לחצות המשטרה כבר הבינה שאת הקרב הזה היא הפסידה. המוני אנשים שעל גבם אוהלים ותרמילי הגב ובידיהם ילדים רכים, פשוט שטפו את המחסומים. "חייל, שוטר, חבר פקודה", צועקת ילדונת בת שנתיים עם חולצה כתומה. "סרב", מנסה להסביר לה אמה, לא מודעת איך המילה הטעונה הזאת תתנקם בה בפעם הבאה בה תנסה לתת לה עוד כף של מרק.<br /><br />אחרי כמה דקות כבר מתחילים להבין שאם רוצים ללכת לישון, כדאי לתפוס מקום כמה קילומטרים מעיר האוהלים החדשה. למאהל הימין כבר אי-אפשר לדחוף סיכה וסמוך למטעים של כפר-מימון מתארגן מאהל מאולתר. הילדים מסביב מאושרים מ"הקמפינג" באמצע החיים. אף אחד לא מפחד שם מהדרך הארוכה, אבל לדרך ארוכה כדאי להצטייד בכמה שעות שינה.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br />"קח מספר"<br /> <br /> <br /> <br />מתעוררים כבר בחמש וחצי בבוקר לקולות צורמים. כששוכני המאהל מנערים מעליהם את קורי השינה הם מגלים שעשרות אוטובוסים, ג'יפים וניידות משטרה הגיעו למקום והחלו "לפרוק" שוטרים וחיילים. אין מחזה סוריאליסטי יותר מהפסטורליה של אור ראשון שמנצנץ על הטל של עלי עצי הלימון, שממול עומדים שורת חיילים שלובי הידיים. לכולם ברור שזה יהיה יום מתוח וכי עוד מוקדם לדעת מה יוליד. <br /><br />"ראש הממשלה הרודן הורה לפנות את עיר האוהלים", קורא הכרוז ומעיר סופית את כל מי שקשה לו בבוקר. "כולם מפסיקים עכשיו את התפילה וצועדים במהירות לתוך כפר-מימון, בלי אלימות ובלי להתעמת עם הצבא". במקביל החיילים כבר נערכים לחסום את הכניסה ליישוב. אחרי דקות ספורות של עימות מבינים שוב שחבל על הזמן ומאפשרים את הכניסה ליישוב. "אבא קשה לי", אומרת ילדה בת חמש לאביה תוך כדי הצעידה. "אנחנו מתגברים", הוא עונה לה. "זו תקופה קשה לכל עם ישראל".<br /><br />אבל אולי יש בכל זאת בכפר-מימון אהבה חופשית. בתי היישוב נפתחים לרווחה בפני מתנגדי ההתנתקות. בבית של משפחת בשן אין שקע פנוי. כולם תפוסים על ידי מטענים לטלפונים סלולאריים של המפגינים. התור לשירותים מגיע עד לאבטיחים, העוגות והקפה שמוצעים בגינה. מפגין אמריקני שעוד לא התאקלם באווירה מציע לגברת בשן 100 שקלים כדי שיוכל להתקלח. גברת בשן צוחקת: "קח מספר בתור, אבל בשום אופן אתה לא משלם".<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112177545473100407?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121673403108372012005-07-18T10:55:00.000+03:002005-07-18T10:56:43.113+03:00<center><br />לפקודה תמיד אנחנו - מאת קצין אלמוני בצה''ל<br /> <br />אנחנו מצייתים לכל פקודה <br />נתלוש מהאמא ילד וגם ילדה <br />היא תבכה ותצעק-אך לא נפסיק לציית <br />ניקח איתנו קלשון וגם את <br />נחפור ונוציא גוויות מהארון <br />כי אנחנו- הצבא הפרטי של שרון <br /><br />נשבור הדלת בבתי יתומים <br />הילדים של חטואל בשמיים בוכים <br />ניכנס לחדרם, הם כבר לא מפריעים <br />נבדוק שאין אף אחד במטבח <br />נתלוש את תמונת האב שנרצח <br />אל חדר המיטות נפרוץ בלי בושה <br />נמלא פקודה לגרור גם קשישה <br />ויאללא החוצה,ביד אותה נאחז <br />כי אנחנו -מצייתים לפקודות של מופז <br /><br />לחדריכם הפרטיים ניכנס מהחלון <br />על הפקודה שלנו חתום עמרי שרון <br />אין לנו לב ואין רחמים <br />מופז ציווה-ואנחנו מקיימים <br /><br />אלפי פגזים נפלו, אתם על הקרשים <br />זורקים אתכם מהבית, מה אתם, חרשים? <br />אוסף של דוסים, אתם הרי לא אנשים <br />בפקודה תגלו מי גיבור על חלשים. <br />הנה עכשיו את הוילון אנו תולשים <br />מוציאים מהסלון רהיטים כמו חדשים <br />ביד אחת תינוקת, ביד שנייה פטישים <br />מה את בוכה עכשיו? זה אותנו לא מרשים! <br />כי אנחנו צייתנים, בלי לב, בלי נשמה <br />נקבל ממופז צל''ש על דביקות במטרה <br /><br />כן, אנחנו מבטיחים לציית לכל צו <br />ילדה נכה נגרור בפרוטזה עכשיו <br />מילה של מופז, בשבילנו היא פקודה <br />נגרור אב שכול בלי שמץ סלידה <br />ואחר כך נחזור עם עיטור הגבורה <br />כי הצלחנו לזרוק מהבית נערה. <br />היא בכתה-לא שמענו, נהגנו כראוי: <br /><strong>אנחנו מגש הכסף שעליו קיבל שרון את הזיכוי.</strong><br /><br /></center><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112167340310837201?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121594231790693702005-07-17T12:56:00.000+03:002005-07-17T12:57:11.796+03:00אזרחי מדינת ישראל היקרים, <br /><br />על מה אנו ואתם נאבקים? <br /><br />מאבקנו איננו על בתינו הפרטיים, מאבקנו הוא על שיבת עם ישראל לארצו, על כל הערכים והאידיאלים שלאורם הלך העם הזה במשך כל הדורות. <br />הציונות הרימה דגלים רבים, את דגל ההתיישבות והביטחון, עבודת האדמה, ניקיון כפיים ועמל כפיים, פשטות וערבות הדדית, ועוד. <br />דגלים אלו התקפלו בזה אחר זה והביאו את ממשלת ישראל להחלטה האומללה להחריב חבל ארץ פורח על מפעליו, יישוביו, אנשיו וקהילותיו, תוך הפקרת החקלאות וחיזוק הטרור. שורשי המשבר נעוצים בהפניית העורף לעבר שלנו, לערכי הנצח של העם הזה, ובאימוץ תרבות זרה לרוחנו. <br /><br />גוש קטיף הנו סמל להתגשמות החלום הציוני בימינו: יישוב הארץ, הפרחת השממה והפיכת חולות מדבר לגן פורח, עמידה בגבורה מול הטרור הרצחני והמטורף, התפרנסות מעמל כפיים ועבודת האדמה, והקמת ישיבות ובתי חינוך לתפארת. כל המפעל הזה נובע מדבקות ואמונה באלוקי ישראל ובערכי הנצח של עם ישראל. <br /><br />הניסיון להרוס את גוש קטיף, עלול להוביל חלילה להחלשת האידיאלים היהודיים (שמכוחם אנחנו חיים כאן היום, במדינה יהודית) [העומדים ביסוד שאיפת מדינת ישראל] וליצירת מדינת כל אזרחיה שתביא חלילה לטשטוש זהותה היהודית של המדינה. <br /><br />המשך המפעל היהודי והציוני בגוש קטיף ייתן כוח לעם לזקוף את קומתו, לשוב מחדש אל שורשיו, ויפיח בו תקווה לחיים אידיאליים יותר, יהודיים יותר, ערכיים יותר ובעלי משמעות נצחית. <br /><br />אם עתידה של מדינת ישראל יקר לך, הטה שכם למאמץ נגד תוכנית העקירה, ופעל ככל אשר תוכל. <br />זה הזמן להתחבר ולא להתנתק, לנטוע ולא לעקור, לבנות ולא להרוס. <br /><br /><br /><br />בברכה רבה, <br />הרב יגאל קמינצקי, רב אזורי חבל עזה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112159423179069370?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121095149337697642005-07-11T18:18:00.000+03:002005-07-11T18:22:05.480+03:00<strong>השלום בפתח...</strong><br /><br />החמאס לא משנה את עורו: אם מישהו חשב שהחמאס יביע עמדות מתונות לקראת הבחירות הצפויות ברשות הפלסטינית, ולקראת ההתנתקות, מבהיר בכיר התנועה, מחמוד א-זהאר, שלא תהיה פשרה מבחינת החמאס על "כל פלסטין". הוא גם סירב לגנות בפה מלא את הפיגועים בבריטניה וייחל להשמדתן של ארה"ב ושל ישראל. <br /><br />בראיון שהעניק לעיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה", נשאל א-זהאר האם החמאס יהיה מוכן לדו-קיום עם ישראל, אם זו תיסוג לגבולות 67', והשיב בפשטות: "לחלוטין לא. זה יכול להיות פתרון זמני ל-5 או ל-10 שנים מקסימום. בסופו של דבר כל פלסטין חייבת לחזור להיות מוסלמית, ובטווח הארוך ישראל תיעלם מעל פני האדמה". <br /><br />Ynet<br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3111157,00.html">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3111157,00.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112109514933769764?