האמת על ה"כיבוש"

שני ספרי מסעות נכתבו בסוף המאה ה- 19 על ארץ ישראל. אחד ע"י טריסטראם שהגיע לכאן ב- 1865 (מסע לארץ ישראל) ואחד ע"י מארק טווין (ס. לונגהורן) שהגיע לכאן ב 1867 (מסע תענוגות לארץ הקודש). כל ישראלי צריך לקרוא את הספרים הללו, כדי להבין עד כמה הפרופגנדה הפלסטינית אינה קשורה למציאות ההיסטורית של ארץ ישראל. שניהם מתארים קדחת, חולירע, שחין, עזובה, עליבות, שממה, ביצות, זוהמה, פחד וכיעור, "ארץ שוממה ומכוערת, ארץ קודרת ונטולת חיוך". צריך לקרוא את הקדמת המו"ל האמריקני (מהדורה חדשה)שמתארת את התדהמה שתקפה אותו כשהגיע ב 1967 לישראל ומצא ארץ פורחת ונבנית לעומת תיאוריו של מרק טווין. עוד כותב המול בהקדמתו - "אין ספק שהציונות הפכה את הגיא העכור הזה לארץ ירוקה ופורחת". איך שני המתעדים הגויים האלה לא השכילו לראות את כל הכפרים הפורחים של הערבים, את הבוסתנים המדהימים, את חיי העיר שוקקי החיים והתרבות? כי הם לא היו !! הערבים הגיעו לישראל בעקבות ההתיישבות הציונית. בחיפוש עבודה, וברצון לחיות ליד מי שמפריח את השממה, מייבש ביצות, מדביר את הקדחת ובונה במרחב. זהו גם סיפורו של גוש קטיף. ארץ חול ועזובה שאיש לא רצה בה, אפילו רועי צאן לא הילכו בה. באו היהודים, הפריחוה, ועכשיו כל פלסטיני זוכר את "טעם התפוחים מהבוסתן של סבא שלו שהיה במקום בו עומד נווה דקלים". זהו גם סיפורה של ההתיישבות בשומרון - אשר חוץ מהרים קרחים ושוממים לא היה בה דבר. כל מה שיש בארץ הזו הוא פרי ידי היהודים שהגיעו לכאן. מי שחושב שיש לחלוק את הארץ הזו השייכת לנו, את פרי עמלנו, את היש מאין הזה שיצרנו כאן בעודנו חוזרים ומותקפים ע"י כל ערביי האזור, עם עם ערבי חדש - "העם הפלסטיני" (מה מבדיל אותו מכל הערבים שמסביב?),הוא אידיוט מושלם. אולי דווקא המהלך הזה של פינוי גוש קטיף, מהלך של בריחה ללא כל תמורה, יוריד ליהודים בעלי הארץ הזו את האסימון !!! ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. הוא בעליה ההיסטוריים והוא - - יוצרה ומקימה - - !! הערבים – חזרה לארצות ערב !!!