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1121087069778412602005-07-11T16:03:00.000+03:002005-07-11T16:16:28.686+03:00<strong>עשרת הדיברות למגרש /הרב שלמה אבינר</strong><br /><br />יום שני, 11 ביולי 2005, 14:46 מאת: מערכת וואלה!<br /><br /><br />הרב אבינר, מחשובי רבני הציונות הדתית, פירסם היום מאמר ציני חריף בשם "עשרת הדיברות למגרש". במאמר המלגלג, משנה הרב את המשמעות המקורית של כל דיבר בתורה למשמעותו ההפוכה. כך למשל את הדיבר "לא תחמוד" הופך אבינר במאמרו ל"תחמוד" ואומר בציניות לחיילים כי "אם אתה חומד קידום, מלא תפקידך בצורה הטובה ביותר". <br /><br />לטענת הרב, הוא כתב את המאמר אחרי שהגיעו לאוזניו תלונות חיילים לפיהם הצבא משתמש בפסק ההלכה שלו שלא לסרב פקודה כדי לשכנע את החיילים למלא פקודות בתוכנית ההתנתקות. הרב כעס מאד על השימוש שעושה הצבא בפסק ההלכה שלו, "מכאן ועד כאילו זו מצווה גדולה הדרך ארוכה", אומר הרב. את המאמר, שפורסם באתרו "ספריית חווה" חותם הרב בהכרזה הסרקסטית: "זה המשחק: החלטיות ונחישות! דבקות במשימה! משימה קדושה!".<br /><br />להלן המאמר:<br /><br /><br />עשרת הדיברות למגרש /הרב שלמה אבינר<br /><br />חייל/קצין! <br /><br />הנך עומד עתה לבצע משימה קשה, אך יש לעמוד בה. אנו יודעים שלא תסרב פקודה. יתר על כן, נבחרת מתוך המכללות הצבאיות, קורסים של מ"פים, מג"דים, קצינים, נגדים, טייסים ואנשי קבע – כי יודעים אנו שקידומך הצבאי או פרנסתך תלויה בביצוע הפקודה, לכן יהיה זה אינטרס שלך לא לסרב. <br /><br />יחד עם זה, חוששים אנו שלא תהיה מסוגל נפשית בגלל אחוות אחים. לכן, הנה לך פק"ל כיס עם עשרת הדברות למגרש, למען תשנן אותן היטב. <br /><br />1. אנכי לא אלקיך. <br />לכל אורך חייו, איש באמונתו יחיה, אך לקראת הגירוש, זכור! אין לך אלהים! שאם לא כן, תראה אמא בוכה וילדים בוכים ועלול אתה חלילה להפוך לאנושי. <br /><br />2. יהיה לך אל אחר <br />הוא כמובן ראש ממשלתנו. לכן מותר לו לגנוב קולות בבחירות, לשדוד את הדמוקרטיה, לקנות חברי כנסת, לפעול באופן דורסני, ולהתנגד להכרעת האומה במשאל עם. <br /><br />3. הישבע לשקר <br />זה הזמן להפר את שבועתך שניתנה בעת גיוסך לצבא הגנה לישראל - להיות נאמן ליעודו של צה"ל כצבא הגנה לישראל ולהגן על יהודים. מעתה יפעל צה"ל בכדי לבצע החלטה פוליטית נגד אוכלוסיה אזרחית לא חמושה. <br /><br />4. אל תכבד הורים <br />תגרש יתומים רבים מגוש קטיף ומזכרונותיהם האחרונים שיש להם מההורים שלהם. <br /><br />5. חלל את יום השבת <br />באופן רשמי, אנו מכחישים שיהיה חילול שבת, אבל ברור שמבצע צבאי בהיקף שכזה, יהיה כרוך בחילול שבת. יתכן שנצטרך לנהוג כמו במאחז חוות גלעד, בו הובאו במרמה חיילים דתיים בשבת, שהוטעו במכוון שזו משימה מבצעית של פיקוח נפש. הלכה למעשה: גירוש דוחה שבת! <br /><br />6. תרצח את נפשם. <br />אפשר לרצוח גם בלי פגיעה בגופו של אדם. די בשביל כך לעקור את קהילתו, לגרשו מביתו, לגרום התפרקות למשפחתו, להשאירו בלי עבודה ולגרום טראומה נפשית לילדיו לכל חייהם. <br /><br />7. תנאף <br />טרם מצאנו דרך בה תוכל לקיים דיבר זה. בינתיים תגרור אישה או נערה, כיון שאין די שוטרות וחיילות, מה שוודאי יפגע עמוק ברגשותיהן. <br /><br />8. תגנוב <br />זאת תוכל לקיים באופן מעולה על ידי גזילת ביתו ומפעלו, גינתו וחצר משחקיו וקל וחומר אם יקבל תמורה מזערית עבורם – ולאחר מכן מסירתם לרוצחים. <br /><br /><br />9. תחמוד <br />אם אתה חומד קידום, מלא תפקידך בצורה הטובה ביותר. <br /><br />10. תענה ברעך עד שקר <br />זה מפתח הכל: דליגיטמציה. דמוניזציה. שטוף היטב את מוחך ואת מוחם של אחרים: המתנחל הוא אדם מושחת, פרוע, אלים, לא מוסרי ורודף פיצויים. הוא שונא אותך, הוא יקלל אותך, הוא יירק עליך, הוא ידקור אותך בסכין הוא גם מסוגל לירות עליך. <br />אל תשכח זאת לרגע ותגיע לאלימות רגשית ותהא מסוגל לשנוא אותו ולעת הצורך לשבור לו את הראש והעצמות. <br /><br /><strong>זה המשחק: החלטיות ונחישות! דבקות במשימה! משימה קדושה!</strong><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112108706977841260?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1120984736603996932005-07-10T11:29:00.000+03:002005-07-10T11:42:03.690+03:00כמה תמונות המבהירות את המצב האמיתי <strong>והלינץ המבויים על ידי התקשורת</strong><br />מתוך<br /><a href="http://www.takatom.org/forum/viewtopic.php?t=886">http://www.takatom.org/forum/viewtopic.php?t=886</a><br /><br /><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/unreal2.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/unreal2.jpg" border="0" /></a><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/unreal3.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/unreal3.jpg" border="0" /></a><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/unreal1.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/unreal1.jpg" border="0" /></a><br /><br />ובצד הישראלי ...<br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/unreal4.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/unreal4.jpg" border="0" /></a><br /><a href="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/1600/unreal5.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://photos1.blogger.com/blogger/6119/1121/320/unreal5.jpg" border="0" /></a><br /><br /><br /><strong>והכי חשוב שמשום מה לא מזכירים את לוחם מג"ב שנרצח ע"י אנשי שמאל וערבים בהפגנתם השבוע....</strong><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112098473660399693?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1120376787062522082005-07-03T10:45:00.000+03:002005-07-03T10:49:20.986+03:00עוד חמש שאלות לתקשורת העוינת<br />NRG מגיש את מקבץ השאלות השבועי לתקשורת העוינת. יש לכם שאלות נוספות?<br /><br />מערכת NRG 3/7/2005 8:19<br />1.<br />אחרי <a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART/951/076.html" target="_blank">מחאת הכבישים השקטה</a> שנערכה בתחילת השבוע, הכותרות דיברו על "כישלון מהדהד". גם לאחר פינוי "מעוז הים" בגוש קטיף, שעבר ללא נפגעים, יצאו המתנחלים בתקשורת "נמושות שנכנעו ללא מאבק". האם התקשורת כל כך צמאה לדם? כנראה שכן. אחרת, איך יוכלו להתנפל על חוסמי הכבישים ועל שופכי השמן? האם יש דרך מאבק שבה מתנגדי ההתנתקות ייוצגו בתקשורת בצורה הוגנת? כנראה שלא.<br />2.<br />רביעי בלילה, "היום שהיה" בערוץ 10. גיא זהר, מגיש התוכנית מציג את התמונות של חסימות הכבישים שצולמו בנתיבי איילון. "החוסמים הצליחו לטפס גם משאית שמובילה מכוניות" קובע זהר. אבל מה לעשות שדווקא מי שטיפס על המשאית היו צלמי עיתונות? העיקר לא להרוג את האייטם?<br />3<br />. האם בגלי צה"ל סבורים שהמתנחלים הם האויב המר של חיילי צה"ל? אחרי שנים בהן נמנעים בתחנה הצבאית לומר "כוחותינו" על חיילי צה"ל, השבוע זה קרה. בגל פתוח ששודר בצל הפריצה ל"מעוז הים", שאל המגיש את הכתב "האם יש נפגעים לכוחותינו"? אפילו בימים המרים של האינתיפאדה, כשבקול ישראל נתנו הוראה לומר "כוחותינו", בגלי צה"ל לא השתכנעו לאמץ את הלוחמים. העיקר שהיום אנחנו יודעים מי האוייב פה. הבית של החיילים? לא בטוח<br />.4<br />. התכנית "סדר עולמי" בערוץ 2 הקדישה השבוע אייטם לסכסוך החדש שהתגלע בין ממשלת רוסיה למחבר הקיצור שולחן ערוך. הכל טוב ויפה, אבל למה בתרגום לעברית הופיע שם הספר, שאינו יכול להיכלל ברשימת הספרים הנדירים ביהדות, כ"כיתוב שולחן ערוך"? ואולי זה עוד סימן על הכוחות הפועלים בחברת החדשות של ערוץ 2. הרי ברור כי אם היה חובש כיפה אחד במערכת, הטעות המביכה הזו לא הייתה באה לעולם, לא?<br />5<br />. סימה קדמון מ"המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, רק חיכתה ליום שבו תעלה סוף סוף התמיכה בהתנתקות כדי לשפוך אש וגופרית על המתנחלים וגם כדי לקבל הפניה מהשער. בכלל לא משנה שהנהגת יש"ע חזרה חזור והדגש כי היא מתנגדת לאלימות ולחסימת הכבישים, בשביל סימה הספיק נתון רעוע וזמני אחד בסקר טלפוני לקבוע כי לציבור הישראלי נמאס מהמתנחלים ומפעילותם הנפשעת מזה עשרות שנים בשטחים. אם מתחשק לך לכתוב מאמר פובלציסטי נגד המתנחלים, תכתבי אותו או תעשי סדרת טלוויזיה. למה לעשות את זה בעורמה, תוך פרשנות אובייקטיבית כביכול לסקר?<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112037678706252208?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1120033012667611672005-06-29T11:16:00.000+03:002005-06-29T11:18:56.700+03:00זרוק טלוויזיה ולא תינוק<br />למה אתם מושיבים תינוקות וילדים קטנים מול הטלוויזיה? האינכם יודעים שלפני כשנה המליץ ארגון רופאי הילדים האמריקאי לא להושיב ילדים מתחת לגיל שנתיים מול הטלוויזיה ולהגביל בקפדנות את הצפייה בקרב ילדים בגיל הגן ואילך. לא בגלל סיבות מוסריות הקשורות לתוכן השידורים, אלא בגלל הנזקים הפסיכולוגיים החמורים שנגרמים, כלומר: <strong>הפרעת קשב וריכוז המכונה</strong> <strong>A.D.D</strong>.<br />מוח התינוק המתפתח במהירות בגילים אלו, מסבירים הרופאים, רגיש ביותר להשפעות סביבתיות, וגם אם מדובר בקלטת חינוכית המותאמת לגיל שלו, התמונות המתחלפות במהירות, ההבהוב המתמיד והליווי הצלילי הבלתי פוסק <strong>יוצרים על המוח עומס-יתר</strong>. יתר על כן, ההתרחשויות המהירות אשר במסך מרגילות את התינוק לצפות לעניין חדש בכל שנייה, ומקצרות את פרק הזמן שבו הוא מסוגל לשמור על עניין ללא התרחשות חדשה. רמת הקשב של הילדים נעשית נמוכה מאוד. שום גירוי של ההורים או הגננת לא יִשוו לגירויים המרהיבים שנותנת הטלוויזיה. כאשר משהו חדל לעניין אותם, <strong>הם מתנתקים מהסביבה, לא שומעים יותר,</strong> כמו שנוהגים לכבות טלוויזיה.<br />אין צורך לומר שמדובר במדיום ממכּר מאוד. ככל שילד צופה יותר בטלוויזיה, הוא רוצה לצפות עוד ועוד. תינוקות נעשים מכורים באופן עמוק מאוד.<br />זאת ועוד, המוטוריקה של הילד הקטן נפגעת במיוחד כתוצאה מישיבה הפסיבית מול המסך.<br />ואולי הכי חמור, ההתפתחות הרגשית של התינוק נפגעת מאוד. וזאת למה? כי הוא מאבד את הקשר עם הוריו. מתי הם מושיבים אותו מול הטלוויזיה? כשהם רוצים להתפנות לעסקיהם. כאשר אמא מדברת עם תינוק, נוצר קשר עין, מגע, וזה מביא להתפתחותו. אך מול המסך אין שום אינטראקציה – שלא לדבר על הפגיעה בהתפתחות הדמיון <strong>המעודדת עצלות מחשבתית</strong>.<br />שלא לדבר על <strong>הרגלי אכילה גרועים</strong> הנלווים, כיוון שההורה מעוניין בשקט, הוא נותן לתינוק בקבוק עם דייסה ולילד הקטן פיצוחים שונים. כך הילד מתרגל לזלילה ומגיע להשמנת יתר.<br />בקיצור, מינוי הטלוויזיה כשמרטף הוא בגידה בתפקיד ההורי, בריחה והתנתקות. ילד קטן לא נמצא זמן רב בבית עד שהוא הולך לישון, ואת הזמן הזה יש להקדיש לו. היום הורה מקדיש בממוצע 14 דקות ביום לשיחה עם הילד שלו, לעומת שלוש שעות לפני עשר שנים.<br />כמובן, גם לילדים הגדולים, למתבגרים ולהורים, המכשיר הזה מזיק ביותר, והוא אחד מהאסונות למין האנושי. אז זרוק את הטלוויזיה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-112003301266761167?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1119437546907655662005-06-22T13:50:00.000+03:002005-06-22T13:53:57.506+03:00<strong>חשוב מאוד לשמוע !!!!</strong><br /><a href="http://video.nrg.co.il/lib//wma/320/932.wma">http://video.nrg.co.il/lib//wma/320/932.wma</a><br /><br />ינון מגל נגד התקשורת<br />כתב המתנחלים והצבא של חדשות ערוץ 10, תקף השבוע בחריפות את תפקודה של התקשורת בסיקור תוכנית ההתנתקות והאשים כי היא שמאלנית, מסיתה ומשקרת לציבור<br />NRG מעריב 22/6/2005 11:22<br /><br />ינון מגל נגד התקשורת. ביום עיון של הרשות השנייה על התפקוד התקשורתי במהלך תוכנית ההתנתקות תקף מגל, כתב המתנחלים והצבא של ערוץ 10 את התקשורת ואמר כי "התקשורת משקרת ומסיתה".דעתו של מגל על התקשורת הובאה לראשונה ב"התעוררות", תוכניתו של ידידיה מאיר ברדיו קול חי.להאזנה לחצו <a href="http://video.nrg.co.il/lib//wma/320/932.wma" target="_blank">כאן</a>.<strong>בין היתר אמר מגל: "התקשורת מנותקת מהמציאות... אפשר להיות צבועים, אבל אי אפשר לשקר... כשהפער בין המציאות לבין מה שהתקשורת משדרת הוא כל כך גדול זה נגמר לא טוב.</strong> אנשים לא מבינים עד כמה ההתנתקות היא שבר שקורע בבשר החי של אנשים, והתקשורת משקרת בעניין הזה ולא מספרת את האמת. איך זה שכולם אומרים 'התנתקות' ולא 'עקירה' או 'גירוש', יש פה עדר... אתה עומד ואתה לא מאמין איזו מדינה זאת". <strong>על הפרסום המובלט בחדשות ערוץ 2 לפיו אח של יגאל עמיר השתתף לאחרונה בעצרת תפילה בגוש קטיף אמר מגל: "זו הסתה. להגיד את זה זו הסתה. זו לא המציאות</strong>".<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111943754690765566?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1119349982308143802005-06-21T13:28:00.000+03:002005-06-21T13:35:03.846+03:00כתבת ynet פגשה בחממות גני טל מנהלי עבודה פלסטינים מחאן יונס, שמתפללים שההתנתקות לא תצא לפועל. הם כועסים על שרון ("גוזל לנו את הפרנסה ולא מביא שלום"), על הרשות ("השחיתות חוגגת וקרקעות קטיף יועברו רק לקומץ אנשי אש"ף") וחוששים בעיקר מהיום שאחרי. מירי חסון Ynet.<br /><br />מחמוד עובד בגני טל כבר למעלה מ-18 שנים. כל יום הוא מאזין בדריכות לחדשות ומתפלל שישראל תחזור בה מתוכנית ההתנתקות. "אני נמצא כאן מאז שאני ילד. בעזה אין עבודה ואם החממות והבתים יישארו במקומם. רק אנשי אש"ף, אלה שעובדים בממשלה, יקבלו הכל. לנו לא יתנו כלום", הוא אומר.<br />ולמרות זאת הוא מאשים את מדינת ישראל בכל בעיותיו. לדעתו, אם לא הייתה עושה ישראל הסכמים עם הראיס הקודם ערפאת, מצבו היום היה טוב יותר: "פלסטינים ויהודים יכולים לחיות ביחד, ככה היה פעם. תראי איך כאן הכל פשוט. <strong>אני לא מאמין בדרך של איש מטוניס שמגיע אלינו ומנהל את המדינה. הם מצצו את הדם שלנו. אתם הבאתם לנו את הבלאגן הזה מההתחלה. לא עשיתם שלום עם העם הפלסטיני אלא עם בן אדם מטוניס.</strong> מה בסך הכל כולם רוצים? שנחיה בשלום אחד ליד השני".<br />......<br />מחמוד מספר שהרחוב בעזה ממורמר מאוד מיחס הממשל ודרכי התנהלותו. "באש"ף עושים מה שהם רוצים ולא מה שכולם רוצים. יש בחירות בעזה וכולם הולכים לצד החמאס. הלב של כולם מלא בגלל אש"ף ובגלל זה רוצים את החמאס. באש"ף נותנים עכשיו כסף, אומרים 'קח אלף שקל ותצביע לנו' אבל אף אחד לא מסכים. כי הלב שלנו מלא מכל מה שעשו לנו. איפה כל הכסף שהם קיבלו כדי לבנות לנו חממות בעזה? כולם נתנו לנו כסף - סין, יפן, בוש אבל איפה הוא? שקל אחד לא קיבלנו, הכל לקחו אש"ף ושמו בחשבון הבנק שלהם בתל אביב".<br />.....<br />"רבין שלכם, לפני שמת, הביא לנו מחלת סרטן עם השלום. עכשיו גם שרון רוצה שיגידו שהוא עשה שלום והוא יכניס לנו עוד מחלה יותר גרועה. <strong>אני אומר לך, לא צריך לעזוב. אם יתנו את גוש קטיף, את חושבת שיהיה שלום, שהכל יהיה בסדר? לא. </strong><br /><strong></strong><br /><br />למאמר המלא<br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3092973,00.html">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3092973,00.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111934998230814380?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1119160678605071622005-06-19T08:48:00.000+03:002005-06-19T08:59:14.700+03:00רביב דרוקר ועופר שלח - לא חשודים על היותם ימנים - אבל עדיין מוציאים את הספר "בומרנג" ...<br />הראיון המלא עם ניסים משעל על שרון :<br /><br /><strong>1.תוכנית הפינוי נולדה כי שרון היה משוכנע שארבל תגיש נגדו כתב אישום</strong><br /><br /><a href="http://www.jewish-mail.com/itamar/gush/mishal.wmv">http://www.jewish-mail.com/itamar/gush/mishal.wmv</a><br /><br /><strong>2.רה"מ הציע לאחד האלופים להיות "שתול" מטעמו על מנת שידווח לו מה קורה במטכ"ל.<br /><br />3.ההחלטות על תוכנית ההתנתקות התקבלו תוך מידור מכוון של אנשי הצבא ובלי שיתוף הקבינט והממשלה.</strong><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111916067860507162?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1118912602911067382005-06-16T12:01:00.000+03:002005-06-16T12:43:54.310+03:00להלן קישור לסרט על הישוב אלי-סיני.<br />הידעתם ? מתברר שיש גם מתיישבים שאינם דתיים ...<br /><a href="mms://msmedia.a7.org/arutz7/heb-perm/elei-sinai.wmv">mms://msmedia.a7.org/arutz7/heb-perm/elei-sinai.wmv</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111891260291106738?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1117998313256543222005-06-05T22:00:00.000+03:002005-06-16T15:16:53.273+03:00פרשן העיתון הארץ איים על הרמטכ"ל 09:48, 5 יוני 2005 / כ"ז באייר תשס"ה<br />פרשן "הארץ", אמיר אורן, איים על הרמטכ"ל משה יעלון בשנת 2004: "אם תמנה את אלעזר שטרן לראש אכ"א, אני אעביר אותך מהצד של הטובים לצד הרעים".<br /><br />יעלון שוחח על הדברים עם עורכו הקודם של הארץ חנוך מרמרי, ועם העורך הנוכחי דיוויד לנדאו. שניהם לא נקטו שום צעד נגד העיתונאי המאיים.העתון מעריב מדווח כי זו לא היתה הפעם הראשונה שבה איים אמיר אורן על הרמטכ"ל היוצא. מיד עם כניסתו של יעלון לתפקיד גילה אורן כי אלעזר שטרן, אז קצין חינוך ראשי, הגיש נגדו תלונה למועצת העיתונות בתשעה ביוני 2002. <strong>אורן השאיר הודעה אצל מזכירת הרמטכ"ל ועוזריו, ובה נאמר כי אם שטרן לא ימשוך את התלונה נגדו עד חצות באותו יום, הוא "יפרסם את כל מה שהוא יודע על צה"ל, והרמטכ"ל יסבול מזה קשות".</strong> עוזריו של הרמטכ"ל פנו לשטרן וביקשו ממנו להתייעץ עם הרמטכ"ל בנוגע לתלונה נגד אורן, אולם שטרן השיב כי בדק עם הפרקליט הצבאי הראשי, שאמר לו כי אינו צריך להתייעץ או ליידע את הרמטכ"ל, ולא משך את תלונתו. תלונתו של שטרן למועצת העיתונות כללה פרט המזכיר מאוד את קובלנתו של יעלון נגד אורן. בתלונה סיפר שטרן כי אורן איים עליו בהקשר למינויו של אבי בניהו לעוזר קצין חינוך ראשי ולפרשן בגל"צ בלשון הבאה: <strong>"אלעזר, אתה יודע שאני מכיר אותך ומעריך אותך, אבל אם תסכים לקחת את בניהו, אעביר אותך צד. . . סימן שכל מה שאני חושב עליך אינו נכון". בתלונה כתב שטרן על השיחה: "לא האמנתי למשמע אוזניי".גם שטרן וגם יעלון סיפרו פעמים רבות כי אחרי שלא נכנעו לאיומיו של אורן, הוא אכן הגשים אותם, וכתב עליהם באורח מגמתי, ארסי ועוין, או כפי שהגדירו זאת מקורביו של יעלון: "הוא שחט אותו כל שבוע בהארץ באופן בולט ולא ענייני"</strong>.עורך הארץ דייויד לנדאו מסר בתגובה: "אם ההתבטאות של אותו עיתונאי אכן נאמרה, היא כמובן אינה ראויה. אני מניח שהיא נאמרה בסוג של בדיחות הדעת. אני לא חושב שאדם בר דעת יניח שאיום כזה נאמר ברצינות. אני סמוך ובטוח שלפרשייה הזאת בין הרמטכ"ל לבין העיתונאי לא היו שום השלכות או השפעות על העבודה של העיתונאי ועל מה שפורסם בעיתוננו. אליי לא היתה פנייה מהרמטכ"ל היוצא עד סמוך מאוד לפרישתו".העורך הקודם של הארץ, חנוך מרמרי, סירב להגיב. רשת INN<br />ראה גם <a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART/942/478.html">http://www.nrg.co.il/online/1/ART/942/478.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111799831325654322?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1117456411693181892005-05-30T15:31:00.000+03:002005-05-31T12:41:07.686+03:00<strong>"הנערים האלה, שחוסמים לך את הכביש, היו אמורים לדפוק בדלת ביתך בנימוס, ולנסות ולשכנע אותך להצביע נגד ההתנתקות במשאל העם.</strong> לא נתנו להם הזדמנות לדבר אתך יפה, חסמו אותם בדרך לבית שלך, אז הם באו להיפגש אתך בנתיב שלך, על הכביש.<br /><br />"הם ילדים טובים, תאמין לי, אני מכיר אותם. הם לא שותים, לא מעשנים, ואלימות הם מכירים רק מהסרטים, שהם בקושי רואים. הם לא ישלפו סכין במריבה על ליבה של נערה בבילוי יום שישי, הם לא ישליכו אבנים על האוטובוס של קבוצת הכדורגל שהם לא אוהדים, וגם עכשיו, רובם יושבים במעצר, לא בגלל שהם הכניסו מכות לשוטרים.<br /><br />בסך הכל, הם רצו לעצור לכמה דקות את הזרימה האדישה של החיים. <strong>כשמגיע שר החוץ של זימבבואה לביקור, שיירת המכוניות שלו חוסמת את ירושלים. כשמכבי תל אביב זוכה בעוד גביע, תל אביב פקוקה. אז גם כשעומדים לעקור חבל ארץ שלם, התנועה יכולה לעמוד כמה דקות</strong>.<br /><br />אז נכון, במאבק הזה, ממש כמו בכביש, לא צריך להיות צודק אלא חכם, <strong>ולא בטוח שהחסימה הזאת שווה הרבה נקודות בדעת הקהל</strong>. נכון גם שעדיף למצוא פעולות מחאה יצירתיות יותר ומעצבנות פחות, אבל אנחנו הרי לא מנהלים כאן דיון רגוע על כוס קפה. אתה עצבני כי אתה רוצה להגיע הביתה, ואין לך כוח לשמוע את ההסברים הרציונאליים שלי.<br /><br />באותה מידה, גם הנערים האלה כבר איבדו את הסבלנות, ואין להם כוח לשמוע את דברי המוסר שלך ושלי. כשחוסמים אותך באמצע הדרך, אתה חושב מהבטן ולא מהראש. את הנערים היקרים האלה, חסמו בחודשים האחרונים מכל כך הרבה כיוונים שגם להם כבר אין ראש להקשיב, והם התחילו לדבר מהבטן. אתה עצבני כי סתמו לך את הצומת. הם עצבניים כי סתמו להם את הפה" (אלישיב רייכנר, קטיף.נט וגם <a href="http://www.kipa.co.il/now/show.asp?id=5577">http://www.kipa.co.il/now/show.asp?id=5577</a> )<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111745641169318189?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1117050003465143202005-05-25T22:38:00.000+03:002005-05-30T15:34:47.746+03:00כותב בלתי ידוע מאתר <a href="http://www.yesha.org.il">http://www.yesha.org.il</a><br /><strong>המאמר הבא נכתב כסאטירה צינית, ומומלץ להתייחס אליו ככזה. כתיבת מאמר זה הינה תוצאה של רדידות השיח התקשורתי בכל הנוגע לגרוש המתוכנן. דומה כי כלי התקשורת החליטו שלא לעסוק כלל בחוקיות הגירוש ובמשמעויותיו המוסריות אלא למקד את הפוקוס על 'ההסתה', התמקדות שכל כוונתה היא לסתום פיות ולנטרל את המאבק, וכפי שניסח זאת בצורה קולעת לאחרונה אחד הפובלציסטים "כלב השמירה של הדמוקרטיה הפך לאמסטף התקיפה של הדיקטטורה"...</strong><br /><br />על מנת להראות עד כמה מגוחך כל העניין, ועד כמה שלטון החוק והדמוקרטיה פירושו בעיני השמאל שלטון הצחוק והדמוחארטה הוחלט לכתוב את המדריך הבא המיועד לנאבק בגרוש, חשוב מאוד לשים לב למראי המקומות, לשאלות והבהרות ניתן לפנות לאבישי רביב.<br /><br />קראדי, לטיפולך:<br /><br />1. אל תהסס לזרוק אבנים על השוטרים הבאים לגרשך, עשה מאמץ אפילו לזרוק את האבן הראשונה<br />2. אל תפחד ממלחמת אחים, אדרבא, איים בכך, מלחמת אזרחים לא מפחידה אותנו<br />3. אל תהסס לאיים בשפיכות דמים, אמור: אם חס וחלילה יכריחו אותנו, נאלץ לפתוח באש<br />4. המחש את רצינות כוונותיך (תרתי משמע...): צריך יהיה לסחוט את ההדק, לאט, באחריות, בקור רוח, ובשכל<br />5. אל תחשוש מאיומי השמאל שמלחמת אזרחים תעלה לך ביוקר, אנו מוכנים למחיר, ושלא יפחידו אומה - שרבבות מבניה נהרגו במלחמות להבטחת עצם קיומה - בשפך דם למען השלום כל שכן שלא מדובר בשלום אלא בשפך דם למען מניעת קטסטרופה, דבר שכל בר דעת מבין שיתרחש לאחר הגרוש.<br />6. סרב פקודה באופן נחרץ! ושלא יהיו בינינו אי הבנות ושלא ייאמר שלא הוזהרתם מראש: אנחנו את פקודת הטרנספר איננו ממלאים, וגם הילדים שלנו וחניכינו אינם ממלאים אותה. היום שבו תינתן פקודת הטרנספר, שהיא פקודה בלתי חוקית בעליל, יהיה גם היום של סירוב פקודה , כל מילה נוספת מיותרת!!!<br />7. הבהר נחרצות, למי שעוד לא קלט שאתה רציני, שלא תיתן לגרוש להתרחש, אפילו אם נצטרך להשתטח תחת גלגלי המשאיות, אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים , אמור לו שאנשים שמתעסקים עם חומרי נפץ ליד גשרים טרודים מכדי לשים לב אם חיילים עוברים על הגשרים המיועדים לפיצוץ באותו הרגע, ולכן הדבר עלול לעלות בחיי אדם רבים.<br />8. החרף את הטון בהפגנות, מומלץ לבוא עם שלט "שרון רוצח", לשרות הציבור מצורף כאן מפגין לדוגמא<br />9. השתמש בנשק קר אם אינך מאומן דייך בהפעלת נשק וחומרי חבלה, לדוגמא: בקבוקי תבערה, כך תוכל לספר בעתיד לנכדיך שכל אימת שצעקתי 'הידד, הידד' והשלכתי בקבוק תבערה, אני מרגיש שאני עוטה הוד ותפארת, אני מרגיש, שמצאתי את זהותי ושאני לוקח חלק בהגנה על הזהות הזאת ושאני אדם ראוי לחיות חיים מכובדים. תחושה זאת מעוררת בתוכי רגשות יפים.<br />10. נסה להסביר שלדמוקרטיה יש גבולות, אולי אם תאמר שהנאמנות לעקרונות המקודשים של הדמוקרטיה ושל חרות האדם, דוחה חובת הנאמנות לחוקי דיכוי של מחוקק רודן , אולי אז, יש סיכוי שאיזשהו ח"כ או עיתונאי ישתכנע (אל תהיה אופטימי)<br />--------------------------------------------------------------------------------<br /><strong>[1] יהונתן גפן, 1988: "ישראל החילונית היא השטחים הכבושים של שוטרי המפלגות הדתיות. אם החילונים רוצים לחיות פה, אין להם ברירה אלא לפתוח באינתיפאדה. כן, אני מוכן לזרוק את האבן הראשונה"<br />[2] משה נגבי, שמאלן ידוע המשמש כפרשן משפטי של רשת ב' אמר בעבר: "יכול להיות מצב בו אומר שלא שווה יותר לקיים את החברה הזו, במצב כזה מלחמת אזרחים לא תפחיד אותי"<br />[3] אבשלום וילן, ח"כ במפלגת "יחד" בראיון לארי שביט מ"הארץ" 5.9.04.<br />[4] אבשלום וילן, באותו ראיון.<br />[5] יואל מרקוס, בטור ב"הארץ" תחת הכותרת "אל תפחידונו בשפך דם" 9.7.04 ישנן התבטאויות דומות בטור נוסף "גם אם זה כרוך בשפך דם" 31.8.04<br />[6] מאמר ב"ידיעות אחרונות" מאת יוסי שריד ויאיר צבן, 27.6.90<br />[7] הסופר עמוס עוז, מתוך "על דמוקרטיה וציות" הוצ' סימן קריאה,1990<br />[8] צולם בהפגנת השמאל בכיסופים, 21.5.04, פניות רבות לשוטרים בכירים שנכחו במקום לעצור את המסית נענו במשיכת כתפיים.<br />[9] העיתונאי מוחמד ג'בארין מאום אל פאחם, 1991, אגב, המנוול הנ"ל זוכה באקרובטיקה מילולית מופלאה, בבית המשפט העליון.<br />[10] מתוך "על דמוקרטיה וציות", 1990, מאמר מאת פרופ' אסא כשר<br /></strong><br />כמו כן ראו <a href="http://maariv.co.il/online/1/ART/788/547.html">http://maariv.co.il/online/1/ART/788/547.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111705000346514320?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1117049572440739722005-05-25T22:30:00.000+03:002005-05-25T22:41:01.463+03:00כותב בלתי ידוע מאתר http://www.ynet.co.il<br /><br />ביציאה מירושלים עומד לחצי שעה בפקק הוא חרד צורח מזעם, ועיניו מאיימות מאיים לכסח, לשבור עצמות ואני, הנהג שברכב לידו, ממתין שעה, שעתיים, תוהה. על איחור הביתה בחצי שעה אתה כל כך נזעם, איך היית מגיב אילו לא יכולת לחזור אליו לעולם? האם היית רק חוסם כבישים? האם היית נוהג כמו אלו האנשים? מי כאן מפגין בצומת? אנשים שחשובה להם חצי שעה בפקק? או כאלה שאיכפת להם מאחים שלהם, גם אם הם גרים במרחק? אנשים שגם בחיי יומיומם הדאגה לזולת היא לחם חוקם. מדוע לא ראיתי אותך, נהג יקר במילואים האחרונים? מדוע אני רואה כמעט רק את אלה שחוסמים את הכבישים? איפה הנהג שצורח - נמאס לשמור על המתנחלים? אבל מה שמעניין אותו זה להמשיך ולחיות את חייו הפרטיים , הרגילים. זה שצורח מתנחבל- ומדבר כמו אוהד מתפרע במגרש כדורגל. ואני רוצה לזעוק לו. יהודי - עצור! חשוב! אז נתקע חצי שעה בפקק- מה קרה? זה קורה בכל מדינה דמוקרטית נאורה. זה רק לטובתנו - זה טוב גם לך לעצור את הטירוף הנורא שעוברת מדינתך. אבל קולי לא נשמע אלם בגרוני. רחמים גדולים על מצבו. שמחה גדולה על רוב הנהגים שלא מתנהגים כמותו. שצופרים להזדהות, כמוני מעמקי ליבם שמדביקים עוד סטיקר על ריכבם שמבינים שמדובר במאבק של כולנו על עתיד המדינה. שמעריצים את אלו הנאבקים למענה. שמרגישים צורך להתנצל, שבמקום להצטרף למפגינים הם יושבים בריכבם ומחכים, סבלנים. שאיכפת להם מגורל הזולת שסביבם ומבינים שהזולת גם הוא דואג לטובתם. ואני מתפלל על הנהג שלידי, שעוד לא התבגר ואצלו הכל עדיין "הם" ו"אנחנו" ולא יותר. אני אוהב אותך נהג יקר . וזו לא מליצה פרועה. רק תזהר שמרוב זעם לא תתחכך לי במראה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111704957244073972?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1116744590184461582005-05-22T09:49:00.000+03:002005-05-22T09:49:50.186+03:00בדיוק בשעה שמונה בערב היום הוא החליט להתקשר אליה.<br />הוא רצה להכיר אותה מאוד כי סיפרו אודותיה רבות.<br />הוא לקח נשימה עמוקה והתקשר אליה.<br /><br />"היי, נעים להכיר" - היא ענתה בקול עייף למשמע קולו."בת כמה את", הוא שאל במבוכה?<br />"אני בת 57 אך יודעת שאני נראית מבוגרת לגילי.עברתי בחיי לא מעט דברים שעשו אותי מבוגרת לעומת האחרים.<br />חוויתי מלחמות רבות, שנים של ניסיון לשלום ולפיוס.<br />ראיתי ילדים קטנים מתים, והורים עומדים ממול ובוכים.<br />אך זכיתי לראות גם דור שלם של אנשים שצעדו עם ראש מורם – ואמרו "אנחנו גדלנו איתה".<br /><br />"אני זוכרת את התקופה היפה בה הכל בחיי היה פשוט.<br />הייתי מתוקשרת פחות, אהובה יותר, ומיוחדת בשביל עצמי ולא בשביל מישהו אחר.<br />כל מי שראה אותי מבחוץ חשק בי ונלחם עלי, אך השנים גרמו לחלק לאבד בי עניין.<br />אני לא כועסת על אלו שעזבו אותי, אבל חשוב לי שתמיד ישאירו להם מקום בלב על השנים היפות שהענקתי להם".<br /><br />הוא העז ושאל – "איך את נראית היום?"<br />היא לא התביישה וענתה מייד:<br />"מבחינת המראה לא השתנתי כל כך.<br />אני יודעת שאיבדתי חלק מגופי, אולי אני מחוטבת יותר אך לא לדעת רבים.<br />יש כאלו הטוענים כי כל פיסה שירדה ממני במהלך השנים, הייתה דווקא החלק הטוב במיוחד.<br />אני מאמינה כי האיכות אינה בגוף אלא בנשמה".<br /><br />הוא הסתקרן מדברי חוכמתה ושאל –" את דתייה?"<br />"שאלה קשה שאלת", היא אמרה. "לדעת רבים מחובתי להיות מאמינה גדולה.<br />הרי אני כאן בזכות אלוהים אחד. אחרים חושבים שמתאים לי להיות חילונית כמו אחיותיי.<br />בתוך תוכי אני הכל, ממאמינה גדולה עד כופרת".<br /><br />"ומה את אוהבת?" הוא היה סקרן לדעת.<br />"אוהבת שקט אני. אך מעט מאוד מזה זכיתי לראות בחיי.לצערי, תמיד הייתי משיכה למוקד הרעש על אף מימדיי הזעירים".<br /><br />"אם כך, מה כל כך מיוחד בך"?"הלוואי וידעתי" אמרה בצנעה. "כולם רוצים אותי אך פוחדים ממני עד מוות.<br />אחדים משקיעים בי את כל הונם בכדי שאמשיך להתקיים.<br />אחרים פוגעים בי בכל דרך אפשרית כדי שמחר בבוקר לא אהיה יותר בעולם.<br />השילוב של אהבה, השנאה, הכח והאימה הם החלק השונה בי מכולם".<br /><br />"ואיפה את רואה את עצמך עוד עשר שנים"?<br />"באותו המקום כמו עכשיו. מקווה לשבת במרכז העניינים אבל בלי אף דאגה בחיי.<br />אחרי שנים של פעילות, הגיעה הזמן שאהפוך נאהבת על אף גילי.<br />מקווה שכל אלו שעינם היו בהצלחתי, יחפשו להם מישהי צעירה אחרת להציק לה".<br /><br />"אני חייב להודות", הוא אמר בצחקוק, "התרגשתי מכל רגע בשיחה איתך".<br />מתי אוכל לפגוש בך?"מתי שרק תרצה, אני תמיד כאן פנויה בשמחה לכולם.<br />אשמח להגיע, אך שכחתי לשאול לשמך.<br />"ישראל" היא אמרה – "מדינת ישראל".<br /><br /><br /><br /><br />מאת: ליאור אברהם כתב "מעריב"<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111674459018446158?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1116410580689661642005-05-18T13:00:00.000+03:002005-05-18T13:03:00.693+03:00<p>קטעי וידאו על האמת המתרחשת באיזורנו</p><p><a href="http://www.israel-wat.com/video.htm">http://www.israel-wat.com/video.htm</a></p>ארכיון המולטימדיה - מצגות פאוור פוינט<br /><br /><a href="http://www.israel-wat.com/list.htm">http://www.israel-wat.com/list.htm</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111641058068966164?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1116403024791957672005-05-18T10:53:00.000+03:002005-05-22T21:03:05.516+03:00הערבים בארצנו טוענים ל"השתלטות" היהודים ,<br />העובדה היא שהארץ הייתה שוממה בכל מקרה<br />והערבים "היגרו" לארץ ישראל יחד עם היהודים ברגע שראו שהיהודים הביאו שגשוג לארץ<br />מעט תמונות על המצב בתקופה.<br /><a href="http://www.eretzyisroel.org/~dhershkowitz/" target="_blank">http://www.eretzyisroel.org/~dhershkowitz/</a><br /><a href="http://www.eretzyisroel.org/" target="_blank">http://www.eretzyisroel.org/</a><br /><br /><br /><strong>המפה הגדולה של הארץ הריקה</strong><br />אספן מפות עתיקות מרמת-גן מחזיק אוצר היסטורי חינוכי * מפה ענקית שהכינה משלחת סקר בריטית בשלהי המאה ה-19, בקנה מידה של 1 ל-63,000 * המפה מוכיחה כי ערב העלייה הראשונה היתה הארץ דלה וריקה * היא מאמתת את טענת הציונות: 'עם ללא ארץ לארץ ללא עם' * לתשומת לבה של שרת החינוך<br /><br />מאת:זאב גלילי15 באוקטובר 2004, ל' בתשרי תשס"ה<br /><br />דב ירדני מציג חלק מהמפה המראה את מפרץ חיפה<br />מצאתי אוצר ששרת החינוך מוזמנת לראות אותו: מפת ארץ ישראל יחידה במינה, המפה הגדולה ביותר לתקופתה. זוהי מפה שהוכנה על ידי משלחת חוקרים בריטיים, שערכה סקר בארץ ישראל בין השנים 1871-1878. קנה המידה של המפה הוא אחד ל-63,000 לערך. כל סנטימטר במפה הזו, שגודלה כגודל חדר גדול, מייצג כ-630 מטר במציאות. על פי המפה ניתן לקבוע איזה יישובים היו בארץ באותן שנים ומה היה גודלם. ולפי נתונים אלו להעריך מה היה גודל האוכלוסייה כאן. <strong>המפה הזו היא התעודה החשובה ביותר, להערכתי, להוכחת הטענה הציונית: "עם ללא ארץ לארץ ללא עם</strong>".<br />ממתי מתחילים את ההיסטוריההסופר והוגה הדעות היהודי ארתור קסטלר אומר בספרו 'הבטחה והגשמה' כי השאלה מי צודק במאבק על ארץ ישראל תלויה בשאלה ממתי מתחילים את ההיסטוריה של הארץ הזו. יהודי מאמין מתחיל את הספירה מאברהם אבינו וההבטחה שקיבל ( "כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם"). על טיעון זה נאמר באחד האתרים של אש"ף, כי "היהודים טוענים שבאיזה תנ"ך הבטיחו להם את הארץ". אפשר להתחיל את ההיסטוריה מימי בית שני. ואז מתברר כי האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מנתה באותה תקופה, לפי אומדנים שונים, עד שישה מיליון נפש. ועל טענה זו כבר אמרו הפלשתינים, שבארץ ישראל ישבו אבות הפלשתינים - החיתים והעמלקים. לענייננו חשוב להתחיל את ההיסטוריה דווקא מן העלייה הראשונה ובחינת השאלה מה מצאו כאן העולים שהחלו להגיע בשנת 1882. הטענה שהציונות לא באה לארץ ריקה מקובלת היום על רבים וטובים בשיח הציבורי הישראלי. תרמו לכך לא מעט ה'היסטוריונים החדשים' והשמאל הפוסט ציוני, הרואה בעצם הקמת המדינה חטא קדמון שיש לכפר עליו. אפילו היסטוריונית ציונית כאניטה שפירא כותבת כי הרצל לקה ב"עיוורון צבעים" בכך שהתייחס לאוכלוסייה ה'ילידית' "יחס האופייני לעליונות האירופית והקולוניאליזם". על רקע זה חשוב לדעת מי היה כאן בעת העלייה הראשונה וכמה מנו יושבי הארץ אז.<br />שום עם פלשתיניבאחד האתרים של אש"ף מצאתי את הטענה כי "העם הפלשתיני" מנה בסוף המאה ה-19 529,500 נפש. האומנם עם? האומנם יישוב גדול?לא היה ולא נברא.על דעת כל החוקרים הרציניים (שאינם תעמלני אש"ף) מקובל שבאותה תקופה לא היה עם פלשתיני, אפילו בתיאוריה. האוכלוסייה שהיתה בארץ ישראל לא נתייחדה מן האוכלוסיות הערביות בכל המרחב - לא מבחינה אתנית, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה תרבותית. רק ההיסטוריון הפוסט ציוני ברוך קימרלינג (בספרו 'פלשתינים עם בהיווצרותו') מקדים את היווצרותו של המושג 'פלשתינים' לשנת 1831. יתר החוקרים תמימי דעים שהלאומיות הפלשתינית, המייחדת אותה מן הלאומיות הכלל ערבית, התגבשה רק בראשית המאה העשרים. מה ומי מצאו אנשי העלייה הראשונה כשהגיעו לארץ?<br />מוקד לעניין עולמי במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה ארץ ישראל מוקד לעניין עולמי. המאה ה-19 התאפיינה בגילויים ארכיאולוגיים מרשימים - פענוח כתב החרטומים על אבן הרוזטה על ידי החוקר הצרפתי שאמפוליון; חשיפת הקשת העתיקה בירושלים על ידי החוקר האמריקני רובינסון (שעל שמו קרויה הקשת); חשיפת קברי המלכים בירושלים על ידי החוקר הצרפתי דה סולסי; גילוי מצבת מישע מלך מואב ליד נחל ארנון, ועוד. כל אלה הפכו את המזרח הקרוב, ואת ארץ ישראל בפרט, מוקד עלייה לרגל של ארכיאולוגים, גיאוגרפים, מדינאים, אנשי דת ותיירים. בין הבאים לתור את הארץ היו אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל ( THE PALESTINE EXPLORATION FUND) שיצרו את המפה שהיא הנושא שלנו.<br />מארק טוויין בארץ ישראלבין התיירים הרבים שהגיעו באותה תקופה לארץ היה גם הסופר האמריקני הנודע מארק טוויין.<strong> טווין היה כאן בשנת 1867, חמש-עשרה שנים לפני העלייה הראשונה. את התרשמותו תיאר בספר, במילים הבאות: "ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש.</strong> הגענו בשלום להר תבור... כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה... בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט נטשו את הארץ... ארץ ישראל יושבת בשק ואפר. מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה. ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה. קודש היא לשירה ולמסורת, ארץ חלומות... נצרת עזובה... יריחו ארורה... ירושלים...כפר חלכאים...".אחרי תיאור כזה דומה כי לא נותרה עוד שאלה מה ומי היו בארץ ישראל. לא בעיני ההיסטוריון החדש בני מוריס (שלכאורה חזר בינתיים בתשובה) הכותב בספרו 'קרבנות' כי "אפשר שהוא (מארק טוויין) נתפס להגזמה". אם מארק טווין מגזים, הרי גם שורה ארוכה אחרת של נוסעים, יהודים ולא יהודים, שהגיעו באותה תקופה לארץ ישראל, הם גוזמאים ובדאים. שכן, התיאור הזה חוזר על עצמו בלי סוף. על רקע זה נודעת חשיבות רבה לשאלה מי היו יושבי הארץ באותה תקופה וכמה הם מנו.<br />כמה היו כאןזו איננה שאלה סטטיסטית. מי שמאשים אותנו שהתנחלנו בארץ של עם שאינו קיים, או שדחקנו את רגליהם של ה'ילידים', צריך להראות לנו כמה 'ילידים' היו כאן, ומי הם היו.התשובה לשאלות הללו פתוחות לדמיון המזרחי ולפסבדו מדענים, המשרתים את בעלי הדמיון הזה. נשיא המדינה לשעבר יצחק בן-צבי, שהיה מגדולי החוקרים של ארץ ישראל בתקופה העותמנית מביא ( בספרו 'ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמני') נתונים על מספר אוכלוסיית ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העותמני (1525-1573). הוא מצא בארכיונים בקושטא נתונים שנאספו בחמישה מפקדים שנועדו לגביית מסים. במפקדים אלו נמנו 45 עד 50 אלף בתים משלמי מס. לפי הערכת בן-צבי מנו תושבי בתים אלו כ-300 אלף נפש בקירוב.מספר זה אינו אומר מאומה על מספר האוכלוסין ברבע האחרון של המאה ה-19. בשלוש-מאות השנים שחלפו ידעה הארץ זעזועים לא מעטים - רעידות אדמה, מגפות, מכות ארבה, מכת שודדים הפורצים מן המדבר ועוד. כל זאת בשלטון מושחת מיסודו, שסחט את התושבים עד לשד עצמותיהם ולא נתן להם שום שירות.בן-צבי אינו מציין שום אומדן למספר התושבים הערבים בעת העלייה הראשונה וברור שלא היה לו מקור מהימן לאומדן כזה. בני מוריס אומר שהמספר הוא כארבע-מאות אלף נפש. מוריס מסתמך על הגיאוגרף הגרמני אלכסנדר שולץ, שכתב ספר בנושא, המבוסס על שיטות שונות ומשונות לקביעת מספר אוכלוסין, בלי מקור מוסמך ואמין. שולץ עצמו מציין (במאמר שכתב כנראה אחרי הדפסת ספרו) מספרים גדולים עוד יותר, ואין פלא שהוא חביב הפלשתינים, המרבים לצטט אותו באתרים שלהם. מוריס מסתמך בהקשר אחר גם על החוקר הסקוטי ג'סטין מקארתי, שגם הוא מצוטט בנדיבות על ידי הפלשתינים. מקארתי מביא מספרים גדולים בהרבה. הוא קובע שב-1860 היו 411 אלף פלשתינים וב-1890 היו 553 אלף.ג'ואן פיטרס, מחברת הספר 'מאז ומקדם', מעריכה כי עם ראשית העלייה הראשונה ב-1882 היו בארץ כ-141 אלף לא יהודים וכרבע מהם מהגרים שהגיעו לארץ בשנים האחרונות, בעיקר בעת הכיבוש המצרי. כיבוש זה נמשך משנת 1831 עד 1840 ובמהלכו יזם הכובש המצרי הגירה רבתי של מצרים לארץ ישראל. הם הובאו לעזה, בית-שאן, שכם, עכו ויפו. פרופסור משה מעוז מגיע לאומדן קטן בהרבה לגבי כל התקופה העותמנית. במאמרו שכתב בספר 'תולדות ארץ ישראל' הוא מציין כי כתוצאה מפעולות השלטון העותמני ותנאי התברואה הירודים היתה אוכלוסיית ארץ ישראל בתהליך מתמיד של דלדול ובמשך מאות שנים לא עלה מספר הערבים על מאה אלף. אם לסכם: אין למעשה אומדן מבוסס למספר הלא יהודים בארץ ישראל עם בוא העלייה הראשונה, אף שסביר להניח שמדובר באוכלוסייה קטנה. אם ההערכה הממעיטה נכונה, דהיינו שהיו בארץ בסביבות 100 אלף ערבים ב-1878 (השנה שבה נסתיים הסקר של המשלחת הבריטית) פירוש הדבר שבשבעים השנים שחלפו עד 1948 גדלה אוכלוסיית הערבים פי 12. אי אפשר להסביר עלייה זו אלא בהגירה מסיבית מן הארצות השכנות.<br />איך נוצרה המפה'הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל' הוקמה בשנת 1865 על ידי סלתה ושמנה של החברה הבריטית דאז - לורדים, אנשי אקדמיה, כוהני דת, אילי הון. הקרן הציבה לה כמטרה לערוך מחקרים ארכיאולוגיים, היסטוריים, גיאוגרפיים ואתנוגרפיים במה שנקרא אז 'פלסטיין'. המשלחת מנתה כמה עשרות אנשים, ביניהם קרטוגרפים מומחים, ובראשה עמדו אישים בעלי שיעור קומה: וורן, קונדר וקיצ'נר. היא החלה בסקר בשנת 1871 וסיימה את עבודתה בשנת 1878. הדפסת המפה נמשכה כמה שנים, ועם הופעתה היא היתה המפה המפורטת והמדויקת ביותר של ארץ ישראל. בגלל גודלה הודפסה המפה ב-26 חלקים נפרדים, בארבעה צבעים, בשיטת הליתוגרפיה.<br />מפות של דמיוןבעל המפה בארץ הוא דב ירדני, מהנדס במקצועו, איש ניהול סטארט-אפ בעיסוקו ואוהב ארץ ישראל במהותו. הוא החל לאסוף מפות עתיקות של ארץ ישראל מצעירותו וחדר העבודה שלו נראה כפינה במוזיאון יותר מאשר משרד של מנהל חברה גדולה.ירדני הוא איש אשכולות מקסים בעל אוסף מדהים של מפות וספרי יודאיקה, בקיא היטב בנושא. רוב המפות העתיקות של ארץ ישראל, הוא מספר לי, אינן מפות במשמעות הרגילה של המילה. הן אינן מדויקות, מכילות אלמנטים אמנותיים ולא פעם מבוססות על הדמיון. למשל יש לו מפה של קרטוגרף בשם פונטיוס מן המאה ה-17 שעליה מצוירים אירועים היסטוריים מתקופות שונות. הקרטוגרפים של אז לא הכירו ממש את הארץ. כך מופיע באחת המפות נהר המחבר את הים התיכון עם ים כינרת. במפה אחת רואים שלירדן יש מקור שנקרא דן ומקור שנקרא יור. הקרטוגרפים הניחו שאם לחלק אחד מן השם ירדן יש מקור בשם דן המקור השני נקרא יור. את המפה של משלחת הסקר הבריטית "רכשתי בחנות ספרים בלונדון במחיר מציאה. שם לא ידעו להעריך את חשיבותה. היום היא שווה הרבה אלפי דולרים", אומר ירדני.<br /><strong>מה לומדים מהמפה ייחודה של המפה הוא שהמודדים הבריטיים סימנו בדיוק נמרץ את גבולותיו של כל יישוב וציינו בצבעים מיוחדים את החלקים המאוכלסים שלו. כלומר: אפשר על פי מפה זו לדעת מה היה גודלו של כל יישוב שהיה בארץ באותה תקופה, מנהר ליטאני בצפון ועד דרומית לבאר-שבע.</strong> המפה משקפת בצורה קרטוגרפית מה שמארק טווין תיאר בצורה ספרותית: ארץ שממה וציה, ריקה מאדם. בעזרת סרגל מדידה קל לקבוע את גודלו של כל יישוב. בדיקת הכפרים מעלה שמדובר בכפרים ששטחם זעיר. הגדולים שבהם הם בני מאה על מאה חמישים מטרים. בקושי שתי שורות בתים. הסימון בצבעים מלמד למשל שעכו היתה מיושבת אז רק בחלקה. אזורים שלמים היו ריקים מאדם, בדיוק כמו שלמדנו בבית הספר. כזהו למשל עמק יזרעאל וביקעת הירדן וכל המקומות שהמתיישב העברי החיה (על עמק יזרעאל אומר בני מוריס בספרו שהציונות שגאלה את העמק שללה מן הפלשתינים שטח שיכלו להתפתח בו). כמה ממצאים העולים מן המפה, יש בהם כדי להמחיש את חשיבותה.<strong>חיפה מסומנת במלבן בגודל 7 מילימטר על 3 מילימטרים. כל מילימטר שווה ל-63 מטרים במציאות. פירוש הדבר ששטח חיפה כולה היה 440 מטרים על 190 מטר. המושבה הגרמנית נמצאת מחוץ לחיפה וכל בית בה מסורטט בדייקנות. נצרת היתה אז קצת גדולה מחיפה. צורתה כצורת דלעת שהצלע הארוכה שלה 600 מטרים והצלע הקטנה כ-300 מטרים. אפילו טבריה גדולה מחיפה - 300 על 600 מטרים. יפו "הגדולה" היתה בסך הכל עיירה קטנה - 540 על 240 מטר. שייח' מוניס עליו יושבת אוניברסיטת תל-אביב היה כפר קטנטן 180 על 90 מטר. אבו כביר, יאזור וסומייל זעירים ממש. דלית אל כרמל מסומנת כביצה קטנטנה בגודל 3 מילימטר. וכך עוספייה יהוד וכפרים רבים אחרים.</strong> <strong>ירושלים שבתוך החומות אכן גדולה - אלף מטר על אלף מטר. לא היה כלום מחוץ לחומות. ובתוכן, אנחנו יודעים (לא מן המפה), תמיד היה רוב יהודי</strong>.<br />----<br />מודדים בירושלים<br />"באלה הימים באו ירושלימה אנשים מממשלת בריטאניה, הביאו בידם פירמאן מאת השולטאן ירום הודו היה הרשות נתונה למוד את שוקי העיר ואת טמסילותיה מקצה לקצה רחובותיה. וגם בהר הבית (אשר מלפנים לא הונח בלתי ישמעאלי לבוא שמה) באו האנשים האלה וימודוהו ארכו ורחבו, וגם בתוך המערות ונקרות הצורים אשר שם. באו התבוננו על כל הנפלא ויתארו תבניתם ודמותם - לא הניחו מקום גדול וקטן אשר לא תארוהו על ידי מלאכת מחשב (פוטוגראפיה). ("הלבנון, ח' טבת תרכ"ה 1865)<br /><br /><br />ולסיום מצגת נחמדה על א"י <a href="http://rachel.israel.de/" target="_blank">http://rachel.israel.de/</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111640302479195767?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1116402771836761632005-05-18T10:49:00.000+03:002005-05-19T18:27:21.066+03:00כמה עובדות על שלטון ה"דמוקרטיה" בישראל<br /><br />1. התקיים משאל דמוקרטי בליכוד - מישהוא התייחס אליו ???<br />2. ראש השב"כ והרמטכ"ל הודחו מפני שלא הסכימו עם תוכנית ה"הנסיגה" .<br />והיום גם ראש השב"כ הנוכחי מסכים כי הטרור יגבר בעקבות הנסיגה.<br />3. פוטרו שרי ממשלה ברגע שלא הסכימו עם דעת רה"מ ...<br />4. תסתכלו על עצמכם בעיניים ותגידו שאיזשהוא ליכודניק היה מצביע לשרון אם היה יודע על פועלו הנוכחי !!!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111640277183676163?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1116402237338209732005-05-18T10:33:00.000+03:002005-05-18T11:51:21.023+03:00אמנון דנקנר ודן מרגלית מבכים את השלטון<br />מעריב<br /><a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART/934/804.html">http://www.nrg.co.il/online/1/ART/934/804.html</a><br /><br />גם הכתב המדיני של שרון מבכה את השלטון<br />העין השביעית<br /><a href="http://www.idi.org.il/hebrew/seventheye/article.asp?id=2432">http://www.idi.org.il/hebrew/seventheye/article.asp?id=2432</a><br /><br />סרט על ההתנתקות<br /><a href="http://www.machonmeir.org.il/leumi/sakin_balev.wmv">http://www.machonmeir.org.il/leumi/sakin_balev.wmv</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111640223733820973?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1116401084264790632005-05-18T10:22:00.000+03:002005-05-18T10:24:44.270+03:00"למה תקענו אתכם אתמול בפקק"<br />יום שלישי, 17 במאי 2005, 14:41 מאת: עדיאל שרעבי, "הבית הלאומי", מיוחד לוואלה! חדשות, מערכת וואלה!<br />עדיאל שרעבי מתנועת "הבית לאומי" בפניה אישית לנהגים, שנתקעו אתמול בגללו שעות על הכביש ואיחרו הביתה<br /><a href="http://wmh.walla.co.il/archive/153041-5.jpg"></a>כביש מספר 1, אתמול (צילום: רויטרס)<br /><a href="http://wmh.walla.co.il/archive/156601-5.jpg"></a>מתנגדי ההתנתקות מוחים (צילום: ערוץ 10)בס"דאם נתקעתם בפקקים במהלך "ניסוי הכלים" אתם בוודאי שואלים את עצמכם למה? בשביל מה חסמו אותם? האם אין זה פוגע בסולידאריות שחשים אנשים למאבק? מה לא מספיק בהפגנות חוקיות ומה "הרווח" בחסימת הצירים?חסמנו כבישים כי אנחנו נאבקים. המאבק כאן אינו על מעבר דירה של אי אילו יהודים מביתם, הוא גם אינו מאבק לשיפור תנאי הפיצויים שלהם. המאבק כאן שורשי הרבה יותר. יש לו נגיעות בחלקים יסודיים ביותר של ההוויה הישראלית והוא נוגע לכל אחד מתושבי המדינה. המאבק הוא על הזהות היהודית. <strong>האם ארץ ישראל שייכת לעם היהודי? האם ישנה אחווה מיוחדת בין היהודים לבין עצמם? כמה יהודים בארץ מוכנים שבניהם/בנותיהם יינשאו ללא יהודי? זהו עצם המאבק וזו הסיבה שישבתם בפקק</strong>.המאבק הזה מתנהל במישורים שונים ובכיוונים שונים כבר כמה עשורים. עכשיו אנו מגיעים לנקודת הכרעה. מובילי המאבק מצד אחד הם ראש הממשלה, השמאל והערבים. ביחד עם מערכת המשפט (שמאל) הם מנסים לעקר ולהוציא כל תוכן יהודי מהמדינה (גיורים רפורמים, זוגות בני אותו מין, מתן מעמד קבע לעובדים זרים וילדיהם, איחוד משפחות פלסטיניות...). מצד שני עומד העם היהודי - נגזל ממדינתו, זכות ההצבעה נשללה ממנו (זוהי משמעות הפניה הפוליטית של ראש הממשלה), כל הדרכים הדמוקרטיות להכרעת הרב נחסמו, שרים פוטרו ואחרים שוחדו, נוצרו בריתות הזויות בין ראש הממשלה לשמאל הקיצוני והערבים. מפלגת העבודה המובסת מצאה את הדרך לשלוט.<br />פרסומתהציבור המזוהה ביותר עם המאבק הזה הוא הציבור האמוני. ציבור המורכב מחובשי כיפות וכאלה שאינם, מותיקים ועולים חדשים, קיבוצניקים ובני העיר, מתנחלים ותושבי הקו הירוק. ספינת הדגל של הציבור הזה היא מפעל ההתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה. על מנת לקעקע את מפעל ההתיישבות בחר ראש הממשלה בדרך ערמומית – הוא הציג "הישגים" כביכול מול האמריקאים בנושא גושי ההתיישבות אבל הוא מפנה גוש התיישבות ענק. הישגים בנושא גבולות 67, אבל הוא מפנה את ניסנית דוגית ואלי סיני שבכלל לא נמצאות בתחומי עזה ובסך הכל צריך להעביר את הגדר מצידם השני. לאחר האונס הזה יהיה אפשר לעקור כל יהודי מיהודה ושומרון. אגב, גם מבחינה ביטחונית זוהי כסילות גמורה שרק תגביר תעצים ותשכלל את מנגנוני הטרור. (על פי גורמי הביטחון שפוטרו).איך חסימת הכבישים מסייעת למאבק? בכמה אופנים – 1. עוד לפני "ניסוי הכלים" משטרת ישראל שתכננה להקצות 30% מכוחותיה שינתה את הערכתה ותקצה רק 10% לטובת העקירה – פחות שוטרים שווה פחות סיכוי לממש את החוק הנתעב. 2. לאחר ניסוי הכלים שפורסם בחדשות, באינטרנט ובכל אמצעי אפשרי והערכות ענק של המשטרה היא לא הצליחה למנוע שיבושי תנועה כבדים. ראוי לציין כי בניסוי זה יצאו אחוזים בודדים מכלל נאמני הארץ, ביום פקודה יצאו פי כמה וכמה.3. <strong>יושב נהג בפקק מתעצבן נכון אבל לאחר זמן הוא רואה את מאות העצורים וחושב מה מביא אנשים למסירות נפש שכזו? מהו הדבר הכל כך נורא שהם מנסים למנוע? אותו נהג, כשיברר באמת מה משמעות תוכנית העקירה בוודאי יגלה יותר סימפטיה ואולי אף ישתתף בפעילויות דומות בהמשך.</strong> <strong>למותר לציין שכל ההישגים הללו נמנעים בהפגנות רגילות. כאן המקום לציין כי תנועת הבית הלאומי קוראת לכולם לשוטרים ולנאמני ארץ-ישראל לא לנהוג באלימות - אנשים אחים אנחנו. שוטרים עיצרו מפגינים זהו תפקידכם. נא לא להכות, לא לגרור לתת כבוד לבנות וכו'. נאמני ארץ ישראל- לא לקלל ובודאי לא להכות שוטרים זה אינו מועיל ורק מזיק</strong>.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111640108426479063?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-12964597.post-1116330937847854282005-05-17T14:54:00.000+03:002005-05-17T15:07:58.033+03:00<div align="right">בלוג זה יביא בפניכם דעות , כתבות ומידע שלא ידעתם על ארץ ישראל.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/12964597-111633093784785428?l=ourisrael.blogspot.com' alt='' /></div>ourisraelhttp://www.blogger.com/profile/12571894990515206947noreply@blogger.com0